איזה כיף, חופש. מה שאומר שהילדים שלכם, ובכן, בחופש: חופש לבלות את מיטב זמנם בין הטאבלט למחשב ולטלוויזיה, ובזמני ביניים – כשמשעמם להם – הם יכולים לשחק קצת בטלפון הנייד. מהון להון, בין יום חופשה בלתי נגמר אחד לשני, נדמה שאם רק תאפשרו להם, אחרי זמן קצר כבר תשכחו מה צבע העיניים שלהם. השאלה היא רק אם לאפשר להם‭...‬ או בעצם, מה?

"החופש מציב לנו ולילדים אתגר של הרבה שעות פנאי שצריך למלא‭,"‬ אומרת אנאבלה שקד, ראש בית הספר לפסיכותרפיה במכון אדלר ויוצרת "המדריך המעשי להורה העסוק‭."‬ "אם קודם הם בילו חלק ניכר של היום בבית הספר ושיחקו עם ילדים אחרים, בחופש הם פנויים רוב הזמן, ובדרך כלל גם הולכים לישון יותר מאוחר וקמים יותר מאוחר. שלא במפתיע, מסכים הם ברירת המחדל שלהם: הם פשוט הולכים למסך הראשון שנמצא בדרכם‭."‬

לא לפגוע באינטרקציה החברתית

"גם בימי הלימודים, חלק מהילדים מתנתקים מהמסך רק בשעת השיעורים וכשהם ישנים‭,"‬ מסכים פרופ' עמוס רולידר, ראש המחלקה למדעי ההתנהגות - המכללה האקדמית כינרת וראש התוכנית ללימודי הסמכה בניתוח התנהגות באוניברסיטת תל אביב. "יש חילוקי דעות בין החוקרים – אבל כולם מסכימים שביומיום, ילדים בגיל סוף בית הספר היסודי נמצאים כחמש שעות ויותר בתוך המסכים, ומתבגרים אפילו יותר. כמובן שבחופש האומדן הזה עולה אצל מתבגרים ואצל ילדים שלא נמצאים בקייטנה‭."‬

טוב, זה קצת מלחיץ‭...‬ או שלא. "לפני שאנחנו מזדרזים לאסור ולהגביל, חשוב להבין שהילדים לא נמצאים שם במקרה‭,"‬ אומרת ד"ר מיכל דולב-כהן, מרצה וחוקרת בתחום הפסיכולוגיה של האינטרנט. "הם לא שם רק מתוך שעמום, אלא מפני שהיום המסכים עונים על מגוון צרכים. דרך המחשב אפשר לראות סרטים ותוכניות, אבל גם לשחק עם חברים שנמצאים רחוק, לדבר עם ילדים אחרים, לקיים אינטראקציה חברתית.

"בנוסף, אני כהורה יכולה לדקלם עד מחר 'בלי מסכים',אבל אם אני צריכה לעבוד ולא יכולה להיות עם הילדים בבית, לפעמים נוח לי מאד שהם יישבו מול מסך. אני לא יכולה לומר לילד 'תעסיק את עצמך', אבל לא להרשות לו להעסיק את עצמו במסכים. זה חלק מהחיים שלו, ואם להודות על האמת – גם שלנו‭."‬

"כיוון שילדים משתמשים במסכים לא רק לבידור ולמשחק אלא גם לתקשורת ביניהם, אם נגביל את הילד הרמטית יקרו סביבו דברים רבים שהוא לא יידע עליהם, ובהפוך על הפוך, יהיו לו פחות אופציות לאינטראקציה חברתית‭,"‬ מוסיפה שקד. "זה אומר שצריך לחשוב באיזה אופן להגביל, ולדאוג לאלטרנטיבות באופן פעיל". ‬

מגבילים? תנו אלטרנטיבות

אז מה באמת עושים? קודם כל, חשוב להפריד בין מה שניתן לעשות עם ילדים שמבלים חצי יום בקייטנה, לבין ההתנהלות עם ילדים שנשארים בבית כל היום.

"כשילד נמצא בקייטנה, בהחלט צריך להגביל את זמן המסכים, אבל לא באופן חד צדדי ולא בלי לתת לילד אלטרנטיבות‭,"‬ אומרת שקד. "באופן כללי, צריך להתחיל מתכנון של היום: חוזרים מהקייטנה באחת? יופי. מה עושים עכשיו? איזה עוד פעילויות נכנסות בסדר היום? אחריותנו לדאוג שתהיה אופציה לפעילות תחליפית. כאשר מתכננים את היום, אפשר לדבר על הילד על כמה שעות מסך אפשר להכניס, ובין מה למה.

"כשמדובר בילדים עד אמצע היסודי, כדאי גם לדבר עם הורים אחרים, ולערב אותם ביצירת מקסימום מפגשים 'חיים' בין הילדים. כשהילדים משחקים יחד, הם בדרך כלל שוכחים מהמסכים.

"בנוסף, כדאי להקדיש זמן להיות עם הילדים מול מסכי המחשב והטלוויזיה: לראות מה הם רואים, לתווך להם את התכנים, לעזור להם לפתח חשיבה ביקורתית וטעם‭."‬

"כדי להפחית את זמן המסכים, אני מציע לקבוע שני כללים‭,"‬ מוסיף פרופ' רולידר. "האחד – כשבאים חברים אין מחשב – אלא אם משחקים יחד במשחק מחשב (כמובן, משחק מחשב שמקובל עליכם). שנית, להקפיד שתהיה פעילות גופנית לפחות 60 דקות ביום‭."‬

ליצור שגרה או להתיר את הרסן?

ומה עם ילדים בוגרים יותר? "ככל שהילדים גדולים יותר, זה כמובן יותר מורכב‭,"‬ עונה שקד. "הם בדיוק כמונו – מחוברים כל הזמן. מספיק שנדמיין איך אנחנו נרגיש אם ינתקו אותנו בשעות מסוימות מהסמארטפון, כדי שנבין איך הם ירגישו עם הגבלה כזו.

"לכן, הדרך המרכזית היא לקבוע גבולות שבהם כל בני הבית צריכים לעמוד: למשל – לקבוע שהסלון או חדר השינה הוא אזור נטול טלפונים; להחליט שלא עונים לטלפון באמצע אינטראקציה עם הורים, אחים או ילדים; להחליט שבזמן האוכל כל הטלפונים כבויים. כשאנחנו פועלים כך, בני הבית מתרגלים לכך שיש סיטואציות שבהן אין מסך. מכיוון שאחת מסכנות העידן שלנו היא הירידה באינטימיות, תרגולות כאלה עוזרות מאוד‭."‬

מה לגבי מסכים אחרים, חוץ מהסמארטפון?

פרופ' רולידר: "גם בחופש לוח הזמנים של הילדים לא צריך להיות חופשי לגמרי. צריך ליצור שגרה, שכוללת שעת קימה ושעת הליכה לישון, שיש בה שעות קבועות לארוחות, ליציאות, לבילויים וללמידה. רצוי ממש לעשות תכנון שבועי ותכנון יומי. בתוך התכנון הזה, צריך להיות גם תכנון זמן למסכים, שהוא בערך ‭20%‬ מזמן הערות הפנוי: אם בשנת הלימודים זה בין שעה וחצי לשעתיים, בחופש אפשר להקצות עד ארבע שעות, במנות כמובן ולא בבת אחת‭."‬

ד"ר דולב-כהן חושבת אחרת: "ברוב המשפחות יש התרה של הרסן, ואין סדר יום קבוע‭,"‬ היא אומרת. "במצב כזה, קשה מאוד להגביל לכמות שעות מסוימת מול המסכים. גם לא בטוח שצריך: הילדים יודעים שהכללים משתנים בחופש, ושהם יחזרו להיות נוקשים יותר בשנת הלימודים. כמו שבחופש מותר לישון אצל חבר באמצע השבוע ובשנת הלימודים לא, כך גם בחופש מותר להיות המון שעות על המחשב ובש - נת בלימודים לא. מה גם שהימים משתנים – אם יוצאים מהבית לבילוי אולי לא יהיה זמן למחשב בכלל, וביום אחר יהיה יותר זמן‭."‬

ואם הם יתמכרו?

והנה שאלה מטרידה: האם יכול להיות שאחרי חודשיים של חופש בין מסך למסך, הילדים שלנו פשוט יהפכו מכורים?

"מהר מדי מדברים על התמכרות‭,"‬ אומרת ד"ר דולב-כהן. "אם אני אוהבת קפה זה לא אומר שאני מכורה לקפה, ולא נהיים מכורים מעוד שעתיים ביום בחופש. התמכרות לא קשורה רק למספר שעות שימוש ביממה: צריך לשים לב גם להתנהגות הכללית – למשל, אם מצטרפות לכך הסתגרות והפחתת התקשורת הלא וירטואלית.

"אפשר בהחלט לאפשר בחופש עוד שעות מחשב, אבל להיות קשובים ולדבר: לברר על איזה צרכים המסך עונה בכל רגע נתון (האם הוא הולך לשם משעמום, או כי כרגע שלחו בווטסאפ את הפרטים על משחק הכדורגל שמתארגן בשכונה?) האם התכנים שהוא צופה בהם מתאימים, או שכדאי לעשות היערכות מחדש? האם הוא חווה בריונות והצקות?

"מוטב להגיב בגמישות, ולא לנתק את הילד בשרירותיות כי הסתיימה השעה. חשוב להיות בעניינים, לשים לב לתכנים ואם צריך - לתווך אותם או להפנות את הילדים לתכנים אחרים".

עוד כמה המלצות חשובות

בין אם החלטתם להגביל או להתיר את הרסן, קבלו עוד כמה המלצות:

  • להזכיר לילדים שיש גם אתרים לימודיים מעניינים. "החופש הוא זמן מצוין להכיר לילדים אתרים לימודיים שווים – בין אם אתרים לילדים, ובין אם אתרים ללימוד תוכן שמעניין אותם (נגינה, גלשנים, ספורט, מדע, עיצוב‭‬) אומרת ד"ר דולב-כהן.
  • להפריד בין אכילה למסכים. "הכלל הוא: 'לא אוכלים תוך כדי עיסוק במסך!', אומר פרופ' רולידר. "שילוב כזה יוצר התניה פבלובית: איך שהילד נוגע במסך, בא לו לאכול משהו (כמו אצל מבוגרים שרוצים תמיד לנשנש מול הטלוויזיה‭.(‬ הילדים משלמים מחיר על השילוב הזה בצורת השמנה מיותרת.
  • לשים לב לסכנות. פרופ' רולידר: "ככל שהילדים נמצאים יותר במרחבים הווירטואליים, כך גם גדלות הסכנות שקשורות להימצאות במרחבים לא מותאמים לגיל, לחשיפה מסוכנת לזרים ולבריונות. היום חלק מההצקה מתרחש במסכים, וצריך לשים לב לזה".