בניסיון לנבור בזיכרוני כדי לשלוף דמויות של נשים עם מוגבלויות בקולנוע, בתפקידים של נאהבות, נחשקות או מחוזרות – הגיע, אחרי קשיים מרובים, למרלי מטלין ב"ילדים חורגים לאלוהים‭."‬ מדובר בסרט מלפני 30 שנה, שבו מגלמת מטלין אישה חירשת, שהיא – כנדרש בהוליווד – גם יפהפייה.

אפשר היה לפטור את ההיעדר הזה בנחרת בוז, אלמלא לקולנוע היה חלק עצום כל כך בהבניית הדימוי שיש לבעלי מוגבלות – בעיקר, בואו נודה, נשים – בעיני החברה ובעיני עצמן. על פי מחקרה החדש של דניאלה מזור, חוקרת מאוניברסיטת חיפה, נשים עם מוגבלות שייכות לאחת הקבוצות השוליות והפגיעות ביותר בחברה.

הן מתויגות על ידי דעות קדומות שמעצבות במידה רבה את הדימוי העצמי שלהן, ואת האומץ שלהן לשאוף להתנסויות מיניות. בעבודת הדוקטורט שלה, חקרה דניאלה מזור את מיניותן של נשים עם מוגבלויות, והשוותה אותה לזו של נשים ללא מוגבלויות.

בעבודת הדוקטורט שלה, חקרה דניאלה מזור את מיניותן של נשים עם מוגבלויות, והשוותה אותה לזו של נשים ללא מוגבלויות. מזור הציגה את המחקר שלה בכנס הבינלאומי "אחדות ושונות" (מארגונו של בית איזי שפירא) שהתקיים בחודש שעבר במלון דן פנורמה בתל אביב, בהשתתפות 1,000 אנשי מקצוע, חוקרים ואנשים עם מוגבלויות מ־ 17 מדינות.

מזור, בת 37 ונשואה טרייה, עלתה מארגנטינה לבדה, בגיל ‭,17‬ אחרי שהוריה נפטרו. מאוחר יותר הגיעו לכאן גם אחיה וסבתה. כמי שחוותה לא מעט אובדן, טיפול וסיוע לאנשים בתוך המשפחה, היא בחרה – בטבעיות היא אומרת – ללמוד פסיכולוגיה.

אחרי כמה שנים של עבודה בתחום בריאות הנפש המשיכה לתואר שני, וכעת לדוקטורט בעבודה סוציאלית. היא עבדה במרכז הסיוע לנפגעי תקיפה מינית בחיפה, שם פגשה את הנושא הכאוב של פגיעה מינית בנשים עם מוגבלויות – שהן, מסתבר, אוכלוסייה פגיעה במיוחד.

כיום היא חברת סגל במרכז "לאורך הדרך" בקריית אתא, המספק הדרכה, ייעוץ וטיפול מיני לאנשים עם מוגבלויות, ולא רק בהקשר של פגיעות מיניות אלא בהקשר של חיי מין תקינים – כאלה שכל מי שאינו חווה מוגבלות לוקח כמעט כמובן מאליו. שקופות בעיני הגברים גם נשים בריאות לא מלקקות סילאן בקשרים עם גברים, אבל נשים נכות, מתברר, כמעט לא מעזות לשאוף בכלל לקשר עם גבר בריא. "רבות מאוד מהן קיבלו כל חייהן מסר ברור: 'את צריכה מישהו נכה, מישהו כמוך'‬" אומרת מזור.

שקופות בעיני הגברים

המסרים האלה יוצרים חשש עמוק מדחייה?

"המסרים, וגם חוויות אמיתיות. היום הרבה מחפשים היכרויות באינטרנט, ונשים מספרות לי שכשהן כותבות 'נכות חלקית' או 'כיסא גלגלים' הן לא מקבלות פניות בכלל. זאת דחייה פסיבית, אבל קיימת. והיו גם נשים שראו גבר מגיע לדייט, מסתכל והולך. הן בטוחות שככה זה יהיה גם בפעמים הבאות.

"הסטטיסטיקה מראה שבזוגיות שבה מופיעה באמצע החיים מוגבלות, כשהגבר הוא הנפגע, לרוב האישה נשארת איתו ומטפלת בו; כשהאישה היא הנפגעת, לרוב הגבר עוזב"

"אחת הנשים שמתקשה בהליכה, אבל לא יושבת על כיסא גלגלים, ניסתה לצאת לדייטים ולעשות הכל כדי לטשטש את המגבלה שלה. היא ישבה כל הערב, כדי שלא לחשוף את הצליעה ואת הקביים. זה מין ניסוי וטעייה, שהרבה נשים עם מגבלות עושות, בתקווה שמי שיכיר אותן קודם לא ישים לב רק למגבלה אלא יראה אותן כמכלול, כי אחרת אין להן סיכוי להציג את האישיות שלהן‭."‬

לנשים עם מוגבלויות קשה יותר בתחום המיני מלגברים בעלי מוגבלויות דומות?

"כן. הסטטיסטיקה מראה שבזוגיות שבה מופיעה באמצע החיים מוגבלות – בגלל תאונה או מחלה – כשהגבר הוא הנפגע, לרוב האישה נשארת איתו ומטפלת בו; כשהאישה היא הנפגעת, לרוב הגבר עוזב. יש, כמובן, מקרים אחרים, אבל הסטטיסטיקה מדברת על מקום חברתי מורכב מאוד לנשים כאלה".

שקופות גם בעיני עצמן

מזור מספרת על בחורה שעברה תאונה קשה, שהותירה על גופה צלקות בולטות: "היא החליטה שהיא לא תוכל להיות בעתיד עירומה מול גבר. מול אף אחד. הגוף שלה פצוע, והיא לא מסוגלת להתמודד עם התחושה שכל מה שאחרים רואים זה הצלקות שלה. יש לה חוויה עמוקה מאוד של חריגות, שלא מאפשרת לה יותר להתייחס אל עצמה כאל מישהי שיכולה לקיים קשר מיני או אינטימי עם אדם אחר‭."‬

במחקר שלה ביקשה מזור מ155- נשים מכל רחבי הארץ, שרובן הגדירו עצמן כחילוניות (בערך מחציתן עם מוגבלויות‭,(‬ למלא שאלונים שעסקו בדימוי עצמי ומיני, ובעיקר בהתמודדות עם מסרים של החברה.

מותר לי לנחש שהמסר העיקרי של החברה הוא שאישה עם מוגבלות היא בכלל לא מינית?

"ברוב המקרים זה ככה. נשים סיפרו שלא מדברים איתן על מיניות, לא שואלים אותן ולא מעודדים אותן להכיר את הגוף שלהן או לבטא צרכים מיניים. רבות לומדות לא להתייחס לעצמן בכלל כאל מיניות. צריך לזכור גם שהגוף שלהן עובר הרבה טיפולים, נוגעים בו, בצורה מכאנית, במסגרת שיקום או טיפול רפואי, אין בזה שום הנאה ואין שום מחשבה על כך שהגוף יכול להיות מהנה". ‬

לעתים קרובות, היא אומרת, ניתן לראות איך נשים עם מוגבלות, שהחברה לא מצפה מהן למלא את התפקיד המגדרי הקבוע "להתחתן עם גבר וללדת ילדים‭,"‬ מטשטשות את המגדר שלהן. הן מפתחות סוג של הזנחה, חוסר טיפוח בסיסי, כאילו הן מנסות למחוק את סימני המין שלהן.

במחקר התגלו הבדלים משמעותיים בין נשים שנולדו עם מגבלה – למשל שיתוק מוחין – לנשים שהמגבלה הופיעה בחייהן אחרי גיל ההתבגרות. האחרונות סיפרו על חוויות מיניות בגיל צעיר יותר, וסיפרו שלמדו להכיר את גופן באמצעות אוננות. "אצל האחרות זה לא עלה, כאילו

""אני מכירה זוג שכבר שנים מנהל חברות כמו בכיתה ב', רק עם נשיקות, כי למרות שמדובר באנשים בוגרים,המשפחה לא משתפת פעולה ואין להם איך להיפגש"

זה לא קיים, בצורה קיצונית מאוד. לא הייתה פתיחות לזה בכלל, איש לא הציע להן את זה כשיטה להכיר את עצמן ולגלות את המיניות שלהן, לא הסבירו להן מה זה. הרבה נשים כאלו גדלו בסביבה שהתייחסה למין כאל טאבו, ואמרה להן 'זה לא בשבילך'".

יכול להיות שהורים חוששים שמין הוא תחום שבו הבת שלהם תהיה פגיעה מאוד.

"והחשש שלהם מוצדק, כי הנתונים מראים שבאוכלוסייה עם מגבלות יש פגיעות מיניות רבות בהרבה מאשר באוכלוסייה הכללית. הורים מתביישים, מפחדים, חוששים שהיא לא תדע לבחור נכון, לא תדע להתנהג. אבל ככה הם מונעים ממנה להתפתח כאדם, כי הרי מיניות היא חלק מהאנושיות שלנו, ולכן אני חושבת שחייבים להכין תוכניות הדרכה וחינוך מיני גם להורים‭."‬

הקושי הטכני בתכנון יחסי מין

חוץ מכל שאר הבעיות, קיים, כמובן, גם קושי אובייקטיבי לממש את המיניות – אם בגלל המגבלות הגופניות, ואם בגלל העובדה הפשוטה שאין איפה לעשות את זה. "נשים רבות אמרו שהן רוצות לקיים יחסי מין כדי להיות כמו כולן. זה משהו נורמלי, ולכן גם היא רוצה. במקרה כזה חשוב לתת לה את העזרה המתאימה – הזדמנות להיפגש, פרטיות. בהוסטלים גרים כמה אנשים בחדר, ויש מקומות שבהם המדיניות היא לאסור על זוגיות. אני מכירה זוג שכבר שנים מנהל חברות כמו בכיתה ב', רק עם נשיקות, כי למרות שמדובר באנשים בוגרים, בשלים, עם רצון ברור להיות ביחד, המשפחה לא משתפת פעולה ואין להם איך להיפגש. הם זקוקים למישהו שיסיע, שילווה, למקום להיות בו. זאת חוויה קשה מאוד של חוסר אונים‭."‬

לדברי מזור, נשים עם מוגבלויות דיווחו על התנסות מינית ראשונה בגיל הרבה יותר מאוחר מנשים ללא מוגבלות. בזמן שנערה ממוצעת חווה יחסי מין בגיל ‭,16-14‬ נשים עם מוגבלות עושות את זה רק אחרי גיל ‭,20‬ במסגרת קשרים מזדמנים ולא בתוך קשר רגשי. רובן דיווחו

על אכזבה שנבעה מרצון לנהל איזו חברות עם בן הזוג המזדמן, וחוסר היענות מצדו.

איפה מתרחשים הקשרים המזדמנים האלה?

"במחנות קיץ וקייטנות – ככה נקראות המסגרות האלה לאנשים עם מוגבלות – שמתקיימות עד גיל ‭."30‬

יש מקרים שבהם בוודאי יש קשיים גופניים טכניים במימוש יחסי מין.

"יש פתרונות מסייעים, כמו מיטות מתכווננות, מעלונים, כריות שמונעות החלקה, ויש לאנשים מסייעים שמלווים אותם 24 שעות ביממה ויכולים לעזור. זה אמנם פוגע בפרטיות, אבל זה נדרש, ומתרגלים לחיות עם זה כמו עם כל אמצעי עזר אחר. התחום הזה כמעט בתול – וגם שם אני מקווה שנלמד יותר ונוכל לתת הדרכה בעתיד‭."‬