"יוליה היקרה, אני מאוהבת בגבר נפלא, ואנחנו מתכוונים להתחתן. אנחנו דתיים מאוד, ואני בטוחה שאלוהים יעזור לנו לשמור על מסגרת נישואים יציבה. האם את יודעת מהי אהבה? האם את חושבת שהחיים שלי כאישה נשואה יהיו שונים בהרבה מהחברות שמתקיימת בינינו כעת? אני רוצה מאוד להיות אישה מסורה ואוהבת. האם יש לך עצות מעשיות בשבילי? האם תוכלי לתת לי מתכונים משובחים שלפיהם אוכל להכין לבעלי לעתיד ארוחות טובות?"

>>> חבבו את "לאשה" בפייסבוק

>>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG צפו בתמונות מאחורי הקלעים של הפקת הגיליון החדש, וקבלו הצצה לגיליונות הבאים

>>> להורדת אפליקציית הטיפים GIRLZ מבית "לאשה"

המכתב הזה, כמו עשרות אלפי מכתבים אחרים, נשלח אל יוליה, הגיבורה שאולי התקיימה ואולי לא, לפני למעלה מ־800 שנה, ונהפכה לכותל דמעות של אוהבים מכל הגילים ומכל הלאומים. גברים, נשים, צעירים וזקנים מכל העולם מבקשים ממנה עצות בנושאי אהבה, אף על פי שלא ברור איך בדיוק זה קרה: אחרי הכל יוליה, הגיבורה הטראגית של שייקספיר, הייתה בערך בת 13 כשהתאהבה ברומיאו.

סכסוך משפחתי עתיק יומין ועקוב מדם ריחף כענן שחור מעל האהבה הצעירה, ולמרות זאת הם נישאו, בתקווה שהאיחוד ישים קץ לעוינות בין משפחות מונטגיו וקפולט. אלא שההפך קרה, ובתום סדרה של תככים, התפתלויות, העמדות פנים ושיברונות לב, רומיאו ויוליה שניהם מתו, והאהבה לא הצליחה לנצח.

אשתי עזבה ולקחה את הכסף

המכתבים ממוענים ברובם אל "יוליה, איטליה". שירות הדואר האיטלקי יודע להוביל אותם אל הבית הימי־ביניימי הקטן, בסמטה צרה וצדדית בעיר ורונה, שם קבועה בקיר תיבת דואר אדומה ועליה שם הדיירת "יוליה". ביתה של יוליה הוא אתר תיירות המושך אליו המוני תיירים מדי שנה, ואלה מהם שאינם כותבים מכתבים ליוליה משאירים לה פתקים שאותם מהדקים לקירות הבית בנעצים, בסיכות ובמסטיקים.

"אנשים כותבים ליוליה בעיקר מכתבים עצובים", אומרת בריאיון טלפוני ל"לאשה" ג'ובאנה טמיסה, העומדת בראש "מועדון יוליה", קבוצת המתנדבים הקוראים את כל המכתבים האלה, ועונים לכל אחד ואחד מהם בכתב יד. "הם מחפשים מישהו שיקשיב להם. אלה אנשים במצוקה ואין להם עם מי לדבר. הם מחפשים אהבה ולא מצליחים למצוא. מישהו שבר את לבם והם מתביישים לחלוק את הכאב הזה עם חברים או קרובים. הם מעדיפים לכתוב למישהו רחוק שהם לא מכירים, למישהי שהם יודעים שאינה קיימת, ליוליה".

במקום הכי לא רומנטי שיש, בבניין משרדים בקצה העיר המוקף בתי מלאכה, שוכן "מועדון יוליה". לשם נגררים מדי יום שקי הדואר העמוסים שממוענים לנערה המסמלת בעיני רבים את האוהבת המושלמת. המועדון הוקם בשנת 1972 על ידי קבוצה של גברים בראשות ג'וליו טמיסה, אביה של ג'ובאנה. קבוצת החברים הזו נהגה להיפגש לארוחות ערב ולדבר על ספרות, אמנות, מוזיקה ורומנטיקה. כשעיריית ורונה חיפשה מתנדבים שישיבו לרבבות המעריצים המבקשים את עצותיה של יוליה, הם היו המועמדים הטבעיים לקבל את התפקיד.

המכתב הראשון ליוליה התגלגל לידיו של מי שהיה שומר האתר הנחשב לקברה של יוליה. הוא ענה בכתב יד, וחתם "המזכיר של יוליה". באופן דומה הוא ענה גם למכתב השני והשלישי, וכשאלה הלכו והתרבו, לא הייתה לו ברירה אלא לבקש מעוד חברים להצטרף למשימה.

כיום פעילות ב"מועדון יוליה" כ־15 מתנדבות תושבות העיר, סטודנטיות ותיירות שגילו דרך מקורית ומרתקת לבלות את זמנן בוורונה. "יש גברים שמצטרפים אלינו, אבל בדרך כלל הם לא שורדים הרבה זמן", אומרת טמיסה. המתנדבות מבלות שעות בכל יום בקריאת סיפורים על גירושים, בגידה, אכזבה, נטישה, בדידות וניסיונות כואבים למצוא אהבה ללא הועיל. המימון לפעילות המועדון מגיע ממחלקת התיירות של העירייה, אבל מספיק בקושי - אומרת טמיסה - לכיסוי עלות הבולים.

טמיסה (48), נשואה ואם לשתי בנות, זוכרת היטב את המכתב הראשון ליוליה שעליו ענתה בעצמה, לפני למעלה מעשור. "זה היה מכתב מצעיר רוסי, נשוי ועני מאוד, שעבד במכרה. הוא חזר הביתה אחרי כמה שבועות עבודה, וגילה שאשתו עזבה אותו וגם לקחה את הכסף המועט שהיה להם ואת כל הרהיטים והחפצים. הוא היה שבור לב, עצוב נורא, מאוהב בה לגמרי ולא היה לו מושג מה לעשות".

והיו גם מקרים קשים יותר: חולה סופנית שתהתה אם להתחתן למרות שהיא עומדת למות; צעירה שעמדה להינשא לגבר מקסים אבל הייתה מאוהבת בסתר בפרחח פרוע; זוג מאוהב שהמשפחה אסרה על נישואיו, כי היו בני דתות שונות.

איך עונים למכתבים כאלה?

"זה לא קל. זו אחריות גדולה ואני נזהרת לא לשפוט - אין לי רקע, אני לא מכירה את כל הסיפור ואפילו לא את האישיות או הסביבה שבתוכה חיים הכותבים. ברוב המקרים אני אומרת לאנשים להקשיב ללב שלהם, ואני מעודדת אותם לשוחח עם חברים ובני משפחה ולקבל תמיכה גם מהם".

"אני משתדלת להיות אמפטית, לתת להם הרגשה שמישהו מקשיב ומבין את המצוקה שלהם, ולעודד אותם להאמין שהם עוד ימצאו אהבה, ושיש לחיים מה להציע להם גם אם נדמה להם שהכל נגמר".

יש גם מכתבים שמחים?

"רק לעתים רחוקות אנחנו מקבלים מכתבים עם סיפורים משמחים. אני מניחה כשאנשים מאושרים לא בוער להם לכתוב את זה למישהו".

איזה מכתבים קשים לך במיוחד?

"כאלה שאני לא בטוחה שאני יודעת מה לייעץ להם. בחורה אמריקאית ממשפחה פקיסטנית כתבה שהיא חייבת להתחתן בשידוך לבן דוד שלה, אבל היא רוצה ללמוד, לחיות, לגלות את עצמה ונורא פוחדת להתחתן עם גבר שהיא לא מכירה. מצד שני, היא לא רוצה לריב עם משפחתה. יש לה המון ספקות ופחד נורא שאולי האהבה מחכה לה במקום אחר. מה יכולתי לענות? הצעתי לה לחלוק את הספקות שלה עם בני המשפחה ולקוות שהם יבינו אותה".

מכתבים רבים נפתחים ב"יוליה, את התקווה היחידה שלי, רק את יכולה להבין את הבעיות שלי". הם פונים ליוליה כאל חברה קרובה וחושפים פרטים אישיים כמוסים. אישה שבדית, למשל, סיפרה במכתב שהיא הגיעה לדרום אפריקה לפני למעלה מ־20 שנה והתאהבה בגבר שחור שהיה אסיר פוליטי והשתחרר מהכלא. הם נישאו, לחמו באפרטהייד, ולמרות שבעקבות עינויים קשים שהוא עבר בכלא, הרופאים אמרו לו שלא יוכל להוליד ילדים, יש להם שני ילדים ואהבתם עדיין פורחת. לאחרונה הגיע למועדון מכתב מקשישה גרמנייה שסיפרה לה איך בנעוריה הייתה מאוהבת בגבר שנאלץ לעזוב ולגור בארצות הברית. הוא נישא, היא נישאה ורק בימים אלה, אחרי שהתאלמנו, הם חידשו את הרומן ביניהם ונפגשים אחת לשנה, למפגשים מלאי אהבה".

נשות "מועדון יוליה" אינן פסיכולוגיות או מטפלות מוסמכות. הן משתדלות לענות בשכל ישר, בלי לשפוט את הכותבים. "אנשים כותבים ליוליה בלי לדעת אם המכתב בכלל יגיע למישהו, ולכן הם לא תמיד מצפים לתשובה", אומרת טמיסה. "עצם העובדה שיש להם למי לספר את מה שמעיק עליהם, כבר מספקת להם נחמה".

במקרים של נימה אובדנית שעולה מן המכתב (זה קורה, אבל נדיר, הן אומרות) הן מתייעצות עם אנשי מקצוע. כך עשו למשל כשצעיר מקומי כתב להן שהוא מנהל מערכת יחסים עם אישה שלא הכיר והלכה לעולמה, ושהוא יושב מדי יום ליד המצבה שלה ומדבר איתה.

על רוב התשובות הן חותמת "יוליה", למעט מכתבים שנדמה להם שעלולים לחרוג מהגבולות המקובלים (למשל, של אסירים בכלא אמריקאי שרצו להתכתב עם יוליה), ואז הן חותמות כמזכירותיה.

שני מכתבים בעברית

מדי פברואר מחלק המועדון פרסים למכתבים יפים במיוחד. השנה קיבל את הפרס צעיר אמריקאי שכתב ליוליה מכתב מיואש מפני שאהובתו עזבה אותו, ולאחר חודשים מספר כתב מכתב שני, שבו סיפר איך שמר את תשובתה בכיסו, והיא העניקה לו אומץ לחזור לחפש אהבה".

ערימות המכתבים הממלאות את משרדי המועדון כוללות מכתבים בכל השפות: רוסית, יפנית, איטלקית, אנגלית, סינית ואפילו עברית. כן, היו שניים כאלה בשנים האחרונות, ותמיד נמצא מישהו שידע לתרגם ולעזור בכתיבה.

למה לדעתך אנשים מכל העולם פונים דווקא ליוליה?

"זו דמות ספרותית מפורסמת מאוד שנחשבת חזקה, אמיצה ומלאת תשוקה. כשחולמים על סיפור אהבה ענק מהחיים, חושבים על רומיאו ויוליה".

המכתבים האלה שינו את האופן שבו את חושבת על אהבה?

"בוודאי. אני משתדלת לא לשכוח לעולם כמה האהבה חשובה לכולם, בכל גיל ובכל מקום, איך כולנו רוצים לאהוב ולהיות נאהבים, ואני גם יודעת כמה אהבה היא דבר מסובך וקשה וכמה עצוב כשלא מוצאים אותה. זה מוזר בעיניי. פעם חשבתי שאם נורא רוצים ומסתכלים היטב מסביב, האהבה תמיד תהיה מעבר לפינה. היום אני יודעת שזה עסק מסובך".