תומר קמרלינג
"מה זאת אומרת אין אנשובי?"
"לא ממש גרוע". זה גם הסיכום הקצר ביותר של דעתי על "בדרך לחתונה עוצרים לבנגקוק", וגם הפתעה די גדולה מבחינתי, כי ציפיתי שהוא כן יהיה. ממש גרוע, אני מתכוון: אם סרט המשך טוב זה משהו נדיר למדי באופן כללי, אז קומדיית המשך טובה היא הנשר הקירח של הקולנוע. למען האמת, ספק אם היה דבר כזה מאז "אוסטין פאוורס" השני, וגם זה הרבה בגלל שהראשון היה סתם – ובכן, סתם. אז הנה, פתחנו במסר חיובי: סרט ההמשך של "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס" הוא לא ממש גרוע. אבל הוא גם ממש לא טוב.
מעניין: לפחות שני אנשים שהיו איתי בהקרנה, ולפחות מבקר אחד שאני אוהב ושאתם יכולים לקרוא כאן, מצאו שהבעיה הכי גדולה של "בנגקוק" היא שמדובר פחות בסיקוול ויותר ברימייק. עכשיו, זה בהחלט נכון; לראיה, את העלילה של שני הסרטים אפשר לסכם ב"פרידה מחבר שעומד להתחתן הופכת ללילה מסויט שאיש לא זוכר, ואחר כך למסע נואש בניסיון לשחזר את המאורעות, ועל הדרך גם להציל מישהו הלך לאיבוד". אבל מבחינתי, הבעיה הכי גדולה טמונה לא בסיפור הממוחזר אלא בבדיחות העצלות.
שלא תטעו: יש ב"בנגקוק" יציאות מוצלחות. שני קטעים אפילו גרמו לי לצחוק בקול רם, ותאמינו לי שבאתי סחי. רק מה, ופה אני מזהיר מראש ממיני-ספוילרים: באחד מהם מופיע קוף, ובשני מככבת (או שמא מככב?) ליידי בוי. ותסלחו לי אם זה נשמע קצת סנובי, אבל בשבילי, בעל חיים שמתנהג באורח משעשע זה לא משהו שאמור לקרות מחוץ לתחומי יו־טיוב – ואילו זונה בעלת גרוגרת (וכאילו, נחשו מה עוד) בסרט שמתרחש בתאילנד זה האבא של כל הצחוקים הזולים.
מתוך "קופיקו בארץ מחלות המין"
לסרטי המשך יש בעיה בסיסית: הם אמורים לשמר את הנוסחה שהצליחה בפעם הראשונה – אחרת לא היתה בכלל פעם שנייה, כן? – ובעת ובעונה אחת לעשות עליה רייז. לגרום לך להרגיש, ממש מהרגע הראשון, שהרף התחתון של הסרט הנוכחי הוא הרף העליון של הקודם. כשמצד אחד עומדת התחושה המבאסת של "עוד מאותו דבר", ובשני קיימת הסכנה של התרחקות מוגזמת מהמקור, אפשר לסלוח לבמאי/ כותב-שותף טוד פיליפס על כך שמדובר בשני סרטים כל כך דומים. אבל בהוליווד, העיר שגדלה על אמרת השפר הגורסת שלמות זה קל וקומדיה זה קשה, אי אפשר לסלוח על הקטע של לחפש את הדרך הקלה אל הפאנץ' ליין.
זאק גאליפיאנאקיס, שכשאגדל אני מקווה ללמוד לבטא את השם שלו, היה הדבר הכי טוב ב"וגאס", וכאילו רק כדי להמשיך עם הקו של עוד מאותו הדבר, הוא גם הדבר הכי טוב ב"בנגקוק". אין אפס: האיש מצליח לעשות, לפעמים במחי מחוות יד או פרצוף, מה שהכותבים הצליחו להשיג הפעם רק באמצעות חיות וקוקסינלים. אבל האמת? אם אתם רוצים לראות מה אפשר להוציא מכישרון בסדר גודל של גאליאיךשקוראיםלו, תראו את זה (או אפילו יותר טוב, תיכנסו לכל אחד מהפרקים שכאן):
לגבי "בדרך לחתונה עוצרים בבנגקוק", אותו תשמרו לערוצי הסרטים או לטיסה. אבל מתישהו תראו אותו, כי בכל זאת: יש בזה קוף וזונה תאילנדית שהיא לא באמת אישה.
