ניב שטנדל
מנצ'סטר, 14:30 שעון ישראל
רק החודש (כלומר, לפני כחודש) כתבתי על מנצ'סטר יונייטד המתחדשת. כתבתי על המהפכה הגילית, על תינוקות פרגי החדשים, על הכישרונות המבטיחים, על הכדורגל המרהיב, על מנג'ר שממשיך להמציא את הקבוצה שלו מחדש. כתבתי על קבוצה שמחוררת את הליגה האנגלית, מפרקת את ארסנל 8:2, ואולי עוד תסתכל לברצלונה בלבן של העיניים.
ואז – 6:1. בבית. למנצ'סטר סיטי. יותר משפיל מזה - אין.
ככה זה היה לפני – התרגשות:
ככה זה היה אחרי – השפלה:
האמת היא, כמו שנהוג לפעמים לומר במקרים כאלה, שהתוצאה משקרת. אפשר לומר שאם זו היתה קבוצת תחתית שניצבת מול הסיטי, ולא מנצ'סטר יונייטד, התוצאה היתה באופן פרדוקסלי נמוכה יותר. דווקא העובדה שזו יונייטד גרמה לקבוצה לתקוף ביתר שאת ככל שהתעצמה ההשפלה (ובעשרה שחקנים), מה שחשף לחלוטין את העורף, מה שהוביל להתמוטטות בדקות הסויום, מה שסגר את המשחק הגרוע ביותר בתולדות המועדון בעידן אלכס פרגוסון, אליבא דאלכס פרגוסון. וזה מגיע ממי שאמר, אחרי הפסד צורב של 5:0 לניוקאסל ב-1996, שזה "עוד יום בהיסטוריה של מנצ'סטר יונייטד". אין ספק שנעליים התעופפו בחדר ההלבשה, ושלפחות אחת מהן כוונה לעבר ג'וני אוונס, שרפיסותו הובילה להרחקה שגמרה את יונייטד.
עצוב ככל שזה היה, משפיל ככל שזה היה, מבזה ככל שזה היה – וזה היה כל זאת ועוד – ידעתי גם שאין מה להתייאש. מנצ'סטר יונייטד הוא המועדון החזק בעולם. בראשו עומד המנג'ר הגדול בדורו, אבי תורת ה"עוד יום בהיסטוריה" ומי שהעמיד דורות על דורות של קבוצות נפלאות במועדון. המועדון הזה ישרוד. המועדון הזה עוד ינצח את הסיטי בסיטי אוף מנצ'סטר סטדיום. המועדון הזה יתחרה עד הסוף על אליפות אנגליה, ויעפיל כהרגלו לשלבים המכריעים של ליגת האלופות. המועדון הזה חזק יותר מהכל.
חיפה, 18:55
מה שאי אפשר, למרבה הצער, לומר על מכבי חיפה. שעתיים וחצי אחרי שהתאוששתי מהמפלה במנצ'סטר, ובהירגע מטח הסמסים הששים לאידי (זה בסדר, אני לא כועס, זו תגובה מובנת של אוהדי כדורגל וגם אני נוהג כך, ההקנטה היא חלק מהכיף), עלתה לכר הדשא בקרית אליעזר חבורתו המאנית-דפרסיבית של אלישע לוי. זו ששלושה ימים קודם לכן הביסה את סטיאווה בוקרשט 5:0.
הסטטיסטיקה השנה מלמדת אותנו שאחרי כל משחק טוב של מכבי חיפה, מגיע אחד רע (לפעמים יש גם כמה רעים ברצף, למען האמת). ושמכבי חיפה, שבקושי איבדה נקודות בשנתיים האחרונות, מגיעה השנה רק למשחקים הגדולים ושוכחת שהאליפות עוברת בבאר שבע (ושאר קלישאות). ושמכבי חיפה השנה זה פשוט לא זה.
שלושה שערים, קורה, פנדל מוחמץ, שני מורחקים חסרי אחריות ותשעים דקות מאוחר יותר, הבנתי שזה לא סתם יום רע. זה יום שחור. להפסיד פעמיים ביום זה לא נעים; לחטוף פעמיים תבוסות זה לקבל אצבע משולשת מהשמיים.
ביום כזה, אתה פשוט רוצה להיכנס למיטה, לטמון את הראש מתחת לשמיכה ולחכות שהוא יחלוף. אני בחרתי במקום זאת באסקפיזם. הלכתי להקרנה מוקדמת של "דרייב", מותחן הפשע החדש של ניקולס וינדינג רפן, בכיכובו של ראיין גוסלינג. היה אחלה. כשהוא יגיע לקולנוע בשבוע הבא, תרוצו. גם אם הקבוצות שלכם לא יחטפו שלישיות ושישיות באותו יום. מי צריך לברוח לכדורגל, כשאפשר לברוח לקולנוע ולקבל תוצאות קצת פחות מפתיעות.
