איציק שאשו
מכירים את הקטע הזה שזמרים מסוימים מוכרים הרבה יותר תקליטים דווקא אחרי שהם מתים? אז עם סטנדאפיסטים זה בדרך כלל עובד פחות טוב. גם בגלל שמדובר באמנים שתמיד ייראו טוב יותר על הבמות ולא מבעד לפלזמות של 40 אינץ’, וגם בגלל שמלכתחילה אף אחד לא באמת שומר אמונים לבדיחות של בנאדם אחד. אז זהו, שבשנים האחרונות ירדו מהבמות — והפעם לצמיתות — שלושה סטנדאפיסטים אמריקאיים מוצלחים במיוחד. אצל שלושתם זה היה בנסיבות טרגיות, שלושתם היו עדיין רחוקים מאוד אפילו מגיל פנסיה, ושלושתם היו, ובכן, מצחיקים בטירוף.
הנה טעימה קטנה מהכישרון הגדול שהיה להם, לפני שהם הלכו לספר בדיחות באמפי הגדול שבשמיים:
1. מיץ’ הדברג. 1968—2005:
מיץ' הדברג, משמאל
כמו שמיד תוכלו לראות בעצמכם, למיץ’ הדברג היה סגנון הגשה שלא דמה לשום דבר אחר בעולם הסטנד אפ. המומחיות שלו היתה "וואן ליינרים", כלומר בדיחות של שורה אחת שלפעמים צריך חצי שנייה נוספת בשביל להבין אותן עד הסוף. חוץ מזה הוא התברך גם בצורת חשיבה די מעוותת שעזרה לו להסתכל על אירועים יומיומיים או חפצים פשוטים ולהפיק מהם תובנות קורעות מצחוק והזויות במיוחד.
2. גרג ג’ראלדו. 1965—2010:
גרג ג'ראלדו
את גרג ג’ראלדו אתם אולי מכירים מערוץ "קומדי סנטרל", או מהערוצים הישראליים שנהגו לשדר תוכניות ספציפיות של ערוץ הצחוק האמריקאי. הסגנון שלו התאפיין בבדיחות מרושעות, בוטות ודי שערורייתיות, מה שהקנה לו מקום של כבוד ברוב הפאנלים של Roast. אתם יודעים, התוכנית ההיא של קומדי סנטרל שבמסגרתה מושיבים איזה סלבריטי על כסא באמצע האולם, ומשהו כמו 15 קומיקאים מספרים עליו בדיחות נטולות צנזורה לחלוטין. בין היתר זכו להיעלב ממנו אושיות כמו פמלה אנדרסון, וויליאם שטנר ודייוויד האסלהוף.
3. ברני מאק. 1957־2008:
ברני מק
ברנרד ג’פרי מקלואו הוא כנראה הקומיקאי המוכר יותר מבין השלושה, וגם היחיד שהספיק לחגוג חצי יובל להיווסדו. חוץ מקריירת סטנד אפ ענפה האיש הוביל במשך חמש עונות את הסיטקום "The Bernie Mac Show" ששודר ברשת פוקס, ואפילו הופיע בסדרת סרטי "אושן", ב"רובוטריקים", ובעוד המון קומדיות קיץ קלילות. מאחורי המיקרופון הוא דווקא הקפיד להיות הרבה פחות משפחתי וממלכתי, כשנהג להפציץ בדיחות בוטות על ההבדלים בין שחורים ללבנים בארצות הברית, או בין נשים לגברים באופן כללי. בספטמבר 2008 הוא נפטר בבית החולים בשיקגו מסיבוך של מחלת ריאות שממנה סבל רוב חייו.
אבל הנה קטע וידאו שעוזר להבין את ההומור שממנו נהנה רוב חייו:
