ניב שטנדל
בשבוע שעבר נכנסתי ל"ג'וני אינגליש חוזר". ככה, סתם, כאילו כלום, להעביר את הזמן עד להקרנה אחרת אליה הוזמנתי. ראיתי כמעט את כל הסרטים האחרים, וחבר אמר "ג'וני אינגליש", אז נכנסנו. הכל היה מוסכם: אני לא ציפיתי, והסרט לא אכזב. בינוני אך חביב, לא מזיק ברובו, שניים וחצי כוכבים בסולם שטנדל.
אבל הוא כן הפתיע אותי. ולא משום שהוא היה הצלחה מסחררת, כאמור, אלא בזכות מה שהוא הביא עמו. ואני לא מתכוון למיסטר בין – כי הוא ממש לא היה שם, גם אם רואן אטקינסון כן. אני מתכוון לג'ימי מקנלטי.
לקח לי כמה דקות להבין שזה מקנלטי האהוב מ"הסמויה", AKA דומיניק ווסט. בכל זאת, לא התראינו על המסך כמה שנים, וממש לא ציפיתי לפגוש אותו פה, למרות שתהיתי באמת מה הוא עושה בימים אלה. ובכן, מסתבר שהוא עושה את "ג'וני אינגליש 2". חשבתי שאחרי "הסמויה", שם היה סוג של גיבור בסדרה נטולת הגיבורים המובהקים הזו, החיים והמפיקים יחייכו אליו קצת יותר. זה לא ממש קרה. אולי זה יקרה אחרי "ג'וני אינגליש 2", אם כי אני בספק. ממש בספק.
מפתיע לא פחות היה לגלות שם עוד מישהי שלא הצליחה עדיין להתגבר על מות דמותה הטלוויזיונית – ג'יליאן אנדרסון, הלא היא אייג'נט דיינה סקאלי. בעוד מאלדר עושה חיים משוגעים ב"קליפורניקיישן", אנדרסון מקוששת תפקידים בקושי, ונאלצת לאמץ מבטא בריטי כדי להיות ה-M של ג'וני אינגליש. אני מאוד סקרן לראות אותה בעיבוד החדש ל"ציפיות גדולות" בתפקיד העסיסי של מיס האווישם, לצד מארק אדי, ואני מאוד סקרן לראות אותה ב"Shadow Dancer", סרטו הלא תיעודי של הבמאי התיעודי המצוין ג'יימס מארץ' ("איש על חבל", "פרויקט נים"), ואני מאוד סקרן לראות אותה באופן כללי. כמו במקרה של ווסט, תפקידה ב"ג'וני אינגליש" הוא לא משהו לספר עליו הביתה – אבל הוא לפחות משהו.
החודש תחזור ליס לעונה שלישית "משפחה מודרנית", שהחייתה את אד אוניל. לפני שבועות אחדים עלתה בארה"ב סדרה חדשה של טים אלן בשם "Last Man Standing". גם טד דנסון חווה עדנה מחודשת ב"משועמם" הנהדרת, ואפילו קרייג טי. נלסון, "המאמן" בשבילכם, חזר לטלוויזיה עם "Partenrhood". שלא לדבר על צ'בי צ'ייס ב"קומיוניטי". בקיצור, יש עדיין יש תקווה לכוכבי טלוויזיה שנעלמו.
מצד שני, נראה שזה עדיין מוגבל בעיקר לטלוויזיה. גם דוכובני, כאמור, מצא את עצמו אחרי סיבוב קצר בהוליווד בחזרה במסך הקטן. ולו דווקא היה פוטנציאל מובהק להפוך לסוג של האריסון פורד, נניח. השאלה הנשאלת כעת, בשעה שלא רק כוכבי טלוויזיה בדימוס חוזרים אליה, אלא גם כוכבי קולנוע בדימוס עושים זאת (טים רות', לורה ליני, זואי דשאנל, סטיב בושמי, לורנס פישבורן וג'יימס ספיידר הם רק כמה דוגמאות), היא אם יש עוד תקווה שכוכב טלוויזיה יצליח לעבור לקולנוע בגדול, קלוני-סטייל.
אני מניח שכן. הטלוויזיה והקולנוע כבר מזמן אינם גטאות, וככל שהטלוויזיה מתקרבת לקולנוע מבחינת איכויותיה – והיא למעשה כבר שם – כך גם מצטמצמים הפערים בעיני הכוכבים, כפי שניתן לראות בתנועה הדו-סטרית של השנים האחרונות בין אולפני הטלוויזיה לאולפני הקולנוע.
מי יהיה כוכב הקולנוע הבא שיצא מהטלוויזיה? בראיין קרנסטון, שהוא השחקן הטוב בטלוויזיה האמריקאית על פי האמי כבר כמה שנים, עושה קולות בכיוון (הוא מככב למשל ב"דרייב" המעולה שעולה השבוע). ל"שובר שורות" יש תאריך סיום מיועד – סיום העונה החמישית, כלומר בקרוב - ובהגיעו יהיה קרנסטון פנוי לתפקידים קולנועיים מאתגרים. הבעיה היא שהוא לא כוכב קולנוע באישיותו. כך שאם צריך להמר, אני מוכן לשים ז'יטון או שניים על ג'ון האם ("מד מן"), ויכול לראות את טים אוליפנט ("דדווד", "צדק פרטי"), שחקן שאני מאוד אוהב, משתלב יפה (הוא כבר עשה את זה ב"מת לחיות 4.0"). תרשמו בפנקס גם את אלכסנדר סקארסגארד מ"דם אמיתי" כמישהו שיכול להפוך לאחד החתיכים המבוקשים בתעשייה. אני גם די בטוח (ומאוד מקווה) שלאוונג'לין לילי היפהפיה ("אבודים") ילך טוב -- היא כבר מופיעה ב"פלדה אמיתית", ובדרך לסרטי "ההוביט".
אבל נדמה לי שאף אחד לא מתקרב לסטאר קוואליטי המובהק של יו לורי ("האוס"). חפשו אותו בהוליווד כשד"ר האוס יצא לגמלאות. ויש לי גם הימור קצת יותר פרוע – מתיו פוקס ("שולחן לחמישה", "אבודים"). לאחרונה הוא הצטרף לקאסט של "מלחמת העולם Z", לצד בראד פיט. אולי תדבק בו קצת הילת כוכבים. אני חושב שהוא יכול להיות כוכב הוליוודי משעמם מן השורה. נראה שאני מאמין בפוטנציאל של רופאים טלוויזיוניים להפוך לכוכבים הוליוודיים. ואולי זה בגלל שגם קלוני גילם דוקטור גיבור.
ואפרופו פוקס ו"שולחן לחמישה" – מישהו יודע מה עושה נב קמפבל (חוץ מסיקוולים ל"צעקה")? אולי את דניס ריצ'ארדס.
