כסא ריק ליד שולחן האוכל: הבנים שלא ישובו עוד לארוחה שאמא הכינה

יום שישי הוא היום הקשה ביותר בשבוע של דינה קיט. ביום שישי נפטר ממחלה בנה הבכור, ישראל, שהיה אמור להיות היום בן 38.

ביום שישי אחר נהרג בנה השני אופיר, סמל בפלחה"ן גבעתי, מפיצוץ מטען של מחבל מתאבד. הוא היה אמור להיות היום בן 33.

יום שישי הוא יום קשה במיוחד לאמהות שכולות רבות, שבחיים שלפני האובדן נהגו להשכים קום ולבשל מטעמים לילדיהן. "מאז שאופיר איננו, אני לא מסוגלת להכין את המאכל שהוא הכי אהב", אומרת דינה את המשפט שחוזר אצל 124 אמהות שכולות. המתכונים האהובים על ילדיהן כונסו בספר היפהפה "טעם לחיים – אמהות שכולות מבשלות ומספרות" (בהוצאת עמותת "משפחה אחת").

הרעיון לספר נבט במוחה של דינה, מנהלת המשרד הראשי של "משפחה אחת", עמותה שמסייעת למשפחות נפגעות טרור לחזור לחיים, לתפקד, לגלות מחדש שמחה והנאה בתוך המציאות הכואבת.

"בכל בית יהודי, יום שישי מוקדש להכנת המאכלים לקראת התכנסות המשפחה", אומרת דינה. "בשבילי זה יום קשה מאוד. אני קמה בבוקר, נכנסת למטבח ומתחילה לבשל. הידיים מקלפות, העיניים דומעות, ואני משוחחת איתם, עם שני הבנים שלי שאינם. אני מספרת להם כמה אני מתגעגעת, מה קורה איתנו, כמה הם חסרים. ככה אני מעבירה את שעות הבישול.

"אחר כך, אנחנו – שלושה אנשים – מתיישבים ליד שולחן השבת, עם שני כיסאות ריקים. החוסר של ישראל ואופיר מורגש ומעיק, אבל לכולנו יש רצון עז לגבש את המשפחה הקטנה. בעלי ואני לא רוצים שהבן הצעיר שלנו, יאיר (30), ייבדל לחיים, יסחב את העול על כתפיו. הוא רוצה הורים חזקים ושמחים ואנחנו משתדלים, אף על פי שלא תמיד זה בשליטתנו".

כוחות נסתרים

דינה (58), ירושלמית ילידת גיאורגיה, עלתה ארצה בגיל 18 והכירה את עומר, עתודאי שלמד הנדסה באוניברסיטת בן גוריון. "נפגשנו כשהיה בן 23, חייל בשייטת, שרירי עם מדים לבנים וזקן מעוצב", היא נזכרת. "לשנינו היה חלום – לבנות בית יהודי שמח במדינת ישראל. לצערי, החלום הזה התנפץ". שלושה בנים נולדו להם. הבכור, ישראל, ספורטאי מצטיין, חלה בסרטן בהיותו בן 13 וחצי.

"העולם נחרב", מתמצתת דינה שנתיים וחצי של מאבק נואש, שהסתיים בפטירתו בגיל 16. "לצערנו, במלחמה הזאת הפסדנו. נותרנו משפחה אבלה, מותשת ומפורקת. מעבר לאובדן ולגעגועים האינסופיים, היינו צריכים לאסוף את השברים ולחבק את שני הילדים שחוו תקופה ארוכה של הזנחה וחוסר משפחתיות".

כשקיבל צו גיוס התעקש אופיר, הבן האמצעי, להתגייס ליחידה קרבית ושובץ בפלחה"ן גבעתי. "חששנו לו, אבל לא העליתי על דעתי שנקבל עוד מכה כזו", אומרת דינה.

ביום שישי, 22 ביוני 2001, שנה וחצי לאחר גיוסו, התקשר אופיר לברך את אמו ב"שבת שלום". אביו ואחיו הקטן כבר היו בבית הכנסת. "באמצע השיחה הוא אמר פתאום: 'אמא, אני חייב לסיים. קוראים לי'", היא מספרת.

זמן קצר אחר כך אירע פיגוע ליד היישוב דוגית ברצועת עזה. שני חיילים הבחינו בג'יפ מחופר בחול שנהגו אותת לעזרה. כשהתקרבו, פוצץ הנהג־המחבל מטען נפץ רב עוצמה. החיילים נפצעו אנושות ובתוך זמן קצר נפטרו. במותם מנעו מן המחבל לממש את כוונתו המקורית – להתפוצץ בחוף שקמה, בין מאות מתרחצים.

"בשמונה בערב הייתה דפיקה בדלת", לוחשת דינה. "כשפתחתי עמדו שם שלושה חיילים. הבנתי למה הם באו עוד לפני שדיברו. רק אמרתי: 'זה לא יכול להיות. יש לי כבר ילד מת'".

במשך השבעה הגיעו אליה נציגי "משפחה אחת". העמותה הוקמה זמן קצר קודם לכן, ביוזמתם של שנטל ומרק בלזברג, שבתם מיכל תרמה את כספי בת המצווה שלה לנפגעי טרור. הם הציעו את עזרתם ונשארו בקשר עמה.

אחרי שנתיים עזבה דינה את משרתה – היא עסקה במחשוב בחדר הניתוח ב"הדסה" בירושלים, והחלה להתנדב בעמותה. היום היא מארגנת פעילויות, חוגים וסדנאות, שומרת על קשר עם 3,200 משפחות של חיילים ואזרחים נפגעי פעולות איבה הרשומות בעמותה, וידה בכל. "בעזרת החיבוק של העמותה גיליתי בתוכי כוחות שלא ידעתי שיש בי", היא מודה.

מסר אופטימי

הרעיון להפיק חוברת מתכונים של אמהות שכולות עלה מניסיונה האישי. "אחרי אובדן הבנים, לא יכולתי להכין את המאכלים שהם אהבו, וחשבתי לעצמי שבטח עוד אמהות מרגישות כמוני", היא אומרת.

כששיתפה ברעיון את שנטל בלזברג, מנכ"לית העמותה, נשאלה: "איזה מין ספר את רוצה?", והשיבה: צבעוני, עוצמתי, משמח. "רציתי שהמסר של הספר יהיה אופטימי", היא מסבירה. "לכן ביקשתי מכל אמא משפט שמחזק אותה. המשפט שמחזק אותי הוא 'אני לא יכולה לשנות את העובדה שהם אינם, אבל אני יכולה לבחור דרך התמודדות'".

בלזברג אהבה את הרעיון, צוות העמותה נרתם בהתלהבות, אנשי מקצוע ותקציב גויסו והמבצע החל להתגלגל. "זה לא היה פשוט", אומרת דינה, העורכת הראשית והמפיקה של הספר (בסיוע מיכל גליק, המפיקה הראשית). "לחלק מהאמהות היה קשה לחזור להכין את המאכל האהוב על הבן או הבת שאינם, אבל בסופו של דבר אספנו 124 אמהות".

אמא של ארז

"כשארז התגייס הוא היה מבקש שאכין לו בורקס, גם אם הוא נשאר בבסיס", מספרת בתיה אשכנזי־לוי, היום חברת קיבוץ דגניה א', אמו של סמ"ר ארז אשכנזי, בן 21 במותו. ב־27 ביוני 2003 נפל ארז בקרב ברצועת עזה, בפעולה של שייטת 13 ללכידת פעילי טרור.

ארז, יליד קיבוץ רשפים, שלישי מבין ארבעה ילדים, יצא עם חבריו הלוחמים לפעילות בעזה. "בערב התקשר, סיפר שהוא נשאר שבת וביקש שאשלח עם חברתו מלכי דרישת שלום מהבית – כלומר, בורקס", נזכרת בתיה.

"ביום שישי קמתי מוקדם והכנתי את הבורקס", היא משחזרת. "הריח המוכר והטוב התפשט בכל הבית. בשעה שמונה נשמעה דפיקה בדלת. בפתח עמדו חיילים מקצין העיר ובישרו את הנורא מכל: ארז נהרג. את הבורקס שנאפו באהבה ובדאגה כה רבה, אכלו חבריו שבאו לנחם. מאותו יום, אני לא מסוגלת לאפות בורקס".

געגועים לריח השוקולד

אופיר רחום אהב רק מתוקים, בעיקר את עוגת השוקולד הביתית "אופיר שלנו אהב מאוד עוגת שוקולד, והיה מחכה כל פעם שאכין אותה בשבילו", אומרת שולה רחום, אם לארבעה מאשקלון. "ריח טוב היה מתפשט בבית ואופיר היה מחכה בקוצר רוח שהעוגה תצא מהתנור".

בינואר 2001 נרצח אופיר בידי מחבל ברמאללה לאחר ששוחח באינטרנט עם מחבלת שהתחזתה לישראלית. אז, טרם מלאו לו 17. היום היה אמור להיות בן 30. "ובטוח היה עובד בהיי טק", אומרת אמו ומוסיפה: "אני ממשיכה קדימה, עם החוסר הגדול, כי יש לי עוד ילדים. אבל עכשיו, כשאופיר איננו, הפסקתי להכין את העוגה שלו. קשה לחשוב על הריח המתפשט בבית ועל העוגה שיוצאת מהתנור, כשאופיר לא נמצא כדי לשמוח בה".

בורקס במילוי פטריות של בתיה אשכנזי־לוי

2 גלילות

לבצק: מכל שמנת חמוצה, 200 גרם מרגרינה או חמאה רכה, 2 וחצי כוסות קמח (350 גרם)

למלית הפטריות: 3 כפות שמן, 2 בצלים קלופים קצוצים, קופסת שימורי פטריות מסוננות (או 3 סלסילות פטריות שמפיניון טריות פרוסות), מלח, פלפל שחור גרוס (לפי הטעם), כף אבקת מרק פטריות

להברקה: ביצה טרופה בכף שמן

1. מחממים תנור ל־180 מעלות.

2. לבצק: שמים בקערה את כל חומרי הבצק ולשים לבצק אחיד.

3. למלית הפטריות: מחממים במחבת שמן, מוסיפים את הבצל ומטגנים עד שמזהיב. מוסיפים את הפטריות ומטגנים עד שלא יישארו נוזלים במחבת. מתבלים במלח, פלפל ואבקת מרק. מוסיפים לטגן עוד כמה דקות, מסירים מהאש ומצננים.

4. לבורקס: מחלקים את הבצק לשני כדורים. מרדדים כל כדור בצק על משטח מקומח לעלה מלבני. מסדרים לאורכו של העלה מחצית מכמות המלית ומגלגלים במהודק לגלילה. סוגרים את הקצוות ומניחים בתבנית, כשצד התפר למטה.

5. באותו אופן מכינים את הגלילה השנייה. מורחים את הבצק בביצה הטרופה ואופים כ־30 דקות עד להזהבה. מצננים ופורסים למנות.

קבב על מצע פירה ותרד של דינה קיט

לקבב: 500 גרם בשר בקר טחון, 2 בצלים בינוניים קצוצים דק, 3 שיני שום כתושות, 2 כפות פטרוזיליה קצוצה, כפית מלח, פלפל שחור לפי הטעם, 1/4 כוס שמן לטיגון

למצע: 4 תפוחי אדמה בינוניים, קלופים ומבושלים, מלח (לפי הטעם), בצל בינוני חתוך לרצועות, 1 ק"ג עלי תרד טריים, שטופים היטב וקצוצים גס

1. בקערה גדולה מערבבים את כל מרכיבי הקבב, עד לקבלת תערובת אחידה. צרים גלילים מוארכים כצורת ביצה, באורך 8 ס"מ.

2. במחבת גדולה מחממים את השמן ומטגנים את הקבב מכל צדדיו, עד השחמה.

1. בקערה בינונית מועכים את תפוחי האדמה המבושלים, מתבלים במלח ומערבבים למחית אחידה.

2. מאדים את הבצל במחבת, בכף שמן, עד הזהבה. מוסיפים את עלי התרד הקצוצים, מערבבים וממשיכים לאדות כ־5 דקות נוספות.

מסדרים על צלחת מצע של פירה, יוצרים גומה במרכזו, יוצקים את התרד בגומה ומניחים את הקבב מעל.

עוגת שוקולד של שולה רחום

לתבנית מלבנית 27x30 ס"מ

לעוגה: כוס קמח (140 גרם), כוס סוכר (200 גרם), כוס קקאו, כוס קוקוס (130 גרם), כוס מים חמים (250 מ"ל), כוס שמן (250 מ"ל), שקית אבקת אפייה, חבילת פודינג אינסטנט וניל, 4 ביצים גדולות

לציפוי השוקולד: 100 גרם חמאה רכה, חתוכה לקוביות, 100 גרם שוקולד מריר, 2 כפות חלב, כפית תמצית וניל.

ההכנה:

1. מחממים תנור ל־180 מעלות.

2. בקערה גדולה מערבבים את כל החומרים, יוצקים לתבנית המשומנת היטב ואופים 25 דקות, עד שקיסם הננעץ במרכז העוגה יוצא עם פירורים לחים.

3. לציפוי: ממיסים את כל חומרי הציפוי בסיר כפול על אדים ומערבבים עד שמתקבלת תערובת נוזלית חלקה. יוצקים על העוגה בעודה חמה.

המתכונים בספר יוצרים פסיפס של המטבח המשפחתי בישראל: האמהות חילוניות ודתיות מכל השכבות החברתיות, בכל הגילים, מכל העדות וממקומות שונים בארץ. יש שם מתכוני בשר, דגים ועוף, ממולאים, מרקים, מאפים מלוחים, עוגות וקינוחים. חלקם מורכבים ומתוחכמים, אחרים פשוטים. המשותף לכולם הוא טעם של בית ושל געגוע.

• טל' לקניית הספר: 054-6644101
• כל המתכונים והצילומים מתוך הספר "טעם לחיים – אמהות שכולות מבשלות ומספרות". צילומי המנות: אביתר ניסן, אנטולי מיכאלו, DREAMSTIME