יפה רוזנבאום:
"הייתי בת 42 והרגשתי צעירה"
יפה רוזנבאום, גננת מגבעת שמואל, הפכה לסבתא כשהייתה בת 42. היא התלהבה מאוד מכך שעומד להיוולד לה נכד ("אפילו השווצתי בזה", היא אומרת), אבל את המחשבה שיקראו לה סבתא אהבה הרבה פחות. "בגיל 18 ילדתי את בני הבכור ניר ובגיל 20 ילדתי את בתי ורד", היא מספרת.
"כמוני, גם ורד נישאה מוקדם, ובגיל 22 ילדה את בנה הבכור לירן. אמא שלי הייתה עוד בחיים, והילדים שלי ושל אחותי קראו לה סבתא. היה לי מוזר לחשוב שגם לי יקראו סבתא. למילה סבתא יש קונוטציה של אישה זקנה, ואני הייתי אישה צעירה והרגשתי צעירה".
כשהנכד נולד, רוזנבאום העדיפה שהוא יקרא לה בשמה הפרטי: "אמרתי לו 'יפה אוהבת אותך', 'יפה תרים אותך', וכשהוא התחיל לדבר, הוא קרא לי יפה'". בהמשך נולדו אחיו הקטנים (רון, היום בן 24 וספיר, בת 22), וגם הם מעולם לא קראו לה סבתא. "כשהם היו מדברים עליי, למשל עם חברים שלהם, הייתי שומעת אותם אומרים 'סבתא שלי'", היא אומרת. "אבל אליי הם תמיד פנו בשמי הפרטי".
גם זרים קוראים לך יפה. לא חסר לך החיבור האישי?
"תמיד הייתי בקשר חם ואוהב עם הנכדים שלי. ב־14 השנים האחרונות אני אפילו גרה איתם ועם הוריהם. אני לא זקוקה לכינוי מיוחד שיגדיר את הקרבה בינינו. העובדה שהם ממשיכים לקרוא לי יפה עושה לי רק טוב. לא רק שזה עוזר לי להרגיש צעירה, זה גם גורם לי להרגיש כאילו אני חברה שלהם".
איך הנכדים קוראים לבעלך?
"התגרשנו בגיל צעיר והוא עבר לגור בחו"ל, אז הוא לא היה הרבה בתמונה. הוא נפטר לפני שלוש שנים. כשהנכדים היו פוגשים אותו, הם כינו אותו בשמו הפרטי".
הנכדים שלך כבר יכולים להוליד לך נינים. הם יוכלו לקרוא לך סבתא?
"מה פתאום. רק יפה".
בתה של רוזנבאום, ורד מועלם (50), גם היא גננת מגבעת שמואל, מספרת שהיא תמכה לחלוטין בהחלטת אמה. "התמונה שעולה לי בראש כשאני שומעת את המילה 'סבתא', היא אישה מבוגרת עם קמטים, שיער לבן ומקל הליכה", היא מסבירה. "וכשהבן שלי נולד, אמא שלי הייתה אישה צעירה מאוד. לקרוא לה סבתא לא הרגיש טבעי".
איך ילדייך קוראים לאמו של בעלך?
"לה הם תמיד קראו סבתא. מעבר לעובדה שאמו של בעלי מבוגרת יותר מאמא שלי, יש לה מנטליות שונה מאוד. מבחינת חמותי להיקרא 'סבתא' זה עניין של כבוד. אם הנכדים היו קוראים לה בשמה הפרטי היא הייתה נעלבת. היא הרי לא חברה שלהם. אצל אמא שלי זה בדיוק הפוך: היא הייתה נעלבת אם היו קוראים לה 'סבתא'".
איך את תרצי להיקרא כשיהיו לך נכדים?
"בדומה לאמא שלי, גם אני ארצה שנכדיי יקראו לי ורד. נכון, אני כבר יותר מבוגרת מהגיל שבו אמא שלי הפכה לסבתא, אבל זה לא משנה. אני אמנם בת 50, אבל מרגישה צעירה מאוד. אני מתלבשת כמו הבת שלי. אנחנו חולקות בינינו בגדים, והכינוי 'סבתא' לא מתאים".
נעמי ניב: "יש במילה סבתא משהו כבד"
גם נכדותיה של נעמי ניב, אלמנה פנסיונרית מירושלים, מעולם לא קראו לה סבתא. ניב, שמסרבת להסגיר את גילה ("אל תשאלי בת כמה אני"), מתעקשת שזה לא קשור לזקנה. "זה לא היה עניין של פרינציפ", היא אומרת. "לפני 26 שנה, כשנולדה הנכדה הראשונה שלי, דנה, אמרתי לה 'בואי לנעמי', כי ככה הרגשתי שהכי טבעי להגדיר את עצמי".
"עכשיו כשאני חושבת על זה, יש משהו כבד במילה סבתא, בטון שלה. אבל אם דנה או אחותה הקטנה יסמין היו מחליטות מיוזמתן לקרוא לי סבתא, לא הייתי מתקנת אותן. אף פעם לא הייתה לי בעיה להגיד שאני הסבתא שלהן. כשדנה הייתה קטנה, הלכנו ביחד לחוג התעמלות, וכשהיו אומרים 'תעשי כמו אמא שלך', אני מיד תיקנתי ואמרתי 'אני הסבתא שלה'. כך שלא הייתה התכחשות מצדי לעניין הסבתאות".
ואת לא חושבת שהמילה סבתא מעידה על קרבה?
"ממש לא. מה שמגדיר קשר הוא לא הכינוי, אלא התחושה והמעשים. כשהנכדות שלי היו ילדות, אמא שלהן עבדה הרבה, אז בכל יום הן היו מגיעות אליי אחרי בית הספר ואוכלות אצלי צהריים. הייתי מבשלת להן אוכל של סבתות, היינו מדברות, והקשר בינינו היה יוצא מן הכלל".
נכדתה של ניב, דנה סצ'ני קמפר (26), מאשרת שאכן היה לה קשר מצוין עם סבתה. "בנעוריי אפילו גרתי אצלה תקופה", היא אומרת. "היא הייתה כמו אמא שנייה עבורי". היא עצמה מאמינה שניב לא רצתה שיקראו לה 'סבתא' בגלל המשמעות שמתלווה לזה: "למרות מה שסבתא שלי אומרת, תמיד היה לי ברור שיש לה רתיעה מהמילה 'סבתא', ושזה כנראה קשור לעובדה שהיא לא רוצה להזדקן. הכינוי 'סבתא' מכניס אותך למשבצת מסוימת מאוד, שהיא לא רצתה להיכלל בתוכה".
רצית לקרוא לה סבתא?
"אני חושבת שכבר בגיל צעיר הבנתי שלא נוח לה עם הטייטל הזה, וכיבדתי אותה. אחותי ואני תמיד ידענו שהיא הסבתא שלנו. זה לא יצר בלבול. גם לסבתא השניה שלנו, קאטי, לא קראנו 'סבתא' אלא 'קטיונת', למרות שהיא בעלת אופי שונה לגמרי מנעמי. לדעתי הסיבה שלא קראנו לקאטי 'סבתא', הייתה רק בגלל שלנעמי לא קראנו כך, כי בני הדודים שלי כן קוראים לקאטי סבתא".
כשיהיו לך ילדים, איך היית רוצה שהם יקראו לאמא שלך?
"אני מעדיפה סבתא. לדעתי גם אמא שלי תעדיף את זה. אני חושבת שזה טייטל חשוב, ושרצוי שתהיה ההגדרה הזאת. אני בטוחה שגם אני בעתיד לא אתנגד לכך שיקראו לי סבתא, אפילו אם אהפוך לסבתא בגיל צעיר".
רחל משיח: "ביקשתי מהנכד שיקרא לי טטה רוחצ'ה"
לפני שנתיים וחצי נולד מעיין, נכדה הראשון של רחל משיח (60), מורה באולפן מנתניה, גרושה ואמא לשניים (בת 33 ובן 32). משיח ביקשה מהנכד (בנה של בתה הבכורה), שיקרא לה "טטה רוחצ'ה". "גם ההורים שלי לא הסכימו בשום אופן שהילדים שלי יקראו להם סבתא וסבא", היא מדווחת. "הם ביקשו שיקראו להם בשמותיהם הפרטיים: עליזה ויעקב".
למה?
"ילדתי את בתי הגדולה כשאמא שלי הייתה בת 48. תמיד חשבתי שהיא העדיפה לא להיקרא 'סבתא' בגלל שהיא לא רצתה להרגיש זקנה. אבל עכשיו אני חושבת שאולי תרמה לכך העובדה שגם היה לי אבא חורג. אבי נפטר כשהייתי בת חמש, אמי נישאה מחדש, ואני מעולם לא קראתי לו אבא. אז אולי כדי להימנע ממצב לא נעים, אמי העדיפה ששניהם יוותרו על התואר".
ולמה את לא רצית שיקראו לך סבתא?
"אני מניחה שזה קשור לאמי שכבר הלכה לעולמה, לשמר באיזושהי דרך את הרעיון שלה. האחיינים שלי קוראים לי דודה רוחצ'ה, אז חשבתי שטטה רוחצ'ה יכול להיות נחמד מאוד. אני גם חושבת שהמילה 'סבתא' היא כללית מדי, בעוד שלטטה רוחצ'ה יש פן אישי יותר. זה גם עוזר למעיין להבדיל ביני לבין הסבתא השנייה. לפעמים הוא מתבלבל וגם לי הוא קורא 'סבתא', אבל אני מיד מתקנת אותו".
איצ'ה גרוסמן: "הנכדים קוראים לי איצ'ה"
יש גם זוגות שאצלם האישה שמחה מאוד להיקרא סבתא, ודווקא הגבר הוא זה שמעדיף לוותר על הטייטל. זה למשל המצב אצל איצ'ה (72) וזהבה (70) גרוסמן, כלכלן ופסלת מקריית קריניצי, הורים לארבעה ילדים וסבים ל־12 נכדים. "לפני 16 שנים נולדו לנו הנכדים הראשונים, התאומים רותם ונדב", מספר גרוסמן. "לאשתי לא הייתה שום בעיה עם המילה 'סבתא'. היא שמחה מאוד להיקרא כך, אבל אני הרגשתי טבעי לגמרי להציג את עצמי בפניהם כאיצ'ה".
מה הייתה הבעיה עם סבא?
"לי מעולם לא היה סבא. שני סביי נספו בשואה, כך שלא הייתה לי תדמית של סבא לנגד עיניי, אבל המונח 'סבא' היה בעיניי מונח לזקנים. ואני הייתי צעיר. רק בן 56".
איך המשפחה קיבלה את זה?
"אני זוכר שהילדים שלי תהו בהתחלה. הם אמרו 'מה פתאום איצ'ה? אתה הסבא שלהם'. אבל זה לא באמת הפריע למישהו. כשהתאומים היו בני חמש, באתי איתם לחגיגה בגן. הגננת שאלה אותם 'מי זה?' והם אמרו לה 'איצ'ה'. היא שאלה 'הוא סבא?' ואני עניתי 'כן'. הם שמחו מאוד ואמרו בהתלהבות 'אתה סבא'. כנראה שרק אז הם הבינו".
מצחיק.
"יש עוד סיפור משעשע. לפני כמה שנים נולד בספארי פילון קטן והלכנו לבקר אותו עם שתי הנכדות הקטנות. הראו להן שם את הפיל הקטן, והסבירו להן שהפיל הגדול הוא האבא שלו ושהפילה הבינונית היא האמא שלו. ואז הן שאלו: 'ואיפה האיצ'ה' שלו'?'".
עכשיו אתה כבר מבוגר יותר. עדיין מפריע לך שיקראו לך סבא?
"כל הנכדים שלי, מלבד שניים שעדיין לא מדברים, קוראים לי איצ'ה. זה כבר תפס. אני מניח שאם אחד הנכדים הקטנים פתאום יתחיל לקרוא לי 'סבא' זה כבר לא יפריע לי ואני לא אתקן אותו, כפי שאולי הייתי עושה עם הנכדים הגדולים. אבל עדיין, נוח לי מאוד להישאר איצ'ה".
אתה אולי התחמקת מלהפוך לסבא, אבל בסוף עדיין הלכת לישון עם סבתא.
"כן. היה צריך להתרגל לזה. זה לא היה פשוט".
ז'ורז'ט בר: "בחרתי להיקרא מאמא"
לז'ורז'ט בר (64), משגיחת מבחנים מבאר שבע, נשואה ואמא לשלושה, יש שלושה נכדים: קארין (23), יובל (16) ורני (5). כולם קוראים לה מאמא. בר הפכה לסבתא בגיל 41, כשבתה הגדולה מירב ילדה בגיל 20. בנה האמצעי היה אז בן 15 ובתה הקטנה הייתה בסך הכל בת שבע. אבל לדברי בר, זאת לא הסיבה שבגללה היא החליטה לבחור בכינוי אחר. "ממש לא ביאס אותי להפוך לסבתא", היא אומרת. "להפך. הייתי באופוריה. זכיתי לתת לאמא שלי את הנינה הראשונה".
אז למה לא רצית להיקרא כך?
"חמותי הייתה אז בחיים. היחסים בינינו היו קרובים מאוד וקראתי לה 'סבתא' מתוך כבוד, אז לא הרגשתי בנוח לקרוא כך גם לעצמי. כשקארין נולדה אמרתי לה 'בואי למאמא' וככה זה נדבק. אני גם ממש גידלתי אותה ואת אחותה הקטנה. ההורים שלה טיילו הרבה בעולם והיא ואחותה כל הזמן היו אצלי. 'מאמא' היה הכינוי המושלם. גם הנכד הקטן שלי, שנולד מבני האמצעי, קורא לי 'מאמא' ובקרוב ייוולד לו אח, שגם הוא מן הסתם יקרא לי כך. אני נהנית מזה מאוד. כשהנכדים שלי קוראים לי 'מאמא' אני פשוט נמסה".
ואיך הם קוראים לבעלך?
"לו הם קוראים סבא".
