הפכתי לסטוקרית
שרון, 30, סטודנטית לפסיכולוגיה מירושלים:
"לפני כעשר שנים התאהבתי באחד מאנשי הלילה הידועים של תל אביב. הוא היה גם בעל בר מצליח, גם די.ג'יי וגם גבר נוטף כריזמה, שתמיד נסחב אחריו שובל של מעריצות. אחרי כמה לילות על הבר, שכללו פלרטוט מאסיבי, הוא הציע לי לצאת איתו לשתות משהו בפאב של חברים, ומשם, הדרך למערכת יחסים אינטנסיבית הייתה קצרה".
"אחרי חודש בערך אני כבר הייתי מאוהבת מאוד, והוא קצת מיצה והתחיל להתרחק ולהתחמק בתירוצים די עלובים. אז... התחלתי לעקוב אחריו! הייתי מחכה שהוא יסיים את העבודה בשלוש־ארבע לפנות בוקר, ואורבת מחוץ לבר שלו כדי לוודא שהוא עולה לבד על מונית. הייתי מופיעה אצלו בבית בשעות מוזרות, רק כדי לבדוק שהוא לבד. פעם אחת, ביום כיפור, הלכתי חצי עיר לדירה שלו, כשאני בצום, רק כי רציתי להיות איתו. הגעתי חצי מעולפת".
"בדיעבד, אני יכולה להבין שהוא היה די מבועת מכל הדברים האלו. מבחורה קולית ומשעשעת נהייתי לאובססיבית ולקנאית. רציתי רק להיות איתו כל הזמן וחשדתי שהוא נמצא עם כל העולם מלבדי, במיוחד כי בנות הקיפו אותו כל הזמן".
"אני זוכרת שהשיא היה שביליתי כמה שעות מסתתרת בשיח מול הדירה שלו, עם בגדים סקסיים, מחכה 'להפתיע' אותו ולקפוץ עליו כשהוא יגיע הביתה. הפכתי לסטוקרית, במודעות מלאה לתהליך. הבנתי שמה שאני עושה הוא לא בריא, ושאני כל כך דלוקה עליו שאני לא מסוגלת לחשוב ישר. אבל לא יכולתי להפסיק".
"בסוף הוא עשה לי שיחת 'יחסינו לאן – לשום מקום', שנפגעתי ממנה מאוד, כמובן. בכיתי איזה שבוע, ואחר כך השתדלתי לא לצאת מהבית כמה חודשים, כדי לא להיתקל בחברים משותפים או חלילה בו. כמה שנים אחר כך עברתי ליד הבית שלו, הסתכלתי על השיחים וחשבתי לעצמי כמה מטורפת הייתי".
באתי אליו רק עם מעיל
הילה רגב, כתבת "לאשה":
"שנות העשרים הן השנים לעשות בהן טעויות מביכות, לצבור חוויות שתוכלי להתנחם בהן בעתיד הבורגני־עד־יבשושי שלך, ובעיקר – אלו השנים ששחזור מחוות רומנטיות מסרטים הוליוודיים מרגיש לך כמו חלק אינטגרלי ממערכת יחסים".
"הוא היה מבוגר יותר, מצחיק מאוד ועם חבורת חברים הדוקה שהתכנסה אצלו כל שישי וחג כדי לצפות בכדורגל + פלייסטיישן + בירות. אני הייתי להוטה להרשים, ועם בעיית לוחות זמנים".
"השגתי מחברה טובה מעיל עור ארוך, קניתי מגפיים גבוהים ונסעתי בשיא הקיץ, בשלושה אוטובוסים ומזיעה למוות, לדירת השרד שלו בפתח תקווה. בפינה חשוכה בחדר המדרגות התפשטתי לגמרי, מתפללת שאף שכן חטטן לא יחליט לצאת לזרוק את הזבל בדיוק עכשיו. נותרתי רק במעיל, במגפיים ובכובע קטן, מזיעה כמו בחורה שלובשת מעיל עור ומגפיים באמצע אוגוסט".
דפקתי על הדלת, מוכנה לתת לו את החוויה של חייו. ואז החבר שלו פתח את הדלת. ועוד שלושה ראשים הציצו מאחור. מתברר שהיה משחק כדורגל חשוב במיוחד (מונדיאל? קופה אמריקה? עד היום מדובר בחור שחור בהשכלה), וכולם התכנסו אצלו לצפייה משותפת, בזמן שהוא טורח במטבח על הפיצוחים.
"בואי, בואי, תשבי איתנו", משך אותי אחד מהם לספה. "למה את עם מעיל עור באמצע החום? תורידי, תורידי. יש מזגן". ברצף תירוצים מגומגמים, ייתכן שזרקתי משהו על 'ענייני נשים', נמלטתי לחדר השינה, רק כדי לגלות שאת השמלה הקיצית שלבשתי הותרתי בטעות בחדר המדרגות. "זו הייתה הריצה המהירה בהיסטוריה. נדמה לי שהבקעתי גול".
חזרתי בתשובה
הגר בר אל, 27, מורה ביסודי:
"לפני ארבע שנים הכרתי, דרך חברים משותפים, מישהו שגר בארצות הברית. במשך חצי שנה דיברנו בסקייפ, והיינו מאוהבים עד מעל לראש. יום אחד הוא הודיע שהוא קנה כרטיס טיסה, ושהוא חוזר לארץ בשבילי".
"ידעתי שהוא שומר שבת, אבל רק כשהוא הגיע לארץ ונפגשנו בפעם הראשונה, גיליתי שהוא ממש דתי ושומר נגיעה. הבנתי שאם אני רוצה להיות איתו, אני חייבת לחזור בתשובה – מה גם שהוא עזב הכל כדי לבוא להיות איתי".
"הייתי הכי רחוקה מהדת שאפשר לדמיין: אני בחורה שאוהבת ים, פירסינג וקעקועים. התחלתי לשמור שבת, כשרות, הלכתי לשיעורי תורה. שמרנו נגיעה, ורוב הזמן הייתי מאושרת מהאהבה שלנו ומהביטחון שיש לי את המיועד. המשפחה שלי התנגדה וניסתה להוציא אותי מזה, אבל שום דבר לא עזר".
"אחרי שנתיים התארסנו, והתחלנו לארגן חתונה. אפילו היו כבר הזמנות. אבל אז הבנתי שהוא רוצה שאני אלבש כיסוי ראש – ובפעם הראשונה נפל לי האסימון. קיבלתי רגליים קרות. ביטלתי את החתונה וטסתי לחו"ל לתקופה, כדי שהמשפחה שלו לא תציק לי".
ירדתי על ארבע ונבחתי
שרה זלוף, 58, יועצת אישית וזוגית:
"בתקופה שבה התחלתי לעבוד על הכנסת ביטויי אהבה לזוגיות שלי, שמתי לב שבכל פעם שבעלי מגיע הביתה מהעבודה, הכלבה שלנו קופצת עליו. הוא היה מעניק לה תשומת לב ואהבה עד שלבי התמלא בקנאה על היחס שהכלבה מקבלת".
"בעלי תמיד חוזר מהעבודה באותה שעה, עם הסעות, ואפשר לשמוע את השער נפתח ואת הצעדים שלו כשהוא עולה במדרגות. יום אחד החלטתי לעשות משהו בנוגע לקנאה שלי. שמתי את הכלבה בחדר, ותכננתי לקבל את פני בעלי כמו הכלבה".
"מרוב התרגשות לא יכולתי לחכות שהוא יפתח כבר את הדלת. כששמעתי אותו מגיע לדלת, פתחתי אותה על ארבע, כשכשתי עם הידיים ונבחתי. לתדהמתי, מולי לא עמד בעלי, אלא האדריכל של הבית שעבד איתנו באותו זמן. הוא הסתכל עליי בתדהמה, ומרוב הלם, נבח עליי בחזרה. החלפתי צבעים. לא הסברתי דבר, והמשכנו לדבר בצורה רגילה. מאז אני נזהרת לא לנבוח כדי לקבל אהבה".
- >>> חבבו את "לאשה" בפייסבוק
- >>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG צפו בתמונות מאחורי הקלעים של הפקת הגיליון החדש, וקבלו הצצה לגיליונות הבאים
- >>> חדש וכייפי: כל מה שישפר את סגנון החיים שלך - באפליקציה החדשה של "לאשה"
