פרופסור מוטי רביד

בית החולים 'מעיני הישועה' בבני ברק, בית חולים ישראלי לכל דבר המנוהל ברוח ההלכה אבל מוצא בכל מקרה דרך לתת טיפול מלא ומקיף לפונים אליו, עם צוות מנוסה ומקצועי במיוחד ועם עתיד מבטיח להמשך צמיחה.

אני פרופסור ותיק, שמפעם לפעם מחליף את ה-ו' ב-ע' וחושב על עצמי גם כ"עתיק". כשהתחלתי את דרכי בעולם הרפואה לא היה אולטרא-סאונד, לא CT, לא מיפוי ולא צינתורים; גם 95% מהתרופות בהן אנו משתמשים היום לא היו. במבט לאחור הרפואה היתה פשוטה יותר מבחינת אפשרויות הטיפול, אך מסובכת בהרבה מהיבט האבחון. ובהתאם, גם התוצאות היו צנועות יותר. למרות שאני חי את העולם הזה מרבית חיי, זה עדיין מרשים אותי כיצד לאורך חייו של אדם אחד - ולא חיים קצרים, המדע והרפואה עשו דרך של 5 דורות לערך.

אבל, למרות כל הקידמה שעשתה הרפואה על ענפיה השונים, הציפיות ממנה גבוהות פי כמה. ומה שמאפיין את היחסים בין החברה לרפואה הן אותן ציפיות שחרגו מעבר להתקדמות ביכולות. ועם הציפיות הגבוהות (מידי) באה גם הרגולציה שנוטלת לעיתים מהרפואה את נשמתה והופכת אותה לטכנוקרטית. באה מערכת חוקים

שלא תמיד נחקקה על ידי אנשים שחיים את השטח - שתוחמת את גבולות האחריות והסמכות של הרפואה, באה מערכת של תביעות: החל מכאלה על סטיות מנוהל תקין ועד לרשלנות. נכון שכל אלה הן מערכות בקרה על העשייה הרפואית, אבל כיוון שמטפלת בהן מערכת שהיא כולה חוץ רפואית – היא מזינה את עצמה ויש מעטים שנהנים ורבים שסובלים ממנה.

אחרי שנים רבות של עבודה בכל 4 התחומים של הרפואה הציבורית (טיפול בחולים, הוראה, מחקר וניהול), פרשתי מתפקידי כמנהל המחלקה הפנימית בביה"ח 'מאיר'. הוצע לי לבוא ולנהל את ביה"ח 'מעיני הישועה', שכל שידעתי עליו אז הסתכם ״בבית חולים קטן בבני ברק שמשרת אוכלוסיה חרדית״. הגעתי לכאן לסדרה של מפגשים עם הממסד הרבני - אנשי הרוח שמנחים את בית החולים - כיוון שההנהלה ביקשה את ברכתם למינוי של אדם חילוני כמנהל בית החולים.

צלחנו את המפגש יפה, קיבלתי את ברכת הדרך ומאז - במהלך 10 שנים - גדל בית החולים יותר מפי 3 בהיקף הפעילות שלו. כיום, אנו נמצאים על סף זינוק נוסף כשכמעט והושלמה בנייתו של בניין הפסיכיאטריה, שעתיד להיות בית החולים הראשון (בעולם) לבריאות הנפש ולציבור החרדי. בימים אלה נבנה בניין נוסף של בית החולים הכללי שצפוי לאכלס מכון לב גדול, מחלקה פנימית נוספת ובעתיד נוסיף גם מחלקות אחרות - ככל שנוכל להתפתח. 'מעיני הישועה' משרת היום אוכלוסייה של קרוב ל-300 אלף נפש, כשני שליש מתוכם חרדים והיתר אוכלוסייה חילונית מאזורינו.

ואפרופו מקצוענות. אחד הדברים המיוחדים כאן, במעיני הישועה, הוא שאין מגבלה על גיל היציאה לפנסיה. רופאים, כמו גם אנשים טכניים, שנמצאים בבריאות טובה, צלולים ובעלי כושר עבודה טוב – אין סיבה "לשלוח הביתה". להיפך: מדובר באנשים מנוסים ומקצועיים מאד שגם מלמדים אחרים וכמובן שגם החולים נהנים מניסיונו. אנחנו מהווים בזכות כך כוח משיכה לאנשי מקצוע שרוצים להמשיך את דרכם המקצועית ומרכיבים בזכות כך מצבת כוח אדם מעולה.

רוב מחלקות ביה״ח מאושרות להתמחות. נוכל ונשמח לקבל מתמחים בענפי רפואה שונים, כאשר מההיבט המחקרי - אנו כבר מסונפים לאוניברסיטת בן גוריון.