אהבה בשלט רחוק

חורף שנת אלפיים. אזור הררי ומבודד בדרום גרמניה. הטמפרטורה יורדת למספרים מפחידים מתחת לאפס. הטמפרמנט האנושי מסביבי רגוע, מאופק ומנומס, או שיכור ורעשני מאד, תלוי כמה בירה ויין חם שתינו באותו הערב. אני מאוהב בה מאד, הגעתי מירושלים כדי להיות איתה, אבל מבין שזה לא המקום שלי, אלו לא החיים שלי. ועם בוא האביב אני עוזב ונוסע לבוסטון, עובד בגננות ובספרנות וחוסך קצת כסף. היא מתקשרת. היא בוכה ועצובה, אומרת שהיא לא יכולה בלעדי. היא עוזבת הכול, אני עוזב את בוסטון ואנחנו נפגשים בקליפורניה. אנחנו חיים בסנטה ברברה, עובדים לפרנסתנו במפעל לייצור 'אוקארינות’ - מעין חלילים מחימר, קונים אוטו ישן מאד ונוסעים בכל רחבי אמריקה הצפונית. שני אוהבים בלי מדינה ובלי בית.

עד שיום אחד, באמצע מדינת טנסי, מתפוצץ המנוע והאוטו מתפרק לגמרי, במקביל נגמר לנו כל הכסף. היא חוזרת לגרמניה, ללימודים, ואני חוזר לארץ ומתחיל לעבוד. אחר כך, במאלטה, או בהמבורג, או בהוד השרון, ניסיונות אחרונים להבטיח זה לזו אהבה נצחית, ברגע שהיא תסיים ללמוד, היא תבוא לארץ או שאני רק אחסוך קצת כסף ואבוא לגרמניה. ואז מגיעה התובנה, ולאחריה הכאב, ההשלמה, השחרור ההדדי, הפרידה.

שני סיפורי אהבה גדולים בשלט רחוק היו לי. מה שנקרא בעגה המקומית "לונג דיסטאנס ריליישנשיפס". את שתיהן אהבתי מאד, והן אהבו אותי. שני סיפורים מלאים זיכרונות, עמוסים תקוות שהתבדו בחלקן והבטחות שהופרו. מהאהבה הראשונה זכיתי להשאר עם חברות אמת. עם השנייה שאהבתי בשלט רחוק, התחתנתי בסופו של דבר.

בנינו בית, והיא הפכה לבת זוגי ואם ילדי. עם האישה האחת למדתי על סוג מיוחד במינו של אהבה – כזה שמתגלה רק לאחר שבאמת משחררים האחד את השנייה, רק לאחר שאין לאף אחד/ת ציפייה או רצון כלשהו מהאחר. עם האישה השנייה למדתי, ואני עדיין לומד בכל יום ויום על הפירות הארציים, הביתיים, החומריים והמתמשכים של אהבה שהופכת לזוגיות ולחיי משפחה.

מה שמוכיח שאין חוקים. בטח לא באהבה. אפילו לא באהבה בשלט רחוק. זה אגב, בדיוק מה שאמרה הדודה שלי, כשעוד הייתי עמוק בתוך אחת ממערכות היחסים ארוכות הטווח שלי. הדודה שלי חיה כבר שנים באושר עם גבר שחי בארה"ב, והיא בכלל ירושלמית גאה. אבל מה – שניהם כבר בסוף שנות החמישים שלהם, לשניהם זה פרק ב’, ולשניהם יש כבר ילדים שעזבו את הקן וקריירות מבוססות. בדרך כלל, אם מדובר בזוג אוהבים צעירים שנמצאים בשלב שלפני הקמת המשפחה וביסוס הקריירה המקצועית שלהם – או שאחד מהשניים יסכים לעבור דירה ולהעתיק את חייו לארץ המוצא של האחר או שהסיפור שלהם, רומנטי ככל שיהיה, יסתיים בפרידה במוקדם או במאוחר.

למה אנחנו נמשכים לאנשים זרים? יתכן והבסיס לכל העניין הוא בכלל אינסטינקט לא מודע, צורך גנטי בהשבחת הצאצאים. חוץ מזה צריך להודות שזה די סקסי, תרבות אחרת, שפה זרה וצבעים שונים. גם האימאג’ התרבותי שאנחנו קולטים בסרטים ובספרים, הקושר בין אהבה ובין כל ה"אינטרקונטיננטליות הזאת", כדברי המשורר, כלומר כל מה שמריח כמו שדות תעופה, מתנות מהדיוטיפרי, תחנות רכבת, מכתבים, ערים זרות ואלגנטיות, גשם, ערפל ודמעות.

אבל יש עוד: לפעמים אהבה בשלט רחוק היא בעצם בריחה מקשר אמיתי, התאהבות בפנטזיה של האהבה, ולא התאהבות אמיתית בבת זוג בשר ודם. היא עשויה להיות דרך לבדוק גבולות תרבותיים (יהודי/גרמני יהודי/ערבי יהודי/נוצרי וכן הלאה) – כלומר רעיון פילוסופי הקשור לענייני זהות ולא כל כך התאהבות באדם הממשי.

אז איך יודעים? אם אתם מצויים ברגע זה בקשר "רחוק טווח" ושואלים את עצמכם האם הוא יישאר ויהפוך לקשר ארוך טווח (מבחינת משך הזמן והמחויבות ההדדית שבו), כנסו פנימה אל ליבכם ונסו לענות בכנות על השאלות שהועלו כאן. שאלו ראשית את עצמכם, ואחר כך את הפרטנר שלכם. היו אמיתיים וקשובים לרצונות האותנטיים שלכם, לאופן שבו אתם רוצים לחיות את חייכם. פתחו תקשורת כנה ואותנטית איתם על הנושא. גם אם לא תעלנה תשובות מוחלטות ועדיין תישארו באי הוודאות, לפחות הרווחתם את האינטימיות והגדילה המשותפת ששיחה אמיתית מלב אל לב מעניקה. אולי התשובות צריכות זמן להבשיל וזהו צעד אחד בתהליך.

לי היו שתי אהבות בשלט רחוק. בשני המקרים שאלתי את עצמי את השאלות האלה. בכל אחד מהמקרים קיבלתי תשובה שונה, אולי אפילו מנוגדת. אבל אני מאמין שבשני המקרים הרווחתי בגדול.