תומר קמרלינג
ג'רמי קלרקסון (משמאל) וג'יימס מיי. צילום: GettyImages
איך שר יוני רכטר? שוב היא כאן. הפרק הראשון בעונה ה-17 של "טופ גיר" שודר השבוע באנגליה, ואפשר להתפנן מחדש על מגזין הטלוויזיה הטוב בתבל, שלא לדבר על תוכנית הרכב הטובה ביקום. מה גם שהפרק הראשון ההוא כלל קטע נהיגה ברחובות יוהנסבורג בג'יפ צבאי מפלצתי בשם Marauder, כולל דריסה של שתי מכוניות פרטיות עד לטוטאל-לוס ופיצוץ מטען חבלה ממש מתחת לגחון של הג'יפ, כך שאפשר לקבוע בוודאות: היא כאן, והיא בכושר.
אין סיכוי שלא שמעתם עליה. הרי "טופ גיר" באוויר מאז 2002 (אל תשברו את הראש, הם עושים שתי עונות בשנה), ובכל מקרה, אין אפילו סיכוי שאתחיל לספר לכם עליה כאילו אין בעולם ויקיפדיה.
מה שאני כן רוצה לספר לכם זה שאנחנו בבלייזר חשנו תמיד מין אחוות דפקטים עם המגישים ג'רמי קלרקסון, ריצ'רד האמונד וג'יימס מיי. אותם אוהבים מיליוני צופים בכל העולם בזכות היכולת שלהם להישאר ילדים מתלהבים שמשחקים בצעצועים; אותנו, אנחנו מקווים, אוהבים איזה שניים-שלושה ישראלים בדיוק מאותה הסיבה. בעיקר עכשיו, רגע לפני שגיליון-העשר-שנים שלנו יוצא לאור, יש משהו מנחם בידיעה שאנחנו לא לבד בעניין הזה של לסרב לגדל לצד הכרס גם שכל.
טוב. עם שתי הסיבות האלה למסיבה, בואו נהנה קצת מהמיטב של "טופ גיר". בעצם קבלו תיקון: לא המיטב-מיטב, אלא התשובות הכי טובות והמאוד אישיות שלנו לשאלה שבראש הפוסט הזה. אם כי התשובה הראשונה עונה על שתי הקטגוריות: אתגר הכמהין -- בוגאטי ויירון על הכביש נגד מטוס פרטי באוויר במרוץ להובלת פטריית כמהין ממקום צמיחתה בצפון איטליה ועד למקום אכילתה במסעדה בלונדון – היא גם הרגע המדויק שבו כולנו התאהבנו ב"טופ גיר", וגם הרגע הכי טוב שלה בכל הזמנים.
הניסיון של "טופ גיר" להטיס מכונית לחלל לא ממש הצליח, אבל זה בדיוק הקטע שבו שוב מצאנו את עצמנו בתוך הראש שלהם: מערכת שלמה מתגייסת להפיק שטות מופרכת לחלוטין, משקיעה בזה את כל המשאבים האפשריים, ובסוף מסיימת עם ההגדרה המילונית של כישלון מפואר.
והיה היום ההוא בספטמבר 2006 שבו מערכת בלייזר כולה ישבה דבוקה לאינטרנט והחזיקה אצבעות לריצ'רד האמונד. בניסיון לקבוע שיא גינס, האמונד נהג במכונית מרוץ במהירות של קצת יותר מ-480 קמ"ש כשצמיג שהתפוצץ והרכב יצא משליטה. הוא ספג פגיעת ראש, אושפז, ועברו הרבה יותר מדי שעות עד שנודע כי יצא מכלל סכנה ולמעשה לא סבל משום נזקים ארוכי טווח ("חוץ מדבר אחד", אמר האמונד בראיון הראשון שלו אחרי הפציעה. "אחרי שהתעוררתי בבית החולים גיליתי שאני אוהב סלרי"). תראו באיזה קלאסה קיבלו אותו קלרקסון, מיי והקהל באולפן אחרי החוויה הכמעט-אחרונה הזאת.
בשנה שעברה הם הגיעו לארץ במסגרת ספיישל המזרח התיכוני שלהם. תגידו שזה פתטי, תגידו שזה פרובינציאלי, אבל ההתלהבות הגורפת של שלושת החבר'ה מחויית הנהיגה סביב הכנרת פרטה לנו על כל הנימים הנכונים. וכנראה שגם למיקי חיימוביץ', אם הווידאו הבא הוא איזושהי אינדיקציה.
ברוכה השבה, "טופ גיר". כל זמן שאת מנסה להטיס מכוניות לחלל, אנחנו מרגישים ממש בסדר עם זה שבדיוק שלחנו כתב לבחון את המושבים האחוריים בכל צי הרכב של "קאר טו גו". כלומר את הכתב ואת החברה שלו, כן?
