תומר קמרלינג
מרפי. צילום: Getty Images
אדי מרפי?! איכשהו ברור לי שהשאלה הזאת, כולל סימן השאלה והקריאה, נשמעה - או לפחות נחשבה - בהרבה מאוד מקומות בעולם ביממה האחרונה. אדי מרפי?! זה המנחה הכי טוב שהצליחו לגרד לטקס האוסקר הקרוב? אז בסדר, ברור שיותר גרוע מאן האת'וויי וג'יימס פרנקו של השנה שעברה לא יכול להיות. ועדיין, אדי מרפי?!
כן, זאת היתה גם התגובה האוטומטית שלי. אבל ככל שאני חושב על זה יותר, יוצא שאני חושב על זה משהו אחר לגמרי: וואלה, אדי מרפי.
אתם אמורים לדעת את זה לבד, בעיקר אם פיתחתם את התודעה שלכם מתישהו במהלך הקדנציה הראשונה של רונלד רייגן, אבל מרפי היה השחקן הכי מצחיק בקולנוע של שנות ה-80. ואם בסטנדאפ של אותו עשור הוא נאלץ להסתפק בלהיות השני הכי מצחיק, זה רק מפני שאיתרע מזלו לעבוד בביזנס הזה דווקא כשרובין וויליאמס היה בשיאו. ראיה #1 – בקשר למרפי, לא בקשר לוויליאמס – לפניכם (מתנצל על התרגום לנורבגית או מה שזה לא יהיה. אני לא מעלה אותם, רק מאמבד אותם).
אם "Live at the Met" ו"An evening with" הן שתי ההופעות המגדירות של רובין וויליאמס במיטבו, הרי שהשתיים של מרפי הן Delirious ו-Raw. הנה קטע מתוך הראשונה שקשה להתעלם מהאקטואליות בהפוך-על-הפוך שלו כמעט 30 שנה אחרי שנכתב:
אבל אתם יודעים מה, עזבו אתכם מסאטירה. הסקאץ' הבא הוא לטעמי אחד הקטעים המצחיקים בהיסטוריה של הקטעים המצחיקים, והוא מורכב בעיקר מחיקוי של אישה שמשליכה נעל:
אוקיי. אני מניח ששלושת אלה הם די והותר בשביל להוכיח שאדי מרפי היה מצחיק בזמנים שחליפות עור אדומות היו לגיטימיות. אבל מה לזה ולג'וב של מנחה טקס האוסקר? ובכן, הנה מה: בזמן שמרפי השחקן הפך לאחד מהדברים היותר עצובים שאפשר לראות, אין לנו שום הוכחות שמרפי הסטנדאפיסט איבד את זה.
בניגוד לוויליאמס, שבהחלט איבד את זה - מי שראה את הספיישל "Weapons of Self Destruction" יודע בדיוק על מה אני מדבר - זה לא שמרפי המשיך לעשות סטנדאפ והפסיק להצחיק. זה שהוא פשוט הפסיק להופיע: Raw מ-1987 היא מופע הסטנדאפ המצולם האחרון שלו. וזה עושה מטקס האוסקר ה-84 הזדמנות לקאמבק שאין כדוגמתו.
רוב הקומיקאים הגדולים מהדור של מרפי – מוויליאמס ועד וופי גולדברג, מג'ון בלושי ועד סטיב מרטין – כבר מתים, או מבאסים, או לא ממש קיימים, או קיימים רק בזכות סרטים לכל המשפחה של דיסני. אבל לעזאזל, הם עדיין תור הזהב של הקומדיה המצולמת. עדיין שנות הבציר הכי טובות, ובהפרש ענק, של "סאטרדיי נייב לייב". מה שמזכיר לי:
תראו, את האמת צריך להגיד: ההתבטאויות ההומפוביות שהשמיע מרפי בסטנדאפ שלו בשנות ה-80 הן בלתי נסלחות, ולא כדאי שאני אתחיל בכלל לדבר על "פלוטו נאש". אבל אם יש סיכוי כלשהו שלמשך ערב אחד בפברואר 2012 הוא ימצא עוד טיפה מהקסם הישן ההוא, אני מסיר את סימן השאלה דלעיל ונשאר עם סימן הקריאה. ואשלב זאת במשפט: היי, שמעתם מי מנחה את האוסקר? אדי מרפי!
