לפני כמה שנים נסעה השחקנית ליאת אקטע לסדנת ויפאסנה במתחם מבודד בערבה. עשרה ימים גזרה על עצמה תענית שתיקה, תרגלה יוגה, נשימות והליכה בטבע וקיוותה להארה.
עוד לפני שהגיעה לשם שמעה כי אנשים שמתרגלים ויפאסנה נוטים להרגיש חיבור חזק אל הגוף במשך ימי השתיקה, ואצל מי שממש מצליחים להתחבר אל האלוהות - או משהו כזה - עוברת בגוף תחושה של זרמים חשמליים נעימים.
והנה, כשישבה באוויר המדברי הפתוח, הרגישה שהחיבור המיוחל הגיע אליה. "התחלתי להרגיש עקצוץ ואת הזרמים של היקום עוברים דרך הגוף שלי", היא נזכרת. "פתאום פתחתי לרגע את העיניים וראיתי שלא זרמים ולא כלום, זה ג'וק הולך לי על הרגל! אז בסדר, גם ג'וק הוא קצת אלוהים, כי הוא חלק מהבריאה, אבל עדיין, זה ג'וק".
לא צרחת?
"בטח, נתתי צרחה באמצע המדבר, וכמה אנשים מסביב אמרו לי, 'ששש'".
מה עם הג'וק?
"לפי הבודהיזם אסור להרוג אף יצור חי, אבל אני הרגתי אותו באותו רגע. המדריכה ניגשה אליי ואמרה: 'את יודעת שאסור להרוג יצורים חיים אצלנו?' אמרתי 'אוי, סליחה, סליחה' והתחלתי לבכות. כל הטיפוסים מסביב הסתכלו עליי, מנסה לצאת רוחנית ויוצאת מטומטמת. תשמעי, החיים מצחיקים".
את שחורה מדי
עם התובנה שהחיים מצחיקים גם כשהם ממש לא, מסתובבת בעולם השחקנית המוכשרת ליאת אקטע (45). נראה שהיכולת שלה להביט על סיטואציות אנושיות מהצד ולמצוא בהן הומור, היא שהביאה אותה להגות את "אשתו של גיורא", סדרה קומית המשודרת בערוץ 10 (ימי חמישי ב־22:00).
את הרעיון לסדרה ביססה על חייה, כי גם היא נשואה לאיש עסקים אמיד, אבל הסדרה קיבלה כיוון קומי מוקצן עם תסריט של עוזי וייל. הביקורות קטלו, הרייטינג לא משהו (5.8%), אך הטוקבקיסטים חוגגים.
הסדרה עוקבת אחר אודליה (אקטע), שחקנית בתחילת דרכה הנשואה לגיורא המיליונר (אורי הוכמן המעולה), שרברב שהתעשר כי מכר פטנט, ועושה הכל כדי לרצות את אשתו. את אודליה, לעומת זאת, מנהלת אמה (שושנה גורן), דיווה תאבת שליטה שקצת מאוהבת בגיורא. שי קפון ביים, דרסט הפקות הימרו, ועוד לא ברור אם תהיה עונה שנייה.
אקטע היא שחקנית עסוקה, אף על פי שסביר להניח שאתם עוד לא מזהים אותה והטוקבקיסטים חלוקים בדעתם אם יש לה בכלל כישרון משחק. ילידת אילת, בתם של קבלן שנפטר ועקרת בית, אחת משישה ילדים, שהגיעה לתל אביב בתחילת שנות ה־20 לחייה, למדה משחק (תחילה ב"בית צבי" ובהמשך בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין), ועברה את כל שרשרת החיול של השחקניות בישראל, כולל תפקידים קטנים ובינוניים בתיאטרון ("הזוג המוזר", "זרעים של שתיקה"), בטלוויזיה ("זינזאנה", "הבורר"), בקולנוע ("תגובה מאוחרת", "ידיים קשורות") ובמחזות זמר ("הקוסם", "טרזן וג'יין").
סוכנת שחקנים אחת חקוקה בזיכרונה לעד. "גדלתי באילת של שנות ה־70", היא נזכרת. "היה בה רחוב אחד, ים, מסעדה סינית, כל אחד בתחת של השני. קיבוץ. בתודעה שלי לא היו אשכנזים וספרדים. באילת להיות שחור היה הדבר הכי נפלא, כי כולם מגיעים מכל העולם ורוצים להיות חומים כמוני.
"כשהגעתי לתל אביב סוכנת שחקנים אמרה לי, 'את שחורה מדי'. להגיע לתל אביב זה היה לקבל מכות בעוצמות שגרמו לי להתכווץ. אחרי כמה שנים אותה סוכנת ראתה אותי ואמרה, 'התבהרת'. חנה לסלאו, חברה שלי שעמדה לידי, ענתה לה, 'כן, היא שותה אקונומיקה'".
כמו אודליה, בת דמותה בסדרה, גם היא נטולת דאגות פרנסה, אך דאגות אחרות דווקא יש לה למכביר. אחת מהן היא השאלה אם תצליח להפוך שוב לאם, כי השעון הביולוגי מתקתק. היא נשואה לשרגא בר (56), מנכ"ל ושותף בחברת מנדלסון תשתיות ותעשיות, גרוש ואב לשלושה מנישואיו הראשונים, יחד הם הורים ללני (5) ומקווים להיריון נוסף.
בר הוא לא רק איש בעל חוש עסקי מפותח, אלא גם בעל מפנק. הוא מכבד אותנו בקפה, מאפים וכריכים ממעדנייה. כמה שעות אחר כך מגיח עם בקבוקי מים מוגזים. הם גרים בדירה מרהיבה באזור שדרות רוטשילד בתל אביב ובונים דירת גג ברחוב סמוך. כמעט עשור היו בני זוג ללא ניירת רשמית, ורק לאחר הולדת בנם נישאו ברבנות.
איך עלה הרעיון ליצור סדרה על שחקנית שנשואה לאיש עסקים עשיר?
"עשיתי לבעלי יום הולדת, ורציתי לצלם לו סרט וידאו שבו החברים שלו יברכו אותו. יש לו המון חברים שאני לא מכירה, וכשצלצלתי אליהם הצגתי את עצמי: 'שלום, אני אשתו של שרגא'. הצחיק אותי להגיד 'אשתו של', אף פעם לא חשבתי שאני 'אשתו של'".
אודליה, גיבורת הסדרה שלך, היא אישה קטנה שחייה נעים על ציר סביב בעלה. כמה זה קרוב למציאות?
"זה משהו שאני לא מכירה, אבל אני כן צוחקת בסדרה על דברים שהם חלק ממני. אני צוחקת שם על האמונה שלי באסטרולוגיה, למשל. גם עכשיו הכי בא לי לפתוח לך מפה אסטרולוגית ולגלות אותך, אנחנו עוד נקבע קפה אחרי הריאיון - אבל בסדרה הדמות שכתובה בהשראתי היא הרבה יותר קיצונית.
היא מנסה להוכיח למדען שאסטרונומיה ואסטרולוגיה זה אותו דבר: 'במקום שתסתכל ככה סתם על הכוכבים, באסטרולוגיה תצא עם ערך נוסף, עם מפה אסטרולוגית'. היא באמת מאמינה שהמדענים של נאס"א ואנשי מיסטיקה הם אותו דבר, וזה אוכל לקומדיה. מבחינתי הסדרה היא טיפול פסיכולוגי. אני מתמודדת שם עם כל השדים שלי, ועם האנשים שאומרים לי שהתחתנתי עם בחור עשיר ואני מסודרת".
זה לא נכון?
"כן, זה כיף. דרך שרגא למדתי להעריך את מה שיש ולא להתנצל. זה לא שאני יושבת כל היום ונחה. אני הרי רוצה להיכנס להיריון ולממש את עצמי בקריירה".
איך את מרגישה כשמתייחסים אלייך כאל אשתו של איש עסקים מצליח?
"זה החלום של כל שחקן, ליצור בלי דאגות כלכליות, לא? אבל בעלי הוא לא רק איש אמיד. הוא עולם ומלואו. הוא מאהב, הוא גבר אמיתי, הוא כל מה שאישה רוצה מגבר. הוא יודע לפנק, להעריך את הנשיות שבי, במיוחד לאישה כמוני, שבאה מעיסוק שבו הגברים מחפשים את הפוקוס לעצמם, ויש להם אגו מפותח. יש לי גבר שלא צריך אישור שהוא גבר. לקבל גבר שלא רב איתי על הקרם או על אור הזרקורים, זו מתנה. בזכותו אני מרגישה איך זה להיות אישה".
לא חששת שהסדרה תחזק את הדימוי שלך כשחקנית יפה שנשואה למיליונר?
"אהבתי שקראת לי 'יפה'! תשמעי, זה לא נוגע לי, כי אני חווה את עצמי אחרת, שחקנית שרוצה ליצור ומנסה להביא דברים מעצמה, ואני שמחה שפרצתי בערוץ 10. כבר התמודדתי עם הפחדים שלי עצמי, שאני הכי קטנה, ולא רואים אותי ואני לא שווה".
מה חושב בן זוגך על הסדרה?
"הוא בדיוק כמוני, מגחך וצוחק על הכל, אחרת לא היינו מצליחים לחיות יחד. הדמות של גיורא דומה לבעלי רק בסממנים החיצוניים, ולכן הוא לא מרגיש חוסר נוחות. בלי הפרגון שלו לא הייתי יכולה לגעת במקומות שאנשים אחרים מפחדים לגעת בהם, כי לא נעים להם. זה ממש לא משנה מה אנשים חושבים. אם אני יודעת מה אני, אצחק ואכתוב על זה משהו".
מה שלא יודעים על החיים המרופדים של אקטע גם לא נמצא בסדרה שלה - שרשרת של טרגדיות משפחתיות שעברה בעשור האחרון ושינו את חייה. על הכאב הפרטי שלה היא אולי תכתוב פעם, כרגע זה עדיין שורף מדי, אבל לפני שנתיים הוא גרם לה לאזור אומץ להיכנס למשרדי חברות הפקה עם רעיון לסדרה על חייה, כי מה כבר יש לה להפסיד.
"הפריחה המקצועית שלי התחילה בעקבות משברים שעברתי", היא אומרת. "כשהייתי בת 33 הייתי בהופעה במושב בערבה, ואמא שלי התקשרה להודיע לי שאבא חטף התקף לב ועכשיו הוא בטיפול נמרץ במצב לא טוב וכדאי שאגיע. תפסתי את האוטובוס לאילת והגעתי ישר לבית החולים.
"אבא שלי שכב בטיפול נמרץ והיה בהכרה מלאה. אני זוכרת שהוא הסתכל עליי ואמר, 'זהו, זה הסוף. אמא שלך נודניקית, היא קראה לרופאים, היא לא תיתן לי ללכת בשקט. עכשיו הם ינסרו אותי כדי להבין מה קורה?' וזה באמת מה שקרה, ולאחר שלושה חודשים הוא נפטר מקריסת מערכות".
"באותה תקופה נפרדתי מבן זוג שלא ידע מה הוא רוצה. במקביל התגלתה אצלי בעיה קטנה ברחם, והייתי צריכה למצוא דירה ולטפל במשפחה שלי שלא ממש תפקדה עקב גסיסתו של אבא - אמא שלי התפרקה, וכל אחד מהאחים שלי לקח את הדבר בצורה שונה".
שלוש שנים אחרי מות אביה נפטר אחיה הבכור מדום לב בגיל 46. "אני אפילו לא יכולה לומר מה היה יותר קשה, אלה היו כאבים במקומות שונים בגוף. עם אבא זה קרה בשלבים, ועם אחי זה היה מפתיע. עמדתי מול הגופה שלו וחשבתי, אלוהים אדירים! הפעם אמא התרסקה לגמרי.
"שנה לאחר שאחי נפטר נכנסתי להיריון והייתה לי הפלה בחודש שלישי, ביום שבו אחי ז"ל נולד. שנתיים לאחר מכן ילדתי את לני המהמם שלי באותו החודש, והתגלו לי תחושות ורגשות שאף פעם לא חוויתי".
כאפה כדי להתעורר
אקטע מרגישה שכל סדנאות השתיקה והמדיטציות שתרגלה בחייה, לא העירו אותה כמו האסונות המשפחתיים, שהיו סטירת לחי מצלצלת לאופן הרדום שבו התנהלו חייה. "עד המוות של אבא שלי ושל אחי החיים לא באמת נגעו בי. הייתי צריכה כאפה כמו מוות כדי להתעורר, כי לפני כן כל הזמן הייתי עסוקה בלשמור על שפיות. באתי מאילת לתל אביב, פחדתי להשתגע, ניסיתי להיות חזקה, ושום דבר לא יכול היה להיכנס אליי. לא הייתי מחוברת לתדר של עצמי, ואחרי מה שקרה, הרפיתי".
איך עשית את זה?
"דרך המוות של אבא, שאהב את החיים, הבנתי שאני חייבת לזרוק את כל הפחדים שלי. כשאחי נפטר הבנתי שאין מחר. כל מה שיש לי בראש לגבי איך החיים צריכים להיות, זה בולשיט. התחלתי לטפל בעצמי נפשית ופיזית, קיבלתי אחריות על עצמי והפסקתי להאשים ולהיות קורבן. הבנתי שכשאני אמות לא תהיה סיבה לכך שלא מימשתי את החלומות שלי, תישאר רק גופה עירומה שהיא רק מה שהיא עשתה".
בחמש השנים האחרונות מטפלת אקטע באמה. "אחרי שאחי נפטר אמא חטפה שיברון לב שהלך והידרדר. היא הסתירה את זה מאיתנו. שנה לאחר מותו היא חטפה אירוע לב, הכליות שלה הפסיקו לעבוד והתגלתה אצלה מפרצת בגודל שישה סנטימטרים והתרחבות גדולה של האאורטה הראשית. בכל תקופת תחילת ההיריון שלי הייתי עם אמא בבתי חולים. העברתי אותה לגור לצדי, והחוויות שאספתי עצובות ומצחיקות גם יחד.
"הייתה פעם אחת שהרופאים אמרו לנו, 'זהו, היא עומדת למות'. הכניסו לה צינור להנשמה מפתח בגרון וכבר קנינו חלקת קבר ליד אבא שלי. וגם כשאמא עמדה לכאורה למות, תמיד ראיתי איזשהו פן קומי. משהו באיך שהרופא מגיע לדבר איתנו. כמו שזה קשה, ככה זה מצחיק. באחת המיטות לידנו הייתה עוד מישהי שעמדה למות. כל בני המשפחה שלה בכו, ורופאים באו והלכו. הייתי זוכה באוסקר אם הייתי מצלמת את זה".
רציתי לריב
ואולי צריך לסיים את הכתבה הזו בסיפור על בן זוגה, מי שבמידה זו או אחרת הציל אותה מעצמה. בסוף שנת 2000 עבדה כבמאית וכוריאוגרפית בבתי ספר כדי להשלים הכנסה. יום אחד ניגשה אליה תלמידה מתיכון בצהלה ורצתה להכיר לה את אביה - שרגא בר. אקטע בדיוק החלה לצאת עם מישהו, וסירבה בנימוס.
חשבת שיש פה הזדמנות לזוגיות מאושרת?
"מה פתאום. הייתי עסוקה בתל־אביבים המרוכזים בעצמם, והוא גם נראה לי מבוגר ממני ולא קשור לנוף שלי בכלל. לא אפשרתי לעצמי להיפתח. בשלב מסוים הפכתי למטרה שלו. הוא עבר לשכונה שלי באזור מלצ'ט, התחיל לשבת איתי ועם חברים שלי בבתי קפה, הפך לחלק מהחבר'ה".
מתי הבנת שאת מאוהבת?
"זה לקח זמן, הייתי בהתנגדויות. כל הזמן חיפשתי לריב. הייתי חוזרת מהתיאטרון, כולי אדרנלין, והוא לא נבהל מהקפריזות שלי. הוא הסתכל עליי ואמר: 'נרגעת? אני אכין לך קפה, ועכשיו אפשר לדבר'. כל הזמן בדקתי גבולות. לא הבנתי איך הוא אוהב אותי בכלל. התחלנו כידידים, הוא היה שם, הקשיב ותמך. תמיד נתן לי פתרונות שבכלל לא קשורים לדברים שחשבתי עליהם. הוא הוציא אותי מהקופסה ומהקשרים שיצרתי לעצמי בראש.
"החברים שלי התאהבו בו. המשפחה שלי התאהבה בו. ואז אבא שלי נפטר, ובן זוג שנפרדתי ממנו חודש לפני כן, שחקן תל־אביבי מהברנז'ה, התקשר לשאול אותי, 'את חושבת שאני צריך לבוא ללוויה?' מישהו שהיה איתי רק לפני חודש שואל אותי דבר כזה! ושרגא לא שאל אותי כלום. הוא היה שם".
