מפעם לפעם, אני שומע על חבר מפורסם, שמתנדב בעמותה כלשהי או מתגייס לעזור ולעודד אנשים במצוקה, במועדים מיוחדים ובכלל. גם אני מוזמן מדי פעם לאירוע כזה או אחר, להתגייס ולנדב את יכולות הבידור שלי למשך כמה שעות, או לעתים פחות.
ואז אני שומע את קולותיהן של "הנשמות הטובות" שיושבות בבתי-הקפה או בסלון הביתי, ואומרות שה"סלב" הזה והזה מרגיש גיבור גדול על כך שתרם חצי שעה מזמנו למען הילדים, הזקנים או המסכנים, וחושב לעצמו שכך הוא תרם את חלקו עד לשנה הבאה, ושלום על ישראל. או גרוע מכך - שהוא ניצל את הבמה כדי לקדם את מעמדו.
לאנשים האלו, וגם לעצמי, אני רוצה לומר שטעות בידינו אם אלו מחשבותינו.
התמורה שבתרומה

ראשית, אני מודה לאלוהים (או משהו בדומה) שישנם אנשים אדירים, שמוכנים לתת מעצמם המון שעות ביום למען אלו שזקוקים לעזרה. אותם אנשים, לעיתים רחוקות מדי, מתקשרים אליי ומבקשים שאתן מעצמי כמה שאני יכול. הם תמיד מבקשים מעט: להנחות אירוע כלשהו, להצטלם עם ילדים שישמחו שתהיה לנו תמונה משותפת וכדומה.
כשאני נענה לכך אני מגלה כל פעם מחדש, שאם לא היו מזמינים אותי לא הייתי חושב בעצמי לבוא, וכמה טוב שבאתי וגרמתי למישהו ליהנות, לצחוק קצת או אפילו סתם לשמוח שבאתי להנחות ערב במיוחד לכבודו. ואם האירוע קיבל חשיפה, והמודעות לאותה בעיה שהאירוע עסק בה גדלה, אז זה בכלל נהדר.
במעמד מסוג זה, אני פוגש אנשים שמקדישים את חייהם למען האחר וכאלה שמתנדבים מפעם לפעם. זה מעורר בי השראה, כי הרי כל מי שיכול לעזור, בדרכו, הרי זה מבורך.
לגור עם נינט

אני שירתתי בלהקה צבאית. אני לא מתבייש בזה, הרי כל חייל היה רוצה לראות אותי מפזז על הבמה. לא ככה? וברצינות, אני יודע שאף פעם זה לא מספיק, אני מאמין שהעזרה האמיתית היא העזרה היום-יומית. אבל גם כשאני שוכב חולה, בבית, לבד, בלי כוחות ופתאום מגיעה חברה טובה לביקור קצר, אני שמח לרגע ומודה לה מעומקי מחלתי, ובו זמנית מודע לכך שלא הייתי רוצה שהיא תבוא כל יום, או לחילופין תישאר יותר זמן.
אני מניח שגם מי שזקוק לתמיכה מוראלית גבוהה יותר לא היה רוצה שיובל המבולבל, נינט או כל אמן אחר, יעברו לגור איתו, כולל אותי - שלמרבה ההפתעה, לא תמיד כיף בחברתי. נראה שלפעמים התמיכה והאהבה הקצובות בזמן עשויות להיות משמעותית גם הן. ולכל הפחות – הן משמחות את לבו של מי שזקוק לכך.
אסיים בברכת "שכל אחד ייתן כמה שרוצה לחברו".
שלכם
אורי גוטליב, מנחה, שחקן, קומיקאי ופוטוגני רצח