רובין וויליאמס, הנסיכה דיאנה, וודי אלן, שריל קרואו, מוצרט, מרק טווין, דליה רביקוביץ, הנס כריסטיאן אנדרסן, בילי ג'ואל ואופרה וינפרי. רשימת סלבס (חלקית ביותר) שהדיכאון שהם סובלים ממנו נדון בפומבי. למען הדיוק, ניסיון לחפש רשימה כזו מניב עשרות אם לא מאות שמות, ואלה הם רק קצה הקרחון - משום שדיכאון אינו מחלה של מפורסמים. הוא פוגע בכל שכבות האוכלוסייה, ללא הבחנה.
על פי דו"ח של משרד הבריאות על הפרעות דיכאון וחרדה בישראל (2012), אחד מכל שישה בוגרים בישראל (17.6%) סבל מהפרעה של דיכאון או חרדה במהלך חייו, וכמעט אחד מכל עשרה בוגרים סבל מהפרעות אלה בשנה שקדמה לאיסוף ממצאי הדו"ח. 37.5% מהמאובחנים בישראל הוגדרו כמקרים חמורים, וכשליש סווגו כמקרים בעלי חומרה בינונית.
מקרה חמור - כדאי לדעת - הוא כזה שלווה בניסיון אובדני לפחות פעם בחיים, התמכרות לאלכוהול או לסמים, ירידה חמורה בתפקוד ועוד. הנתונים בעולם דומים. למעשה, דיכאון הוא אחת ההפרעות הנפוצות יותר ולוקים בה בממוצע עולמי 4.4% מהאוכלוסייה.
נשים נוטות לסבול מדיכאון יותר מגברים (6.9% לעומת 4.1% בקרב גברים). המספרים האלה נמצאים בעשורים האחרונים בעלייה מתמדת, ונראה כי הדיכאון נפוץ בגילים צעירים יותר ויותר. על פי תחזיות ארגון הבריאות העולמי, עד שנת 2020 הדיכאון יהיה הסיבה השנייה בעולם לנכות (אחרי מחלות הלב). כ־60% מניסיונות ההתאבדות נובעים מדיכאון, ובכל זאת ברוב המקרים לא מדברים על זה, אלא אם מדובר בכוכב בינלאומי, כמו רובין וויליאמס, ששם קץ לחייו לפני קצת פחות משנה.
בעקבות מותו של וויליאמס פתחו כלי תקשורת אמריקאיים במסעות הסברה, הקימו אתרים ועודדו את הציבור לכתוב ולדבר על ההיכרות שלהם עם דיכאון - באופן אישי או באמצעות אנשים קרובים. מאחר שרבים מהסובלים מדיכאון חוששים לחשוף זאת, ופוחדים מסטיגמות, הדיבור הגלוי על המחלה חשוב על מנת לעודד את הסובלים מדיכאון לשתף את הקרובים להם ולבקש עזרה ועל מנת לסייע למטפלים לאבחן אותם ולהגיש להם עזרה מקצועית.
"החברה שלי אומרת שזה נראה כאילו אני פועל על טייס אוטומטי"; "אני מרגישה כאילו מישהו דורך לי על בית החזה בנעלי צבא"; "אני מנסה לעלות על גבעה של בוץ, ובכל פעם שאני מתקדם סנטימטר אני מחליק בחזרה למטה"; "אני מרגישה לחץ בחזה, כאילו מישהו מחזיק בכף היד שלו את הלב שלי ולוחץ בכוח" - הם רק חלק מהתיאורים שקוראים כתבו, בניסיון לתאר את התחושות שלהם כשהם בדיכאון.
דיכאון (דפרסיה, או דפרסיה מז'ורית, כמקובל בלעז) הוא הפרעה נפשית שמאופיינת באוסף של תסמינים ובהם מצב רוח ירוד ממושך, אובדן עניין בחיים, אדישות כללית, הפרעות בשינה ובאכילה ועוד. כל אלה יחד משתקים רגשית, מונעים תפקוד תקין ושמחת חיים, ופוגעים בכל תחומי העשייה והחיים של הסובלים מהם.
אבחון של דיכאון אינו פשוט, משום שהוא מלווה גם בכאב גופני, בדרך כלל ממושך ושאינו מגיב לטיפולים המקובלים, ולכן קורה לעתים תכופות שרופאים מנסים לטפל בתסמינים המשניים לפני שהם מבינים שלפניהם אדם הסובל מדיכאון.
לדיכאון יש גם מגוון גדול של גורמים ובהם נטייה משפחתית תורשתית, משברים אישיים חמורים, גורמים סוציו־אקונומיים, חוסר תזונתי, תופעות לוואי של תרופות ועוד ועוד. לפעמים הוא מתפתח לאחר אירועים טראומטיים חריפים, אבל הוא בשום אופן לא דומה לעצב, אבל או מצב רוח רע, שיש להם סיבה ברורה וממוקדת, והם נוטים לחלוף ולהתעמעם עם הזמן.
לפניכם 10 עשרה דברים שחשוב מאוד לדעת על דיכאון:
1. דיכאון אינו סתם עצב או מצב רוח רע
תחושת עצב עמוקה היא לפעמים תסמין של דיכאון, אבל כשהיא זמנית, חולפת ולא מקיפה את כל ההיבטים של החיים, היא איננה דיכאון. דיכאון אינו מאופיין רק בעצב אלא בשורה של תסמינים קשים, שמשפיעים על הגוף והנפש, והוא אינו חולף לבד ללא טיפול. בדרך כלל הוא מלווה בתחושת ריקנות גדולה מאוד, אדישות או חרדה קשה וכרוך בסבל גדול מאוד.
2. דיכאון אינו אות לחולשה נפשית
זוהי סטיגמה שבגללה חולים רבים סובלים בשתיקה ומפחדים לבקש עזרה. איש אינו בוחר להיות בדיכאון. זוהי הפרעה מורכבת, שפוגעת באנשים מכל שכבות האוכלוסייה, חלקם מגלים עוצמה נפשית גדולה כשהם לא משתפים את הסביבה במה שעובר עליהם. הסכנה בכך היא שכשהם לא מבקשים עזרה, הדיכאון עלול להוביל לאובדנות, בעוד שאם היה היו מדברים על זה, הסביבה הייתה יכולה להגיש עזרה.
3. דיכאון לא מופיע תמיד בעקבות אירוע טראומטי
ישנם מצבים שעשויים לעורר אפיזודה דיכאונית, אבל לא תמיד יש לדיכאון קשר למקרה קשה, לאובדן או לעצב גדול שמופיע בחיים. הסובלים מדיכאון נתונים לחוויה הקשה שלהם לאורך תקופות ארוכות, שנוטות לחזור ולצוץ בלי התראה מראש.
4. דיכאון בא לידי ביטוי בדרכים שונות אצל אנשים שונים
יש מי שיחוו עייפות גדולה ויבלו חלק גדול מהיממה בשינה, ואחרים לא יוכלו בכלל להירדם. חלק מהחולים לא יפסיקו לאכול, ואחרים לא יוכלו לבלוע דבר. נשים נוטות יותר לדיכאון מגברים, וישנם מחקרים המצביעים על כך שהדבר נובע מהבדלים הורמונליים או הבדלים במבנה המוח. הדיכאון שלהן מתבטא לרוב בתחושת אין אונים, חולשה וייאוש ואילו אצל גברים בזעם ובקוצר רוח. גברים נוטים פחות לדבר על תחושות דיכאון ועוד פחות פונים לעזרה. הם מנסים לטשטש את הדיכאון בהתמכרויות שונות וגם מבצעים יותר ניסיונות התאבדות.
5. דיכאון אינו מחלה מידבקת
אף שיש לה מרכיב תורשתי. העובדה שמישהו במשפחתכם סבל מדיכאון אינה מבטיחה אוטומטית שגם בני משפחה אחרים יחלו. למי שיש במשפחה היסטוריה של דיכאון יש סיכוי גבוה רק בכ־5% עד 10% לחוות בעצמו דיכאון. לעומת זאת, מי שהכירו אדם מדוכא מקרוב יהיו יותר ערים לתסמינים וידעו לבקש עזרה בעת הצורך.
6. אין לדיכאון טיפול אחד פשוט וברור
הפסיכיאטריה מציעה מבחר כדורים נוגדי דיכאון, ואלה משמשים היום כטיפול נפוץ הנחשב יעיל מאוד, אבל יעיל עוד יותר ממנו טיפול תרופתי המלווה במפגשים עם איש מקצוע. כדורים כאלה אינם האפשרות היחידה, הם צריכים להיות מותאמים אישית לכל חולה (על מנת להימנע מתופעות לוואי ולמצוא את התרופה המיטבית לכל מצב) ובכל מקרה השפעתם ניכרת רק כחודש לאחר תחילת הטיפול.
יש מי שבוחרים לקחת תרופה כסיוע לזמן קצוב, ואחרים מעדיפים לקחת אותה לכל החיים. יש גם מי שלעולם לא ייקחו תרופות - אבל גם הם יזדקקו לעזרה מקצועית, משום שכאמור הדיכאון אינו חולף מעצמו, אלא מחמיר אם אינו מטופל.
7. חשוב לדבר על זה
בניגוד לדעות שרווחו בעבר, הדיבור על דיכאון אינו מחמיר את המצב, וגם אם הוא עדיין מביך לעתים (בעיקר את מי שגדלו בתחושה שעל מצוקות לא יפה לדבר), הדיבור על דיכאון מגביר את ערנות הסביבה ומאפשר לה להגיש עזרה. אם אין לכם עם מי לדבר בסביבה הקרובה, נסו פורומים ברשת - שם אפשר לחלוק חוויות עם אנשים שמכירים את התחושות על בשרם.
8. דיכאון אינו שיגעון
כל אחד עלול ללקות בדיכאון, ואין זה אומר שצריך לחשוש שמא תהיה לו גם התפרצות פסיכוטית.
9. לעולם אל תגידו למי שסובל מדיכאון: "קצת פרופורציות"
או משפטים כמו: "קח את עצמך בידיים", "זה הכל בראש שלך" או "יש בעולם אנשים שסובלים הרבה יותר". עצות כמו "תתעודד, זה יעבור", לא מועילות לסובלים מדיכאון וגם לא "אתה חייב להיות חזק בשביל...". מי שסובל מדיכאון אינו מסוגל להיות חזק בשביל אחרים - וצריך תמיכה מהותית ומקצועית יותר.
10. לא תמיד ניתן להבחין בסימני אזהרה
ולא תמיד קל להבין שאדם קרוב נמצא בדיכאון. אם אתם מבחינים אצל מישהו קרוב בתקופות ארוכות מאוד של עצב ואדישות, חוסר יכולת לתפקד, שינה ממושכת או חוסר יכולת לישון בכלל, תזונה לקויה, חוסר תקווה, בכי בלתי נשלט, קשיי ריכוז, כאבים גופניים ממושכים שאינם משתפרים בטיפול, עניין מוגבר במוות, דיבורים על התאבדויות ואדישות כללית להנאות החיים - דברו, התייעצו עם איש מקצוע, פנו לעזרה.
- בהכנת הכתבה סייע ד"ר צבי פישל, פסיכיאטר ומנהל מחלקה בבית החולים "גהה".
• ער"ן, עזרה ראשונה נפשית www.eran.org.il או בטל': 1201
• פורום תמיכה דיכאון וחרדה של "כמוני"
• סה"ר, תמיכה נפשית ברשת:www.sahar.org.il
