1. הצל שלי ואני
למה כל כך קשה לנו כשאנחנו עושים פדיחה? "כי אנחנו מצפים מעצמנו להיות תמיד בסדר", עונה דלית בלונדר־רון, פסיכולוגית חינוכית וקלינית מומחית. "מביך אותנו כשמתגלה עלינו משהו שלא היינו רוצים לחשוף. בינינו לבין עצמנו, אנחנו יודעים שיש לנו חולשות, אבל אנחנו לא רוצים שאנשים אחרים יראו את הצל שלנו".
2. הכל יחסי
זכרו: מה שנראה לאחד פדיחה מזעזעת המצדיקה הליכה למנזר, יכול לעורר גיחוך אצל אדם אחר. בלונדר־רון: "זה תלוי בערכים שלנו, בקהל שצופה (ככל שהוא קרוב יותר - קשה לנו יותר) ובעיקר בביטחון העצמי שלנו: ככל שאנחנו מקבלים את עצמנו יותר, קל לנו להתמודד גם עם פדיחות. קחו את הדברים בפרופורציות: אולי תפסו אתכם עם פטרוזיליה בין השיניים או מחטטים באף, אבל היי, לא רצחתם אף אחד".
3. טועה, טועים, טעיתי
"השלב הראשון בהתמודדות עם פדיחות, היא ההשלמה עם כך שהן קורות לכולם, ובדרך כלל ברגעים הכי לא צפויים", אומרת אורלי כץ, מאמנת אישית ומחברת הספר "חוקי המשיכה, סוד הקסם הנשי". "ההבנה ששום דבר לא יגרום לנו להפסיק לעשות פדיחות, פשוט מפני שאנחנו לא מושלמים, יכולה להפחית את ההלקאה העצמית".
>>> חבבו את "לאשה" בפייסבוק
>>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG צפו בתמונות מאחורי הקלעים של הפקת הגיליון החדש, וקבלו הצצה לגיליונות הבאים
>>> להורדת אפליקציית הטיפים GIRLZ מבית "לאשה"
4. להגיד משהו או לשתוק לנצח?
חייבים להגיב. נקודה. "בשום פנים ואופן אסור לשתוק ולעבור לסדר היום, מפני שהפדיחה תישאר תלויה לנצח בינינו לבין מי שתפס אותנו בקלקלתנו", אומרת תמי לנצוט־ליבוביץ', יועצת תדמית ונוהג. "דווקא הדיבור על כך, עד כמה שהוא לא נוח, מנקה אותנו מייסורי הבושה. הפתרון הוא להודות בפדיחה - בפני עצמנו ובפני הצד השני".
5. איך מתנצלים?
לנצוט־ליבוביץ': "כדי להתנצל על פדיחה צריך לומר מה מרגישים: 'אויש, אני מרגישה נורא לא נוח, אני כל־כך נבוכה', ולהתייחס לרגשות האחר: 'בטח הרגשת נורא נבוך/ פגוע'".
6. די לדרמה
הודיתם בטעות וברגשותיכם? יופי. בזה נגמר העניין. "אל תמשיכו לטחון את העניין, לספק הסברים ולהתנצל שוב ושוב", אומרת כץ. "כל דרמה רק תחמיר את העניין. תתנצלו, וזהו. נקסט".
7. של מי הפדיחה באמת?
"נשים במיוחד נוטות לקחת על עצמן ועל אחריותן את הפדיחות של הקרובים אליהן", אומרת כץ. "עם הנוהג הזה צריך להפסיק, ולאלתר: בן הזוג הגיע לחתונה בלבוש לא הולם? הילד חטף התקף זעם באמצע הסופרמרקט? הילדה ענתה לא יפה לסבתא? זו הפדיחה שלהם, לא שלכם".
8. מי בכלל אוהב מושלמים?
כץ: "הקושי הגדול להתמודד עם פדיחות נובע מהחשש שאם יגלו שאנחנו לא מושלמים, לא יאהבו ויעריכו אותנו יותר", אומרת כץ. "לכן חשוב לזכור שדווקא אנשים מושלמים, שאף פעם לא טועים, מעוררים ברובנו אי־נוחות. הרבה יותר קל לאהוב ולהעריך אנשים שכן טועים, ויודעים לקחת את עצמם בהומור".
9. הקדימו תרופה לפדיחה
אם ידוע לכם שיש פדיחות שקורות לכם שוב ושוב, למשל, אתם נוטים לא לזכור אנשים שכבר פגשתם, רצוי מראש לדבר על התכונה הזו בפתיחות: לספר שאין לכם זיכרון חזותי. כשאנשים מבינים שהפדיחה קשורה בכם ולא בהם, הם ייעלבו מכם פחות.
10. שלב הפקת הלקחים
בלונדר־רון: "אם קיים דפוס קבוע של פדיחות אצלכם, למשל, אתם תמיד שוכחים ימי הולדת, נוטים לומר אמירות מביכות או לגלות שמה שאמרתם מאחורי הגב מגיע למי שדיברתם עליו - זה הזמן לעשות בדק בית, ולברר מה יכול לעזור לכם לשרש את הדפוס. אם הפדיחה שעשיתם פגעה במישהו, כדאי להתייחס לכך כאל בסיס לשיפור בקשר ביניכם: לדבר על הדברים ולהיבנות מהשגיאה".
