תומר קמרלינג
השבוע הסתער על הרשת הטיזר-פוסטר הראשון של The Dark Knight Rises, שישלים בקיץ הבא את טרילוגיית באטמן של כריסטופר נולאן. לפני הכל, תנו הצצה בדבר הנהדר הזה:
חוץ מזה שמדובר באחת הכרזות היותר יפות שיצא לי לראות בשנים האחרונות – ויצא לי די הרבה, כרזות של סרטים הן פטיש עתיק יומין שלי – היא גם דוגמה מוצלחת, כמעט אינסטנט-קלאסית, לאיך שטיזר-פוסטר צריך להיראות ולעבוד. המפתח טמון בהגדרה עצמה, "כרזת פיתוי": בניגוד לכרזות הרשמיות, שמופצות זמן קצר לפני הסרט עצמו (ובדרך כלל נותרות אלה שמזוהות איתו עד וכולל המהדורות הביתיות), תפקידם של הטיזרים הוא, ובכן, לעשות טיזינג. לגרות אותנו, לסקרן אותנו, לגרם לנו לתחושה שהנה משהו שצריך לראות – למרות שלפעמים אין לנו מושג מה זה בדיוק. ואם העובדה שאפילו לא כתוב שם במפורש שזה הבאטמן החדש לא מספיקה בשביל להבהיר את הנקודה, תראו את זה:
צריך להתאמץ קצת כדי להבין שהטיזר דלעיל הוא של הגירסה האמריקאית ל"נערה עם קעקוע דרקון", נכון? וזה לא משנה את העובדה שאי אפשר לא לבהות בו כמה שניות טובות, נכון? אז מ.ש.ל: טיזינג זה כל הסיפור.
בעידן הנוכחי, שבו הטריילר – ולפניו הטיזר-טריילר - הוא המלך, יש נטייה לשכוח כמה חשובים הטיזר-פוסטרים. אבל העובדה היא שרק לפני שלוש שנים, עמוק בתוך עידן יו-טיוב, "קלוברפילד" הפך לשלאגר מטורף בעיקר בזכות הכרזה הבאה, שצצה ברשת משומקום כשאין בה כלום חוץ מאימג' חזק ותאריך יציאה של לך-תדע-מה.
כן, מינימליזם הוא לב העניין: בהכללה לא גסה מדי, הטיזר-פוסטרים הכי טובים הם אלה שמגלים הכי פחות. כאמור, אפילו שם הסרט די מיותר בשלב המקדמי הזה. את זה הבינו כבר בימים של "מכסחי השדים", שלהפצתו קדם משהו שבהחלט ראוי לתואר "הטיזר-פוסטר המודרני הראשון".
טוב, ועכשיו אני פשוט חייב להראות לכם גם את ההוא של "מכסחי השדים" השני. עוד מעט תבינו למה, מבטיח.
הסטנדרט באייטיז היה הרבה פחות מינימליסטי. לראיה, כש"בחזרה לעתיד 2" התקרב למסכים, ב"יוניברסל" ממש לא חשבו שדי לחכימא וכל זה, אלא הפציצו עם פיסת השיווק האגרסיבי הבאה:
ההמשכים של "בחזרה לעתיד" אכזבו בקופות, ולמרות שאי אפשר להוכיח קשר של סיבה ותוצאה בין התוצאות הקופתיות שלהם לקמפיינים של היום, דבר אחד בטוח: בשנים האחרונות השתלטה גישת הפחות-זה-יותר על הטיזר-פוסטרים. ואם כבר מדברים, זוכרים את ההבטחה מקודם? אז קדימה, אתם מוזמנים למצוא את ההבדלים - כאילו, המהותיים, אל תהיו קטנוניים עכשיו - בין הטיזר של "מכסחי השדים 2" לדבר הזה:
זה לא תמיד עובד, כמובן. ל"סופרמן חוזר" למשל היה אחד הטיזר-פוסטרים הטובים ביותר שראיתי; זה לא מנע מהסרט – הלגמרי לא רע, אגב – להסתיים במצב של סופרמן חוזר להשקה מחודשת שנייה תוך שש שנים (בקיץ הבא. בשם Man of Steel. היי, מעניין מתי ייצא הטיזר-פוסטר).
אני לא אוהב את "מכוניות" של פיקסאר, אבל תראו כמה שהטיזר של הסרט ההוא ענה – ממש מילולית - להגדרה של לחשוף טפח ולהסתיר טפחיים:
ואני ממש-ממש לא אוהב את פרנצ'ייז "רובוטריקים", אבל חייבים לתת לחבר'ה האלה איזשהו קרדיט על הטיזר-פוסטר הבאמת-באמת מינימליסטי של הסרט השני בסדרה. אח, לו רק היה משהו מינימליסטי – אתם יודעים מה, סתם משהו לא בומבסטי עד אימה – גם בסרטים עצמם.
ונסיים, איך לא, במוסר השכל: ביקשו ממך לצייר טיזר-פוסטר כמה חודשים טובים לפני מועד היציאה של הסרט? המציאות עלולה להוכיח לך שצדק ג'ון לנון עם הקטע ההוא של דברים שקורים כשאתה מתכנן תוכניות אחרות. האולפן, למשל, עלול לשנות את דעתו ביחס למשהו מאוד בסיסי שנוגע ישירות לפוסטר דנן. אם עדיין לא ברור לכם מה לא בסדר בתמונה, נסו להיזכר איך באמת קראו בסופו של דבר לסרט השלישי בטרילוגיה המקורית של "מלחמת הכוכבים".
בלייזר אצלכם בפחות מ-20 ש"ח לחודש, לחצו כאן
