"הוא אמר: אל תדאגי"
קרן בן־יעקב (42) מפתח תקווה, ניהלה רומן במשך שש שנים עם גבר נשוי
קרן, שמתמודדת בימים אלה עם פציעה קשה אחרי תאונת דרכים שעברה, מספרת על הרומן שניהלה בשנות ה־20 שלה. זה התחיל בחברות עם גבר שאיתו שירתה בצבא קבע – היא בתור קצינה צעירה, והוא כקצין בכיר. "כשעזבתי את הצבא, לא התראינו המון זמן", היא אומרת.
"כמעט שנה אחרי כן, כשהייתי בת 22, קבענו להיפגש. הוא הגיע אליי בלילה, צחקנו והיה כיף, ואז הוא ביקש להישאר לישון. גרתי עם שותפים, אז הוא נכנס לישון איתי, והתחיל להתעסק איתי. עצרתי אותו ואמרתי לו שזה יהרוס את החברות שלנו. לא חשבתי על זה שהוא נשוי, אלא על כך שזה יהרוס את הקשר שלנו. הוא אמר, 'אל תדאגי'. מאותו רגע זה הפך להרגל, נפגשנו כל כמה זמן. כל הזמן אמרתי לעצמי, 'זו לא אני שבוגדת, זו לא החלטה שלי, אני רק משתפת פעולה'. מדובר באדם כריזמטי, חכם. הוא שלט בי, שבה אותי, הוביל אותי, והלכתי אחריו בעיניים עצומות".
למה עשית את זה לעצמך? לא חששת שזה יפגע בך לכל החיים?
"הייתי בן אדם אומלל. בהתחלה שכנעתי את עצמי שזה רק סקס. לא חשבתי אף פעם שהמשפחה שלו תתפרק בגללי, הוא תמיד דאג שהמשפחה תהיה במקום הראשון, היחסים בינו לבין אשתו היו נהדרים. הוא לפעמים שוחח איתה לידי, והבנתי שהבית שלהם מתנהל טוב. זה הוכיח את עצמו, כי הוא עד היום חי איתה".
ניסית לצאת מהקשר?
"לאורך השנים ניסיתי לצאת מהקשר באמצעות קשרים אחרים, ולא הצלחתי. היה לי רק חבר אחד. אני לא בחורה שיכולה למקבל בין שני גברים, אני טריטוריאלית. עד שבגיל 28 הכרתי גרוש עם שלושה ילדים שנלחם עליי, לא ויתר, ורצה אותי מאוד. הנשיקה הראשונה בינינו לקחה לי את הלב, ועצרתי את הקשר עם הגבר הנשוי".
"פעמיים הוא ניסה ליזום שוב מגע, ואני עצרתי את זה, כי זה כבר נגמר – המשיכה, ההתלהבות. נשארה לי האהבה האנושית אליו, הוא אדם מיוחד, זה לא היה קורה לי אלמלא הוא היה אדם מיוחד. אני מאוד אוהבת אותו כאדם".
היום היית יכולה לנהל קשר עם גבר נשוי?
"לא. היו לי שתי סיטואציות של כמעט־רומן, שבהן שני לקוחות נשואים ניסו להתחיל איתי. עם אחד מהם עצרתי את זה מיד. עם השני – לא ידעתי שהוא נשוי, התחלנו משהו, וכשגיליתי שהוא נשוי, עצרתי את זה. במקרה שלו, הוא בא מנישואים רעים, ולמרות זאת, לא רציתי".
יש לך מסר לנשים אחרות?
"זה רק מסבך יותר את הלב, ונגמר בעוגמת נפש. לא הייתי בלחץ כי ידעתי שהוא לא יפרק את המשפחה, ועם זאת, חד משמעית לפעמים זה הורס משפחות. אם הייתי יכולה ללכת אחורה לא הייתי מוותרת על החוויה עצמה, אבל לא הייתי נשארת שם כל כך הרבה זמן. אז לא הייתי מחוברת לעצמי כמו היום".
לא הרגשת שאת שורפת את הזמן שלך?
"אני לא אדם שמקשיב לסביבה, אני הולכת בדרך שלי. הייתי בוגרת מאוד, בגיל 23 כבר ניהלתי עסק שלם. גם למדתי לימודים אקדמיים, וההורים שלי היו מאוד חולים – לא היו לי את תעצומות הנפש לקום וללכת. אם הבחור ההוא לא היה בא ולוקח אותי מהמקום הזה, לא הייתי הולכת בעצמי. הוא היה אהבה גדולה, עמדנו להתחתן".
את מרגישה שהקשר הזה פגע באמון שלך במוסד הנישואים?
"אני לא מאמינה בגברים ולא מחזיקה מהם, ואני לא חושבת שנישואים מחזיקים מערכת יחסים. זו הסיבה שלא נתתי לגברים להתקרב אליי. היום זו הפעם הראשונה שאני חווה אהבת אמת ולא אהבה כימית, וזה ההבדל בין החיים האמיתיים לבין סם האהבה שבו כולנו נופלים".
מה הכי זכור לך מהתקופה שאחרי הקשר?
"אני זוכרת שחיפשתי המון לקרוא על מישהי שהייתה שם לפניי, ואז החלטתי לכתוב בעצמי טור אינטרנטי, שבעקבותיו קיבלתי הרבה פניות מנשים – שאמרו שעזרתי להן מאוד".
מתוך הפייסבוק של קרן: "הוא עושה לך את זה? מצוין. הוא שווה? מעולה. הוא נשוי? להתרחק כמו מאש! אל תגידו שלא קראתן, לא שמעתן, לא ידעתן, הנה אני אומרת בכנות ובאומץ את אשר קשה לשמוע: אף פעם לא יוצא מזה משהו טוב. זה בדרך כלל כרוך בתעצומות נפש, כשההנאה קצרה – לעומת חיים שלמים של ריק".
לקוראות הכתבה מציעה קרן: "כל מי שחפצה בייעוץ בנושא מוזמנת לפנות אליי, לפייסבוק האישי שלי. אני אשמח לתת עצה טובה".
"יש לך בעל? תשמרי עליו"
יעל לב־אור (47), נשואה לארי ואם לקרן־אור (8.5) ואלה (3.5) מקרית אונו, ניהלה במשך שנה וחצי רומן עם גבר נשוי
לב־אור היא המנכ"לית של מרכז "הכל יחסים", שמתמחה בסדנאות לתקשורת זוגית ולמציאת זוגיות. על החוויה האישית שלה היא מספרת: "בגיל 33, אחרי שהייתה לי שנה של אהבות נכזבות, הבנתי שאני עושה משהו לא בסדר בזוגיות. החלטתי שעד שאני לא לומדת לעשות בחירות נכונות, אני לא יוצאת יותר עם גברים. אבל אחרי חודשיים הרגשתי שאני צריכה תשומת לב גברית".
"בסדנה שעשיתי הכרתי גבר, והכנתי יחד איתו עבודה לסדנה. היינו נפגשים בערב לשבת על העבודה. לאט לאט הבנתי שאשתו בדיכאון שאחרי לידה, ושלוש שנים הוא לא קיים יחסי מין. הם היו בטיפולים, ובכמה פעמים שהיא כן הייתה איתו, היא פשוט הכריחה את עצמה. הוא כל הזמן אמר שהיא מדהימה ושהוא נלחם על הזוגיות, אבל הוא היה נורא מתוסכל. הדיון היה על הדילמה אם הוא יכול לחיות בלי מין – כי היא הייתה נעלבת גם מזה שהוא ראה פורנו. היא עברה תקופה לא פשוטה".
איך זה הפך לרומן?
"בשלב מסוים אמרתי לו שהוא צריך לדאוג לעצמו, ופשוט להגיד לה את זה – כי עם כל זה שהיא אם ילדיו, אני חושבת שאף אחד לא צריך לחיות ככה. ואז הוא התחיל איתי. בהתחלה לא נמשכתי אליו, אבל היה לי נעים שהוא נגע בי, הרבה זמן לא נגעו בי – אז זה התקדם לרומן. זה התחיל ממעידה, מעדתי. זה קורה פעם אחת, ואז מנסים לשמור מרחק אחד מהשנייה, ואז עוד פעם נפגשים והמתח עולה, ועוד פעם נפגשים – ולקח חודשיים עד שהבנו שזו לא רק מעידה, אלא קשר של ממש".
איך הרגשת איתו?
"אני לא אלך עם גבר כזה לכיוון של זוגיות, כי לא הרגשתי בטוחה שהוא לא יעשה גם לי את זה. אי אפשר לסמוך על גבר נשוי שעושה את זה: הוא עשה את זה לה, אז הוא יעשה את זה גם לי. באותה תקופה הייתה לי תיאוריה של 'כל הקודם זוכה'. כלומר – יש לך בעל, את יודעת שיש רווקות? תשמרי עליו. היום אני לא רואה את זה ככה. אבל אז, מבחינתי – כשהוא התחיל איתי – זו לא אחריותי. ועדיין, בתוך תוכי זה הרגיש מלוכלך, לא בסדר. עצם העובדה שהזדקקתי לתיאוריות כדי להצדיק את המצב שהייתי בו, הרגיש לי לא נכון – שאת הפילגש, את מנהלת רומן".
"הייתה פעם אחת שסידרתי את הבית עם נרות ומוזיקה, וכשהוא בא הוא אמר לי, 'יואו, איזה כיף שמישהי מתאמצת בשבילך...'. מצד אחד, הוא נאבק בעצמו; ומצד שני הוא התנהג כמו נער מתבגר, שחושק במישהי שמשקיעה ומתלהבת ממנו".
"אני רוצה להגיד שהיום, כאישה נשואה, בכל פעם שיש לי תקופה שבה אני לא מטפחת את עצמי, שאין לי זמן לקשר הזוגי כי אני עסוקה בקריירה ובילדים – אני תמיד זוכרת שאי־שם יש מישהי שעשויה להתלהב מבעלי. אני זוכרת שבסך הכל נרות, מוזיקה וטיפה השקעה, להתלבש יפה בשבילו ולפתות אותו, עבד לי. וזה לא שהייתי צריכה פיתוי מסובך, יכולתי לראות איזה חסך וצורך גברי בסיסי היה שם".
"אגב, הוא היה חודש במילואים ואמר שכל הגברים הנשואים מתלוננים, כמוהו, שהאישה שלהם לא מפתה כמו פעם, שהיא לא אותה אישה מבחינה מינית – לא משקיעה ולא מטפחת את עצמה".
איך זה נגמר?
"כשהוא יצא למילואים הוא התחיל להתלונן שאני לא מתקשרת, לא מביעה רגשות, שלא אכפת לי ממנו. כשהוא התחיל להביע רגש הבנתי שאני יכולה להתאהב בו, שאני לא מוגנת. הוא חזר מהמילואים ובילינו לילה שלם ביחד, ואז סגרתי את הקשר. זה היה אחד השיעורים הכי חשובים, כשהבנתי שאפשר לבחור במי להתאהב. כי עד אז חשבתי שאני מוכת גורל, שאני מתאהבת בנשואים או בתפוסים. ואז הבנתי שאני יכולה לנהל את זה".
איך זה השפיע על ההתנהלות שלך?
"אחרי כן התחיל איתי מישהו שיש לו חברה, והם מתלבטים אם להמשיך או להיפרד. פשוט תפסתי ממנו מרחק. לא ניצלתי את החולשה שלו. אם הוא יעזוב אותה, הוא יבוא, ואם לא – אני אהיה בסדר. כי הייתה לי את החוויה מהקשר עם הנשוי, והבנה שבקשר כזה אני צריכה להסתפק בפירורים. הייתה לי חוויה של חסך – כי אני רווקה, מחפשת בן זוג, ואם אני מוצאת מישהו טוב, אני נאחזת בו. אבל זה השתנה. הבנתי שהרגש שלי זה דבר יקר, ואני צריכה להגן עליו".
הקשרים האלו פגעו באמון שלך בגברים?
"אם כבר, זה פגע באמון שלי בנשים".
למה? מה הן אשמות?
"כשארי, בעלי, סיפר לי שהוא הולך לידידה שלו לסדר לה את המחשב, וביקש שאסמוך עליו, אמרתי לו שהייתי במקום הזה, של הפיתוי. היינו בחודש של מריבה, והרגשתי שאנחנו צריכים להיזהר. אני זוכרת שאמרתי לארי שמחנכים נשים להיזהר מגברים נשואים, ולא להפך – לגברים נשואים לא אומרים 'תיזהרו מרווקות'".
חיי הנישואים הם לא פשוטים, אתה נאבק על משכנתה, החיים סוערים, ובאה בחורה צעירה שכל המיינד שלה זה למצוא בחור. גם אם היא בחורה טובה, נורא קשה להימנע מזה. מעדנו לתוך זה – לא מתוך בחירה, אני ברווקות שלי, והוא עם עול הנישואים שהתנפצו לו, נפלנו לתוך קשר שיש בו רק את רגעי הקסם, לא הייתי צריכה לכבס ולנקות אחריו, רק לקבל מחמאות. הוא היה מחמיא ומפרגן".
הרהורי חרטה, היום כשאת נשואה?
"אני לא מתחרטת אפילו לרגע, כי זה עוזר לי לשמור על הנישואים שלי היום".
יש לך משהו להגיד לנשים נבגדות?
"בכלל לנשים – אם אנחנו מוצאות את עצמנו במשך כמה חודשים לא מנהלות רומנטיקה של זוגיות, חשוב לדעת שזה מחליש את הזוגיות, ויש פיתויים בחוץ. היום אני לא יכולה לקחת את ה'מנוחה' הזו. ולגברים – נכון שנשים פחות בוגדות, אבל אם לא תשקיע באישה שלך – זה לא יעבוד".
"צריך סוף לסיפור"
זהרה כהן־אליאס (47), ניהלה שלוש שנים רומן עם גבר נשוי
זהרה מתגוררת בקיבוץ עינת, גרושה ואם לבן (25). היא עוסקת בתנועה, מנחת קבוצות ומנהלת מועדון חברתי לאוכלוסיה מבוגרת. לפני כחמש שנים הכירה גבר נשוי, "איש משפחה למופת ואבא מושלם" (כך היא אומרת בכאב מחויך), שאיתו ניהלה קשר ארוך ומשמעותי, שנצרב עמוק בנפשה.
"חייתי בתל אביב כעשור, ואז נאלצתי לחזור לקיבוץ ולקבוע בו את ביתי", היא נזכרת. "החזרה אל הבית הישן הייתה כרוכה ברגשות מעורבים ולא פשוטים, ובתקופה המורכבת הזו פגשתי אותו. מהרגע הראשון הרגשתי את הפוטנציאל, את האנרגיה הדומה".
אהבה ממבט ראשון?
"לגמרי. אני מודה, בעוונותיי, שפעלתי במרץ כדי לפגוש בו שוב. הייתי חדורת מוטיבציה. משהו במהות שלו ריגש אותי ונגע בלבי. הרגשתי שאני מבינה אותו, שאנחנו חולקים משהו משותף. מאוחר יותר, אחרי כל משבר או ניסיון לסיים את הקשר, הייתי מוכנה לסלוח לו ולקבל אותו מחדש".
פגשתי בזהרה לפני חמש שנים, לצורך תחקיר שעשיתי לסרט דוקומנטרי בערוץ 10. בסופו של אותו תחקיר הסתמנה זהרה כגיבורת הסרט, שלטענתה גרם לה לזעוק את הקשר החוצה. בסרט "האישה האחרת", שביימה רוני קיי, חשפה זהרה את היחסים שלה עם הגבר הנשוי, שנמשכו כשלוש שנים. "בסיום הצילומים נסעתי למפגש איתו, שהיה הערב האחרון שלנו יחד", היא מספרת.
"לא הייתי מהנשים שמסתפקות בפעם בשבוע, וזה לא היה 'סידור'. זו הייתה התאהבות, והיה רצון לעוד. חיפשנו דרכים, אבל כשזה לא קרה, היה ברור שאין מנוס מהסוף. הקשר שלנו היה מקור של חדוות חיים, והיה קשה מאוד לוותר על זה. בכל פעם שהייתי מנסה להיפרד, או כשהוא הציע פרידה, היינו חוזרים אחרי כמה ימים, ומחליטים שעדיף ה'יש' החלקי על פני הסיום הכואב. עם הזמן נהיינו נואשים, וזה השפיע על חדוות המפגש. היה ברור שצריך סוף לסיפור האהבה".
"בלילה ההוא, אחרי הצילומים, היה משהו אחר באוויר. התנהגנו שונה, היינו פרועים מתמיד. כמה ימים אחרי כן קיבלתי אס־אם־אס מאשתו, והבנתי שהיא יודעת. לא עניתי, הבנתי שעליי להתרחק, שאם יבוא השינוי הוא יצטרך לבוא ממנו".
אבל השינוי לא בא?
"הוא לא יכול היה להיפרד מהבית, זה היה גדול עליו. הייתה לו מחויבות גדולה שנגעה ללבי, בדרכי אהבתי אותו אפילו יותר על הקושי הזה והנאמנות שייסרה אותו. בסרט אמרתי, עוד לפני שידעתי את סוף הסיפור, שאם הוא יצטרך להכריע, הוא יבחר להישאר בבית. יחד עם זאת, חיכיתי לו המון... קיוויתי שהאירועים, כולל הסרט, יובילו לשינוי הגדול, או לפחות יתמכו בו. היה לו רצון להעז, אבל גם הרבה מחויבות לחיים שכבר יצר, ורצון לשמור על מציאות יציבה".
הרגשת מרומה?
"הופתעתי מאיך שהוא סגר את הדלת, שלא היה עיבוד ולא תהליך של פרידה. האירועים שבחוץ – הגילוי, והסרט שבא מיד אחריו – חתכו סופית את הקשר, והיה עליי לאסוף את עצמי. הייתי מאוד עצובה ונורא לבד. הרגשתי שאף אחד לא יכול באמת להבין כמה אהבתי אותו, ואיזה סיפור גדול זה היה עבורי. הפער הזה שבין החוויה הפנימית לעובדות שבחוץ... הרי הקשר שלנו בחוץ היה קטן יחסית למקום הגדול שהיה לו בלב שלי פנימה. הפער היה בלתי נסבל".
מה הרווחת מהקשר הזה?
"תמיד הלכתי עם הרגש עד הסוף, וגם בסיפור הזה הרשיתי לעצמי ללכת עד הסוף. זה קצת כמו שריר שאימנתי והבאתי אותו לגודל הרצוי, ועכשיו אפשר לצקת לתוכו את המציאות".
איפה את היום עם יחסי האהבה?
"בזוגיות חדשה, מלאה ומאפשרת יותר!"
יש לך מסר לנשים ששוקלות לנהל קשר כזה?
"אני בטוחה שלמעשים ולבחירות שלנו יש הסבר. עלינו להעז ולהתבונן בעצמנו ובבחירות שלנו. לבחירה מורכבת, כמו קשר אינטימי עם אדם נשוי, יש בוודאי הסבר פנימי עמוק, שראוי לנסות ולהבין אותו. לא לקבל את המציאות כפי שהיא, לשאול שאלות וגם לדעת לבקש עזרה".
