גירושין באהבה: פרידה נטולת כעסים

מאת: עופר אשכנזי

איך אפשר לא ליפול למלכודת הקורבנות בתהליך גירושין? עופר אשכנזי, מאמן אישי, יישם את הכלים שהוא עובד איתם ברמה המקצועית, בחיים האישיים שלו וחושף באומץ רב כיצד בתהליך הגירושין הפרטי שלו למד לשחרר את הכעס

לפני כשנתיים, סמוך להשלמת שינוי משמעותי בקריירה האישית-מקצועית שלי, רגע ממש לפני השקת הקורס הראשון לאימון אורגני, קיבלתי תביעת גירושין בדואר. כבן-אדם, תוצר הישרדות אבולוציונית, תגובתי הראשונה הייתה כשל חיה פצועה ומפוחדת. אבל כמעט בו זמנית נשמר גם ערוץ של התבוננות מודעת בסיטואציה (מתוקף היותי 'מאמן אורגני’ ב’זירת משחק החיים’). ערוץ אשר פתח בפני אפשרויות של בחירה, ומנע ממני כל תחושות קורבנות, אפילו באחת התקופות המבולבלות ביותר בחיים.

בלשון שפת האימון (Coaching), הצלחתי למצוא נתיב שכלי-רגשי מאוזן יחסית. עשיתי זאת, באמצעות עקיפת מחסומי עימות אפשריים ושחרור התכווצות שריר האגו שלי, אשר התנפח מאד כתוצאה מהשינוי המפתיע. הכל בכדי לאפשר את התשובה המתאימה תמיד: As you wish, תהא הדרישה אשר תהא.
כך נפגשתי עם עורך הדין שנבחר על ידי גרושתי לנהל את ההליך, וכשהפכנו לחברים טובים, הצלחנו למצוא את הניסוח המשפטי המבריק שיאפשר לי לשלם את מלוא המזונות מראש, ולהרגיש בטוח שאף אחד לא יברח עם הכסף (זאת מאחר ולפי תנאי ההסכם הזדכיתי למעשה על כל ההון הנזיל והלא נזיל שהיה ברשותי).

לאחר 4 חודשים קצרים ובשעה טובה יחסית, קיימנו גרושתי ואני את טקס הריקוד המסורתי על מדרגות הרבנות, ריקוד אשר גרם לכולנו, (וגורם לזוגות רבים אחרים) מבוכה רבה. התנהלות הטקס גרמה לי לתהות למה אי אפשר לקיים טקס פרידה שמטרתו העצמת בני הזוג בדרכם החדשה. טקס אשר יכול לכלול הדרכה, ייעוץ ואולי אף תמיכה רוחנית במקום מנגנון מיושן (ובעיני מטופש) היוצר, מתוך עיוורון רגשי, רגשות אשם ומעצים את הכאב הקיים ממילא?!

בחירתי התודעתית לוותר על המלחמה מראש, הגם שהייתה יעילה מאד מההיבט הפרקטי של ניהול תהליך הפרידה ומתן תמיכה לכל המשפחה המבולבלת, לוותה בתגובות רגשיות אשר הציפו את גופי. תגובות אשר כאבו ממש מבחינה פיזית (חוויית 'אבל הפרידה’, כפי שנהגתי לכנותה).

במסגרת מצומצמת זו, קצרה היריעה מלאפשר תיאור מפורט של רכבת ההרים הרגשית, בתוכה טסתי במהירות מסחררת. נתיב אשר כלל לעיתים מערבולות בלתי אפשריות של דיכאון עמוק, לצד תחושת שחרור והקלה גדולה לא פחות. עם זאת, הכלים והניסיון שצברתי כמאמן אורגני, אפשרו לי להתמודד עם הצונאמי הרגשי ששטף אותי, ולהתמקד בניהול מאוזן ונכון של 'משבר הפרידה’ ותמיכה בכל הנפשות הנוגעות בדבר.
בלשון זירת משחק החיים אפשר לומר כי שריר הזוגיות שלי נתפס במהלך שנות הנישואין (וכנראה גם היה מכווץ מאד מלכתחילה). לכן, טבעי שבתהליך ההרפיה השתחררו ממנו כאבים פיזיים של ממש (כפי שקורה בשחרור כל שריר מכווץ). תחושות אשר אולי יכולות להזכיר תסמינים של גמילה מהתמכרות.
האם הייתי מכור לזוגיות? האם בכלל קיימת אפשרות להיות מכור לזוגיות או משפחה?

האתגר הגדול ביותר שניצב בפניי, עם קבלת הידיעה על פתיחת ההליכים נגדי בבית המשפט לענייני משפחה, היה להתמיד בבחירתי לוותר על כל מלחמה. עיקרון ההתמדה (אותו למדתי בתהליך האימון האורגני), אילץ אותי לחפש דרכים חדשות של דיאלוג והידברות מדי יום. התמדה זו, סייעה לי להתמודד עם הדאגות שליוו אותי בתהליך, עם פחדים, אשר התעצמו נוכח העיכוב העסקי שנוצר, ונוכח העובדה כי כל רכושי עלי אדמות (כמעט) הועבר לגרושתי ולילדים.

יש הטוענים כי בכך פרעתי את חובי לחברה. אינני יודע אם הגדרה זו נכונה. אני כן יודע שהשימוש שעשיתי בכלים אותם אני מלמד ומתרגל מתחום המודעות, אפשרו לי לבחור בהידברות במקום במלחמה, ובכך הצלחתי לשחרר את הכעסים והפחדים מבלי לתקוע אותם בפרצופה המבוהל של גרושתי המבולבלת בעצמה.

בסופו של דבר, עיקרון ההתמדה ויישום הכלים האורגניים עליהם אני שוקד הם שהאירו את מהלכי המשחק הנכונים עבורי ומנעו ממני מליפול למלכודות של תחושת קורבנות נוטפת רחמים עצמיים או אשמה כלשהי. כך יצא שדווקא תביעת הגירושין או אולי בחירתי לוותר על מלחמה מראש הוכיחו לי מעל ומעבר לכל ספק שקורבן הוא רק מי שבוחר להיות קורבן. ואני פשוט בחרתי להיות משהו אחר.

הכותב הינו מאמן אורגני מוסמך בזירת משחק החיים