דורין אטיאס מחלקת דרקונים של סטייל ומשמשת כמבקרת אופנה מושחזת לצידו של גיא פינס כבר 12 שנה, אבל למרות הדימוי הציני ובעל הווליום הגבוה שלה, במפגש פנים מול פנים נחשפת דמות רכה בהרבה.

במהלך צילומי שער "לאשה" אטיאס הודתה שלא פעם היא מנסה לצמצם את הפער בין התדמית הקשוחה לבין המציאות, אבל היא מודעת לכך שיש לא מעט אנשים שמעדיפים לייחס לה תכונות של "מכשפה וכלבה", בעיקר כי לא עושים את ההפרדה בין הפיגורה התקשורתית המוקצנת, לבין הפרסונה שמסתתרת בפנים.

באופן מפתיע, השער בו היא מככבת מוקדש לגליון ט"ו באב - חג האהבה. הבחירה בה הפתיעה גם אותה, בעיקר לאור העובדה שבשנה האחרונה היא הפרידה כוחות בשנית מבן זוגה אליהו מדר וחזרה להיות פנויה.

הם נישאו, הביאו יחד לעולם את מורי, כמעט בן 7, התגרשו, התקמבקו לזמן קצר, בפרק ב' של הזוגיות המשותפת נולד רנן בן השנה וארבעה חודשים, ואז שוב נפרדו ופירקו את החבילה המשותפת.

זוגיות חדשה היא לא מחפשת, אבל לא תתנגד למישהו "שיחלוק איתי 50%-50% בהכל". למרות סטטוס של סינגלית - יש לה בכל זאת אהבה חדשה וגדולה, הקשורה בפן המקצועי, מותג אופנה עצמאי בשם "פטיט דוריס" שהקימה בשיתוף עם המעצב ששון קדם.

>>> חבבו את "לאשה" בפייסבוק

>>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG צפו בתמונות מאחורי הקלעים של הפקת הגיליון החדש, וקבלו הצצה לגיליונות הבאים

>>> חדש וכייפי: כל מה שישפר את סגנון החיים שלך - באפליקציה החדשה של "לאשה"

בראיון למגזין המודפס אטיאס מספרת לאורית מרלין על השינויים הגדולים בחייה בשנה האחרונה:

כמו רבות לפניה, דורין אטיאס (41) גילתה את נפלאות התבונה של גיל 40, הפסיקה לפחד ויצאה לדרך חדשה ועצמאית עם מותג האופנה "פטיט דוריס", שנמכר בחנות של ששון קדם בתל אביב. סטייליסטים בכל העולם משיקים מותגי אופנה, אבל אצלה זה לא היה בתכנון, והיא משייכת את האומץ החדש לטיפול שהיא עוברת (לפי שיטת הניאו־הומנולוגיה). זה מרגש אותה כל כך, שהיא אפילו לא מנסה לשמור על פאסון. "אני אסע לתערוכות, הבגדים שלי יהיו בשואו־רום בחו"ל, ואני רוצה לרגש את הנשים בארץ, ואחר כך להתפתח לגברים ולילדים", היא מתלהבת.

השנה האחרונה הייתה בסימן של שינויים: היא נפרדה מבעלה בשנית, פתחה מותג אופנה, העבירה את הוריה לגבעתיים ("מצאתי להם דירה ועשיתי את כל תהליך הקנייה"), הלכה לקורס על שוק ההון. "וכבר אין לי חרדות קיומיות שהיו כלכליות ולא רציונליות, אבל הלכו איתי", היא מסבירה.

החיים נראים אחרת?

כן, תשמעי, היום אני ממש אוהבת לחיות".

איך נראים חיים של אישה שאוהבת לחיות, אבל לא ישנה כבר כמה לילות בגלל וירוס בטן משפחתי? דווקא סבבה. "רנן ואני שכבנו גמורים, ניקיתי את המצעים, והוא הקיא, אני מנקה שוב, הוא משלשל. בשתיים בלילה ישנו על המזרן המסריח, ואז עברנו לסלון כי הוא הקיא על המזרן, ולרגע לא כעסתי או קיללתי. רנן הכניס זהב הביתה. לא מתסכל אותי להיות אמא יותר".

מתי זה תסכל?

"כשנולד מוריקו, נולד איתו הרבה כאב. אובדן של חופש, של הדורין שהייתה לפני הלידה. והייתה תחושת תסכול מטורפת. הייתי בדיכאון שלאחר לידה, והמון זמן. נופר, האסיסטנטית שלי, עכשיו ילדה, והיא מדברת כמו שאני דיברתי, 'למה הוא בוכה? אני שמנה, אני לא ישנה'. אני כל הזמן אומרת לה, 'זה קורה לכולנו וזה יעבור'. לי לא אמרו את זה. עד גיל באמת מבוגר, הרגשתי שנולד ילד ואני התחלתי להפסיד".

להפסיד מה?

"הכל. את היופי שלי, את הגוף שלי, את החיים, את הקריירה, את הבעל והעצמאות שלי. רק הפסדתי. כמו במכונה של ז'יטונים, הכל נפל. ועם זאת ברור שמורי הוא החיים והאור שלי מהיום שהוא נולד".

ואחרי הלידה השנייה זה הרגיש אחרת?

"כשנולד רנניקו בטטיקו המתוק לא היה דיכאון לאחר לידה, ומאותו רגע, כל מה שהיה לי עם מורי, הפך להיות חיובי. ההפסד הפך להיות רווח. הוא מתעורר בלילה, ואני צוחקת. אגב, גם רנן הביא איתו אובדן, אבל לא מלווה בתסכול. היום, כשאני מרימה את רנן, אני אומרת לאליהו, 'איך אני אוהבת אותו', והוא אומר לי, 'ככה היה לך גם עם מורי', ואני עונה: 'זה מה שראית, אבל אני יודעת מה היה בפנים'. ובפנים, עד שמורי היה בן ארבע, שאלוהים ישמור אותו, אני הייתי אמא מצטיינת על טייס אוטומטי".

את נינוחה יותר היום?

"אם היית באה בבוקר, היית שומעת אותי אומרת, 'די, עזבו אותי, אין לי עצבים', אבל העייפות פיזית ולא נפשית. אליהו ואני נפרדנו כשמורי היה בן כמעט שנה, ונפרדנו כשרנן היה בן כמעט שנה. המצבים זהים, ואני אחרת. פחות עצבנית, עדיין צורחת, אבל לא כמו פעם".

איך זה השתנה?

"כי אני כבר לא מקדשת כלום, לא את הניקיון של הבית, לא את המקרר המלא או הכביסה הנקייה, ולא להגיע לגן בזמן או שהטנא של שבועות יהיה הכי יפה. עכשיו אני בבית במצב שאין סבון כלים ואין שקיות זבל, כי אין לי זמן. הכל נורא זורם, וכולם אומרים לי שזה קורה בילד השני".

"המצפון שלי לא עובד שעות נוספות כמו שהוא עבד עם מורי, וזה מצחיק, כי מורי גדל עם אמא שעל הדף היא יותר טובה. הינקתי אותו כמעט שנה, ואת רנן הינקתי יומיים. מורי הלך לחוגים, שחייה וכאלה, ורנן שלוש פעמים בשבוע עם סבתא שלו ופעמיים בשבוע עם בייביסיטר. מורי אכל מגיל שנה רק ירקות אורגניים והקפדתי על חלבון, רנן תוקע צ'יריוס כל היום. ולמרות הכל, עם מורי הרגשתי מרוסקת. הוא היה קורא, 'אמא', והייתי חושבת, 'למי אתה קורא אמא, בנאדם, לי? אני אמא?'"

  • הראיון המלא עם דורין אטיאס בעמוד 26 בגיליון החדש שלנו