ניב שטנדל
המעבורת "אטלנטיס" עוצרת בפעם האחרונה (צילום: GettyImages)
אין הרבה רגעים מרגשים בסרט האימה "רובוטריקים 3". מה למייקל ביי ולרגש? הוא יודע בעיקר איך לפוצץ מיליון. ובכל זאת, יש רגע אחד שכמעט ומצליח לעשות זאת. לא מכיוון שהוא חכם, מורכב או רגיש. הוא לא. הוא עשוי באותה יד מגושמת, שאין לב מאחוריה, שעשתה את הסרט כולו. אבל הוא מציג שני גיבורים אמריקאיים קשישים, אנשי העולם הגדול והיקום הענק, במפגש שתחת ידיו של כל במאי אחר היה מרגש, ותחת ידיו של מייקל ביי הוא קצת מאכזב, שלא לומר מביך מעט: באז אלדרין, אחד משני האנשים שדרכו על הירח, שאלת טריוויה מהלכת ולנצח "לא ניל ארמסטרונג, השני", מברך ולוחץ את ידו של מי שהוא מגדיר "עמית למסע בחלל", אופטימוס פריים, שעונה: "הכבוד כולו שלי".
קצת מוזר שאופטימוס פריים האדיר, שעושה את הדרך לירח ובחזרה עם המשאית שלו בהילוך שני, רוחש כבוד לבן האנוש הקטן, שספק אם המוניטין שלו חצו גבולות גלקטיים והגיעו לישויות זרות ורחוקות. אבל התמונה הזו של אלדרין – גיבור אמריקאי בשר ודם, בניגוד לאופטימוס הדיגיטלי – מרגשת גם מבלי שיעשה דבר.
ביום חמישי האחרון, זמן לא רב לאחר נחיתת הרובוטריקים על מסכינו לסיבוב שלישי, נחתה על כדור הארץ חללית אחרת: ה"אטלנטיס", מעבורת החלל ששבה ממשימתה האחרונה בתחנת החלל הבינלאומית. בכך ירד המסך על פרויקט המעבורות האמריקאי המפואר. צי המעבורות יושבת, והן יחולקו בין מוזיאונים בוושינגטון, בלוס אנג'לס ובקייפ קנוורל להנאת המבקרים. סוכנות החלל האמריקאית תעבור לאאוטסורסינג ותשתמש בשירותיה של עמיתתה הרוסית, עד שימצא פתרון תעבורתי חדש ומספק עבור האסטרונאוטים האמריקאיים.
מעבורת החלל האמריקאית ובאז אלדרין משיקים זה לזה. שיאו המקצועי של אלדרין, כמו גם שיאה של תוכנית "אפולו" להנחתת אדם על הירח, הם שהביאו את האמריקאים לפתח רכב חלל משוכלל יותר מן החללית ששימשה את אלדרין וחבריו. ההצלחה הסנסציונית של כיבוש הירח רק הגדילה את התיאבון האמריקאי, שראה בדמיונו הקמתן של תחנות חלל על הירח ואכלוסן בצוותים גדולים. לצורך כך נדרש אמצעי תעבורה גדול ורב פעמי. כך נולדה המעבורת.
מעבורת החלל הפכה, בחלוף 30 שנות פעילות ו-135 משימות, לסמל אמריקאי של הצלחה, נחישות וכושר המצאה. הפרויקט רב ההשראה הזה גם נכשל פעמיים, וגבה את חייהם של 14 אסטרונאוטים בשני אסונות שהרעישו את אמריקה והעולם – אסון ה"צ'לנג'ר" ב-1986, ואסון ה"קולומביה" ב-2003, שהביא להשבתת המעבורות ביום חמישי האחרון.
אסון הצ'לנג'ר, כפי ששודר בשידור חי ב-CNN:
והנה פיטר ג'נינגס מדווח לאמריקה ההמומה על האסון.
משעשע איך הגלגל ההיסטורי מסתובב לו. הרי הדלק שבאמת בער במנועי חלליות "אפולו" היה התחרות המתעצמת מול ברית המועצות. זה גם מה ששכנע במידה רבה את ניקסון המתלבט לתמוך בפיתוח המעבורות. 42 שנים אחרי שיאו של המרוץ והנחתת אדם על הירח – הנקודה בה חלפו האמריקאים על פני הסובייטים וחרצו את גורל מרוץ החלל – וכעת אלה האמריקאים שמרימים דגל לבן ונאלצים להישען על שירותי הרוסים.
עלילות הרובוטריקים וקרקועה של ה"אטלנטיס" הם רק תירוצים אקטואליים להמליץ לכם על מנת צפייה מהחלל החיצון ביום שישי הקרוב: "בצלו של הירח", סרט תעודה בריטי שיוקרן בערוץ יס דוקו בשעה 22:05 (ואם לא, חפשו אותו בשידוריו החוזרים הרבים). זהו סרט מרתק על תשע החלליות שיצאו לכיבוש הירח במסגרת תוכנית "אפולו" בין 1968 ל-1972. הוא חושף חומרים רבים מאותה תקופה, בהם קטעי ארכיון ששכבו במחסנים של נאס"א במשך 30 שנה.
אבל עיקר כוחו של הסרט בראיונות שהוא מציע עם האסטרונאוטים שעודם בחיים, כמו אלדרין, מייקל קולינס (השותף השלישי בצוות ה"אפולו 11" והאיש שלא דרך על הירח) וג'ים לאוול (גיבור המשימה ההרואית של ה"אפולו 13", שהונצחה בסרטו של רון הווארד). הנה שניים מהם, ג'ין קרמן וצ'ארלי דיוק, מספרים על התחושה האלוהית המפעמת במי שמשייט בין כוכבים:
האנשים האלה – כסופי שיער ומסותתי לסת כאילו יצאו מהפוסטר של "ספייס קאובויס" – מגוללים בעיניים בורקות את חוויותיהם של אנשים שראו את כדור הארץ מבחוץ ושטיילו על הירח. מספיקה שעה קלה במחיצתם כדי להבין שפרויקט החלל רחוק מלגווע, ושהתשוקה לכבוש את היקום רחוקה מלשכוך. אפשר לקרקע את מעבורות החלל, אבל אי אפשר לקרקע את הסקרנות האנושית. הרי היא כבר הביאה אותנו עד לירח.
מי זה הכדור החמוד שמציץ שם מתוך החושך? זריחת כדור הארץ על הירח, אפולו 8 (צילום: אתר נאס"א)
בלייזר אצלכם בפחות מ-20 שקל לחודש, לחצו כאן
