גברים ונשים חושבים לעתים קרובות על מין, בעודם עסוקים בעניינים אחרים. החוקרת טרי פישר מאוניברסיטת אוהיו מצאה כי גברים חושבים על סקס 19 פעמים ביום, בממוצע. נשים: 10 פעמים.

בהתחשב בכמה שאנחנו עורגים לסקס כל הזמן, סביר היה להניח שכאשר נמצא עצמנו סוף סוף בלב המפגש הארוטי עצמו, מחשבותינו יתרכזו אך ורק בו. אך לא זה המצב. כשם שאנחנו נוטים לחשוב על מין במצבים לא מיניים, לעתים קרובות אנחנו חושבים על דברים לא סקסיים תוך כדי הסקס.

לא תמיד זו בעיה. הרהורינו נודדים תדיר מאותה סיבה הגורמת לשחפים לרחף מעל הגלים: כי זה פשוט מה שהם עושים. עם זאת, לעתים, דעת מוסחת בזמן הסקס עלולה בהחלט לפגוע באיכות החוויה המינית.

ההבנה שאיכות הסקס נפגעת אם בני הזוג אינם נוכחים לחלוטין ב"רגע החי" ומרוכזים בתחושות הארוטיות, אינה חדשה. בשנות ה־70, החוקר האמריקאי ג'יימס גיר נתן לקבוצות של סטודנטים להקשיב למשימות קוגניטיביות מורכבות יותר ויותר באוזן אחת, ולהקלטה ארוטית באוזן השנייה. הוא מצא כי "גירוי מיני, כפי שהוא נמדד על ידי שינויים בתפיחות הפין, משתנה ישירות כפונקציה של מורכבות הפעילות הקוגניטיבית מסיחת הדעת". במילים פשוטות: אם תשומת לבו של הגבר הולכת לאיבוד, גם זקפתו תאבד.

על מה אנחנו חושבים תוך כדי

מחקרים שונים הבהירו כי דעתם של אנשים רבים מוסחת בזמן הסקס לאו דווקא על ידי חששות חיצוניים ("איך נשלם את המשכנתא?") אלא על ידי מחשבות שליליות ודאגות לגבי הסקס עצמו ("האם אני עושה את זה נכון?").

כבר לפני יותר מ־50 שנה, חלוצי חקר המין מאסטרס וג'ונסון זיהו את נטייתם הבעייתית של אנשים רבים בזמן הסקס להוציא עצמם אל מחוץ לחוויה הארוטית, לתפוס מעין עמדת צופה מן הצד, ולעסוק בשיפוט ובביקורת עצמית תוך כדי האקשן. מאסטרס וג'ונסון נתנו לבעיה את השם: Spectatoring, ואף המציאו את תרגילי "המיקוד החושי" שלהם על מנת לעזור לפרטנרים מיניים להתמקד בתחושותיהם הארוטיות ב"כאן ועכשיו".

נשים חוששות, גברים מודאגים

המחקרים קובעים נחרצות: קשיים בהתמקדות במחשבות ארוטיות במהלך הסקס מנבאים יותר בעיות מין, אצל נשים וגברים כאחת. כצפוי, המחקרים מצאו כמה הבדלים תוכניים בין המינים בנידון. דעתם של גברים מוסחת לרוב בדאגות ביצועיות. נשים דעתן מוסחת לרוב על ידי חששות לגבי מראן החיצוני. שני המינים כאחת מודאגים תוך כדי הסקס מהשלכות שליליות אפשריות לאירוע, כגון היריון לא רצוי או פגיעה רגשית.

מן המחקרים עולה גם כי הסחת הדעת בזמן הסקס אצל גברים פוגעת בעיקר בזקפה. אצל נשים, לעומת זאת, הסחת הדעת פוגעת בעיקר באורגזמה.

לדוגמה, החוקר הבלגי פסקל דה סוטר ועמיתיו חקרו לאחרונה את ההבדלים בין נשים אורגזמיות ולא־אורגזמיות. נשים בשתי הקבוצות הצליחו להתמקד באופן שווה בתחושות הארוטיות שלהן תוך כדי עינוג עצמי. אבל במפגש מיני עם שותף נחשפו הבדלים: נשים אורגזמיות דיווחו על יכולת גבוהה יותר להתרכז בתחושות ובמחשבות ארוטיות תוך כדי הסקס, מאשר נשים לא־אורגזמיות (החוקרים מצאו גם שיכולתן של נשים להתרכז בתחושותיהן המיניות תוך כדי המפגש המיני נוטה להשתפר עם הגיל). אצל נשים, כך מסתבר, היכולת לחוות אורגזמה במהלך המשגל כרוכה הדוקות ביכולתן לרכז את מחשבותיהן בכאן ועכשיו הארוטיים.

הסקסולוגית הצרפתייה מארי גיאונט ועמיתיה ערכו לאחרונה סקירה מקיפה של מחקרים בנושא מ־40 השנים האחרונות. מסקנתם: מחשבות שליליות משחקות תפקיד מפתח בבעיות בתפקוד המיני של נשים. הן מסיחות את הדעת מן הגירוי הארוטי, מייצרות חרדה ואשמה, מפחיתות את התשוקה והעוררות המינית, וגורמות לקשיים בהשגת אורגזמה.

הכל בגלל החרדה

מהו המנגנון הפסיכולוגי המקשר בין מחשבות לתפקוד המיני? תיאוריה משפיעה בנושא פותחה בשנות ה־80 על ידי החוקר האמריקאי דיוויד בארלו. על פי המודל של בארלו, חרדה במהלך יחסי מין מובילה להסחת תשומת הלב מן התחושות הארוטיות לעבר דאגות חוץ־ארוטיות כגון "איך אני משתווה לחבר הקודם שלה?" או "איך אני נראית בתנוחה הזאת?" שינוי זה, בתורו, פוגע בעוררות המינית, ומתוך כך בתפקוד. כתוצאה מכך, רמת הסיפוק המיני יורדת. החרדה ממשיכה להתגבר במפגשים מיניים, משום שמחשבות שליליות חוץ־ארוטיות הפכו למוקד תשומת הלב. כך נוצרת לולאת פידבק שלילי חזק, המקבעת את ההפרעה בתפקוד המיני.

אז מה עושים?

איך נישאר מרוכזים במהלך קיום יחסי המין? איך נפחית את אותן מחשבות טורדות ומסיחות דעת הפוגעות בהנאה ובתפקוד?

ראשית, השכלה עוזרת. חינוך מיני טוב יכול לייתר רגשות בושה ולנפץ מיתוסים מיניים מפחידים העלולים להובילנו למחשבות שליליות מסיחות דעת. סביר להניח, למשל, כי אישה שמבינה באמצעי מניעה ולוקחת בעלות אסרטיבית על בריאותה המינית תהיה פחות מודאגת, ומתוך כך פחות מוסחת דעת, לגבי היריון לא־רצוי במהלך קיום יחסי המין. עובדות הן בסיס מוצק יותר מחרדות לבריאות ולסיפוק מיניים.

עוד מהלך שימושי הוא ללמוד להבין את ההרגלים הקוגניטיביים שלנו, ולפעול מתוך כך לשיפור ה"היגיינה הנפשית" שלנו על ידי סילוקם של עיוותי מחשבה ("אם הוא לא נדלק עליי, זה סוף העולם"), פחדים לא מוצדקים ("אם אאונן, אתעוור"), וציפיות מוגזמות ומעיקות ("סקס חייב להיות פיצוץ כל פעם") בנוגע ליחסי מין.

התבוננות מודעת ולא שיפוטית (mindfulness) היא תשובה יעילה נוספת, על פי המחקרים. התבוננות מודעת עיקרה בהתרכזות בפרטים העשירים של האירוע הארוטי בזמן אמת - בלי לקפוץ קדימה לתיוג, לשיפוטיות ולחרדה, או אחורה להשוואות, לחרטות או לתחושות אשמה.

נוכחות מודעת, מלאה, קשובה ולא־שיפוטית בזמן הסקס עוזרת להעצים את הרגע הארוטי, ובכך תורמת להפחתת הרעש הקוגניטיבי הנוטה להסיח דעתנו ולהפחית עוררות, הנאה וביצועים מיניים. שורה של מחקרים עדכניים מצביעים על יעילותו של תרגול המודעות לריפוי מיני.

בסופו של יום, נראה שהנרטיב העולה מן הספרות המחקרית מאמת תובנה אינטואיטיבית, אבל כלל לא טריוויאלית: סקס, כמו ענייני חיים אחרים כגון אכילה, שיחה, קריאה, טיולים והורות – לא יצלח בהיעדר ריכוז וקשב.

  • הכותב הוא פסיכולוג קליני ופרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת אוטרביין, אוהיו