אילו ההורות הישראלית הייתה דת ממוסדת, אריאל קרס, מחבר הספר "הורות איטית", היה מואשם בכפירה ונענש בהתאם. בפועל, הוא וזוגתו זוכים בעיקר לצקצוקי ביקורת, שכנגדם כבר הספיקו לפתח עור עבה וחסינות נפשית.
זה לקח זמן, אבל קרס אומר שהתמורה שקיבלו כשנטשו את מה שהוא מכנה "המסלול המהיר" ואת הניסיון לנהל בו זמנית קריירה, בית, ילדים וכסף בעצימות מרבית, הייתה אדירה, שלא לומר מצילת חיים.
מפתיע לגלות את קרס - מוזיקאי שהתפרסם בשנות ה־90 של המאה שעברה כמייסד וכדמות המובילה בלהקת הרוק־פאנק "השפן הנכון" - יושב על תקן של יועץ להורים אובדי עצות. אבל הוא שם כבר שנים, מניח לאני מאמין שלו לחלחל לתוך מאמרים שכתב בעיתונות ומציע תמיכה למי שקצב החיים, שעות העבודה, יוקר המחיה וההישגיות מאיימים להוציא אותם מדעתם.
לא יוצאים לחופשות משפחתיות
יחד עם אשתו, הקולנוענית שרה צפרוני ("סרט ערבית"), הוא מגדל שלושה בנים, נמרוד (17), מיכה (16) והלל (12). הם מתגוררים בקיבוץ איילת השחר שבגליל העליון, בבית קטן נטול גינה, שאינו מחייב תחזוקה רבה מדי. יש להם מכונית אחת וטלפון נייד בסיסי.
הם שותים מים מהברז, מעולם לא קנו סלון, לא יוצאים לחופשות משפחתיות, משתדלים לקנות בעיקר מיד שנייה ומשאירים לעצמם כמה שיותר זמן כדי להתבטל. בטלה, כפי שקרס יסביר בהמשך, היא עניין חשוב ביותר לבריאות הנפש.
קרס מגדיר את עצמו שוב ושוב כ"בטלן". האמת היא שהוא איש חרוץ, אבל כזה שבוחר לעשות רק את מה שנעים לו ועושה לו טוב, ומוציא את עצמו מהמרוץ. ההורותבפועל, זה אומר שהוא עובד בערך שש שעות ביום. הוא מלמד מוזיקה בבית הספר שלו, "ג'מוסיקה", וגם נוסע ברחבי הגליל מתלמיד לתלמיד. הוא עושה מוזיקה ("השפן הנכון" ממשיכים להופיע, ואפילו הוציאו בשנה שעברה אלבום חדש בשם "למות בקיבוץ"), הוא כותב מאמרים, אבל ובעיקר, לוקח את הזמן.
הוא מוכן להתעורר בארבע לפנות בוקר כדי לצפות במשחקי אנ.בי.איי ("כי זה כיף"), והוא גם מוכן לקום משולחן הכתיבה שלו בכל רגע שמי מילדיו מבקש את תשומת לבו, ולבלות איתם כמעט בלי גבול.
הדגש שלו אינו על הישגיות, אלא על אינטימיות. כהורה איטי הוא לא יתזז את הילדים שלו מחוג לחוג, גם לא בחופש הגדול. הוא מבלה איתם זמן פשוט בלהיות ביחד, הוא משחק איתם, מדבר איתם, וכן, הם גם יודעים להעסיק את עצמם. איך הוא עושה את זה? את הקצב הנינוח הוא יכול להרשות לעצמו מאחר שוויתר על המרדף אחרי כסף. הוא מסתפק במועט כדי שלא יצטרך להשתעבד לעבודה ולהרוויח יותר, ולא ייאלץ להיות "הורה מהיר".לעבוד כמה שפחות
קרס, אוטוטו בן 50, דווקא נולד וגדל בקיבוץ מצובה, בחברה עמלנית, שבה העבודה נחשבה ערך מוביל, אלא שהוא תמיד העדיף למרוד, או לפחות לפקפק בכל מה שהוצג בפניו כאמת מוחלטת.
"בקיבוץ, כל הזמן רוצים שתעבוד", הוא מסביר. "כל הזמן מוסיפים מטלות. יש שם אתוס של עבודה, אבל בעיניי עבודה זה עניין מעשי, לא ערכי. רוב הזמן השתמטתי מעבודה, וזה גרר יחס של איבה. בקיבוץ אתה לא יכול שלא ללכת עם העדר אלא להגיד 'אני אמן, אני עושה מוזיקה'. היה לי מאוד קשה לשרוד את זה, ובשלב מסוים הבנתי, שאני חייב לפתח עור של פיל".
גיל הנעורים הוא גיל שבו רובנו נורא רוצים להיות כמו כולם."זה לא היה מכוון, פשוט הייתי כזה, ששונא טרנדים ומתנגד לכל מה שמובן מאליו. כל הילדים שמעו דיסקו ואני האזנתי לפאנק. לא גמרתי בית ספר. בגיל 15 פרשתי
והלכתי לגור עם המתנדבים ולא עם הכיתה שלי. זה היה כיף אדיר, חבר'ה מכל העולם, שפתחו לי את הראש לרעיונות חדשים, וחלקם עדיין חברים שלי. היה לי שיער ארוך וכולם היו בטוחים שאני באלכוהול ובסמים. זה לא היה ככה, לא נגעתי בסמים ואפילו לא בסיגריות, ועד היום אני לא שותה".
הנון־קונפורמיזם של קרס בא לידי ביטוי, כמובן, גם ביצירה המוזיקלית שלו. הלהקה הראשונה שהקים בנעוריו הייתה חסרת שם והוא כתב שירים אנרכיסטיים, רועשים ומלאי הומור שחור. בהמשך הוביל הרכבים מוזיקליים שעברו מספר רב של גלגולים וחילופי נגנים. בשנת 1988 הוקמה "השפן הנכון", להקה שבה משמש קרס סולן וגיטריסט, והיא פועלת גם כיום - 27 שנה לאחר מכן.את חיי הנישואים דווקא החל בלב תל אביב. "עבדתי ב'מעריב', הלכתי מחיל לחיל וקיבלתי המון הצעות לקידום. שרה עבדה בתוכנית טלוויזיה, בקצב מטורף, וכשנכנסה להיריון כל כך פחדה שיפטרו אותה עד שלבשה שמלות רחבות כדי להסתיר את ההיריון. ואז נולד הבן שלנו, ובפעם הראשונה שלקחתי אותו לגינת שינקין הבנתי שזה לא מקום לגדל בו ילדים. גינה מלאה בקקי של כלבים, צפיפות, בלי צמחייה, בלי מרחב, עם המון אנשים ועם לחץ אינסופי להיות אדם צרכני".
מתל אביב עברו למושב כפר נטר, וכשגילו שגם שם הם מוקפים ב"אנשים שנמצאים בטירוף של כסף ומותגים וקניות, בונים בתים ענקיים והילדים שלהם כל הזמן מדברים על גאדג'טים או מוסעים מפעילות לפעילות, ואתה ממש לא רוצה לגדל את הילדים שלך בתוכם", עברו לקיבוץ. כאן הם מגדלים את בניהם. בבית יש מטבח קטן, סלון קטן ושניים וחצי חדרי שינה. הבן הגדול עבר לאחרונה לגור אצל סבתו המתגוררת בסמוך, אבל לא באמת יצא מהבית, "ובכל זאת קצת רווח לנו מבחינת מקום", אומר קרס.לא רצים מחוג לחוג
שני ההורים עובדים רוב הזמן מהבית וחולקים את עבודות הניקיון. "אני לא מוכן להעסיק עוזרת אז אני מטאטא, ממחזר זבל, שוטף כלים ועושה קניות. אני עושה קניות לפחות פעמיים בשבוע, ויודע בדיוק מה אנחנו צורכים, כך שאין בזבוז ואין קניות מיותרות".
"אני לא מתכוון ללקנות להם כל מה שהם מבקשים, אלא להיות זמינים להם, לענות על הצרכים שלהם. כשאני עובד במחשב והילד שלי בא ומבקש שאשחק איתו, אני אומר לו כן. כי מה יקרה אם אני אגיד לו שאני עסוק? הוא ינג'ס, הוא ירגיש מאוכזב והוא ילך משם נזוף ולא שמח, ולי יהיו ייסורי מצפון. אז אני לוקח את ההזדמנות שהוא מציע לי ואומר לו כן, בוא נשחק ביחד, בוא נכין שיעורים ביחד, נבשל ביחד. זה זמן איכות אמיתי. הילד רוצה וצריך קשר עם ההורה שלו".
גם כשאתה עסוק במשהו חשוב?"מאחר שהם יודעים שאני שם בשבילם, הילדים מבינים אם אני אומר להם שתכף אסיים ואז אבוא להיות איתם. אני מעדיף לבלות איתם בצורה אינטימית. את הבר מצוות שלהם, למשל, חגגנו בטיול למדבר ובשירה מסביב למדורה".
איך הגישה הזו לא הובילה אותך לחנך את הילדים בבית?"הילדים שלי צריכים חברה וצריכים להכיר את המערכת. הם הולכים לבית הספר, אבל כשהם חוזרים אני שם בשבילם, הם זקוקים להדרכה שלי. אני לא שולח אותם מחוג לחוג וממטפלת למטפלת, כי אני לא רוצה להפקיר אותם בידי אנשים אחרים, ואני לא רוצה לכפות עליהם הישגיות. הם לא צריכים חוגי שפות בגיל שלוש והכנה לאוניברסיטת הרווארד בגיל חמש".
אתה לא חושש שאתה לא נותן להם מספיק כלים לעתיד?"אני לא רוצה להחליט בשבילם מה הם יהיו בעתיד. אני רוצה להשאיר להם את הבחירה ולא לקחת מהם את הילדות. הורים שמשוכנעים שהם חייבים להפוך את הילדים לגאונים, לכאלה שילכו לאוניברסיטאות היוקרתיות, כופים עליהם את הפסיכוזות שלהם. לי אין תעודת בגרות או תואר, ובכל זאת טוב לי ונוח לי בחיים".
מה זה הורות איטית?
על פי קרס, הורות איטית אמורה להיות התשובה לסגנון ההורות הנפוץ בארץ, שהיא דאגנית, מלחיצה, מוגזמת, כזאת שיש בה נטייה לגונן על הילד מפני כל אפשרות של אכזבה או כישלון מצד אחד, ולדחוף את הילד להישגים מצד שני. התוצאה, על פי חסידי ההורות האיטית, היא רגשות אשם אצל הורים שמבלים את רוב זמנם בעבודה (הורות כזו, אחרי הכל, עולה הרבה כסף), וגם כעסים ומריבות, כשההורים מרגישים שהקריבו את חייהם לטובת ילדים שאינם בהכרח אסירי תודה.
"'זמן איכות' זאת פיקציה מזיקה, זה תירוץ אומלל של הורים שמקצים לילד חלק קטן מלו"ז צפוף, כדי להוכיח לעולם שההורות חשובה להם. זמן איכות אמיתי קורה כשמבלים הרבה ביחד, הוא לא מתוכנן, מפתיע ולא ניתן לשחזור".
אתה גם לא מאמין בחיזוקים ובטיפולים פסיכולוגיים לילדים."נכון, כי הם חלק מטרנד שאומר שצריך להשתפר כל הזמן. אני לא חושב שצריך לומר לילד שכל חריגה מהנורמה היא לא בסדר ומיד מחייבת טיפול ושינוי.
"אני לא אומר שאי אפשר להיעזר בפסיכולוג, אבל לא מאמין בטיפולים של שנים, שנועדו לרפד את נפש הילדים. תסכולים וקשיים זה משהו שצריך להתמודד איתו".
אתה יוצא אפילו נגד חופשות משפחתיות. למה?"כי זאת התשה נוראית לכולם, וזה מיותר. ילדים לא צריכים ריגושים מטורפים כל הזמן, מספיק להם שתשבו איתם ותשחקו איתם בבית".
- חבבו את "לאשה" בפייסבוק
- חדש וכייפי: האפליקציה החדשה של "לאשה"
- חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG צפו בתמונות מאחורי הקלעים של הפקת הגיליון החדש, וקבלו הצצה לגיליונות הבאים
