ה ם מ פ ח ד י ם

1. גברים מפחדים מהמיניות הנשית

הקריירה החדשה שלי, שמבחינתי הייתה מקור לגאווה, גרמה לי ללא מעט תסבוכות עם המין הגברי. כשגברים שמעו על מה אני כותבת, ראיתי לא פעם את המבט המחורמן בעיניהם, ומיד אחר כך באו הרמיזות הגסות וההזמנות החצי־מבודחות לקפוץ למיטה – כי אם אני כותבת על סקס, בטח אני רוצה לשכב עם כל אחד (אז זהו, שלא! אני כותבת לקהל נשי, לקידום המודעות של מיניות האישה, ולא בשביל להדליק אותך, יא חתיכת אידיוט!).

אבל יותר מכל פגשתי גברים שניסו להסתיר את הפאניקה המוחלטת, כאילו אני מהווה איום לפחות כמו הכור האיראני. ניסיתי להבין מה כל כך מפחיד אותם? חשבתי שבחורה עם מודעות ופתיחות מינית זה דבר מבורך? אז היו שהודו שהם חוששים שיש לי סטנדרטים גבוהים מדי, או שיש לי יותר ניסיון מיני מאשר להם, או שאי אפשר לסמוך על הנאמנות המינית שלי (כי אני בטח איזה סוג של "נימפומנית"). והיו גם שהביעו פחד שאכתוב עליהם. בדרך כלל אלה היו הטיפוסים הכי אפרוריים, שגם אם הייתי כותבת טור אישי, לא ממש היה לי מה לספר עליהם – מה שבעיניי היה צריך להדאיג אותם הרבה יותר.

ככל שהגברים הרגישו מאוימים יותר, כך אני התרסתי והחצנתי יותר את העיסוק שלי, מתוך אידיאולוגיה פמיניסטית – או כך, לפחות, טענתי. עד שהרגשתי שלהיות כתבת סקס הפך עבורי לסוג של גיבנת. חבריי דווקא ראו את הצד החיובי בעניין: שזו אחלה מסננת ראשונית – כי מי שלא פתוח מספיק, הוא גם ככה לא בשבילי. חבריי גם טענו שאכפת לי יותר מדי ממה שחושבים עליי, ושזה שאני חושבת שאין לי חבר כי אני כותבת על סקס זה רק עוד תירוץ ללמה אני לבד, ולפני כן היו לי שלל תירוצים אחרים (כי אני גבוהה מדי, משכילה מדי, שמנה מדי... יו ניים איט).

בסופו של דבר עברתי מקיצוניות אחת לשנייה: התחלתי להסתיר את מה שאני עושה למחייתי בכל מיני טכניקות שפיתחתי. אלא שבעידן הגוגל, תוך שתי שניות גילו שעל שמי רשומות פנינים כמו "מי הזיז את הזקפה שלי" ו"עשרת הדיברות למאהב המושלם". פעם אמר לי בחור בדייט ראשון, "קראתי על מה את כותבת והתביישתי בשבילך, אני לא יודע איך אני אביא אותך למשפחה שלי לארוחת שבת". "לא, חמוד, התביישת בשבילך! חשבון, בבקשה!".

קארי בראדשו, דפקת את חיי! כנראה שבגלל זה התחתנתי בסוף עם בחור גרמני – כי לא היה סיכוי שהוא יבין על מה אני כותבת. כיום, כשאני שוב בחיפוש אחרי זוגיות, העיסוק שלי הוא פחות אישיו – אולי כי בברלין אף אחד לא יכול לעשות עליי תחקיר בטחוני, אולי כי הגברים הגרמנים הם קצת יותר ליברליים, ואולי בגלל שהצלחתי למצוא בתוכי את האיזון בין ההתרסה להסתרה.

ששש...

2. אנשים לא רוצים לדבר על זה

אני לא אשכח את הערב שבו יצאתי עם הוריי למסעדה, לחגוג את הג'וב החדש ככתבת סקס ויחסים ב"לאשה". הייתי בעננים מההזדמנות הנדירה שנפלה בחלקי: להתפרנס מכתיבה. אבי היה קצת פחות נלהב: "את לא חושבת שאולי כדאי לכתוב תחת שם בדוי על דברים כאלה?".

הייתי מופתעת מהתגובה השמרנית, שמאוד לא אופיינית לאבא שלי. "מה פתאום שאתנצל על מה שאני עושה?" עניתי בגאווה. הייתי משוכנעת שהפתיחות המינית של ארבע הגרציות הניו־יורקיות וחבריהן בסדרה "סקס והעיר הגדולה", שכה הושפעתי ממנה, משקפת את היחס של כולם מסביבי לסקס.

מהר מאוד הבנתי עד כמה התפיסה שלי מוטעית. כשחיפשתי מרואיינים לכתבות, התנהלתי בדיוק כפי שהייתי מתנהלת בחיפוש עבודה או דירה: לכל מקום שהלכתי סיפרתי על הכתבות שלי, ושאלתי חברים ואנשים שפגשתי על הדרך אם הם מעוניינים להתראיין. התגובות היו לרוב נבוכות, ולפעמים כעוסות – כאילו עשיתי משהו לא בסדר. יום אחד, בזמן שהכנסתי את הקניות לשקית במכולת השכונתית שלי בפלורנטין, שאלתי את בעל המכולת אם הוא מוכן להתראיין לאיזו כתבה סקסית במיוחד. הוא החוויר והרצין, ומאותו רגע, בכל פעם שראה אותי, היה נע באי נוחות כזו, שלבסוף נאלצתי להחליף מכולת. מאז הפנמתי שעל סקס אי אפשר לדבר עם כל אחד.

עיסוק! לא דיבוק

3. זה שאני כותבת על סקס, לא אומר שתמיד יש לי חשק

פעמים רבות אני מקבלת למדור "הכל יחסים" פניות של נשים שמתלוננות על חוסר חשק. במשך שנים לא יכולתי להבין איך זה יכול לקרות. לשמחתי, נולדתי עם תיאבון בריא לאוכל ולסקס, ואף פעם לא איבדתי את התיאבון המיני שלי – עד לחודשים שקדמו לחתונה. סביב ארגון החתונה היו לחצים ומתחים רבים, ובכלל, החיים שלי עברו באותה תקופה שינויים אדירים: תוך כמה חודשים עברתי לגור בארץ אחרת, ומחיי רווקות נכנסתי לזוגיות עם גבר שהיה אב לילדה חמודה בת עשר, במשמורת משותפת.

חיי השתנו ללא הכר, ולמרות שהייתי מאוהבת, הייתי פשוט כבויה מינית מרוב מתח. כעסתי על עצמי – לא ייתכן שאהיה כתבת סקס שלא רוצה סקס. חששתי שהחשק נעלם כליל ולעולם, וככל שנלחצתי מכך שאין לי חשק, כך הוא כבה עוד יותר. עד שלבסוף הרמתי טלפון לאחת ממכרותיי מצוות המומחים (יתרונות המקצוע). רק אחרי שהיא הבטיחה לי שזה נורמלי לחלוטין לאבד את המוג'ו סביב אירועי חיים משמעותיים, נרגעתי, שחררתי – ואחרי החתונה חזרתי לעצמי.

4. זה שאת מבקשת, לא אומר שתקבלי

המומחים שעובדים איתי במדור טוענים השכם והערב שחלק גדול מהבעיות המיניות של אנשים נובע מחוסר תקשורת. מכאן הסקתי שאם אגיד לבן הזוג שלי מה אני רוצה במיטה, אני גם אקבל את זה – כי הרי תקשורת זה הפתרון. החלק שעליו המומחים שמים פחות דגש (או שאולי אני התעלמתי מהחלק הזה), הוא שיש את האפשרות שיגידו לך לא!

לפני כמה שנים ראיינתי סופרת בשם ניקול דיידון, שפיתחה טכניקה של מדיטציה אורגזמית. סיפרתי לבן זוגי דאז בהתלהבות על נפלאות השיטה, ומה זה יכול לעשות לחיי המין שלנו. הראיתי לו את הספר, אבל הוא בקושי הסתכל. סימנתי לו את הדפים החשובים והשארתי לו את זה ליד המיטה, אבל מה לעשות, הוא לא השתכנע שלבלות 15 דקות ביום בליטוף הדגדגן שלי זו הדרך להארה.

ביקשתי, התחננתי, התחנחנתי – רק תנסה, לפחות פעם אחת. הפעלתי סחטנות, גרמתי לו לרגשות אשמה – והוא בשלו: "תגידי, את באמת חושבת שזה סקסי ומעורר חשק מה שאת עושה עכשיו?" הבנתי שתקשורת טובה לא מבטיחה שאקבל את מה שאני רוצה, ושחשוב לא פחות מלתקשר, זה להשלים בכבוד עם הסירוב.

5. להיות מאהב טוב זה עניין של התאמה

אם הייתם שואלים אותי לפני כמה שנים מה זה מאהב טוב או מאהבת טובה, הייתי אומרת – מישהו או מישהי שמחוברת לגוף שלה, חושנית, בעלת דמיון מפותח, נועזת, סקרנית, כזו שיודעת לדאוג לעצמה ולצרכים שלה בלי לשכוח להיות נדיבה וקשובה לצד השני. הייתי בטוחה שיש איזו נוסחת פלא (בדיעבד, אולי אותם גברים שפחדו שיש לי סטנדרטים גבוהים מדי, צדקו).

המומחים אתגרו לא פעם את ההנחה שלי. מאהב טוב עבור מי? אם בזוגיות צד אחד רוצה כל שני וחמישי חידושים והפתעות בסקס, והצד השני אוהב שגרה וטוב לו בתנוחה הקבועה – התעוזה, הדמיון והרצון לשינוי לא יהפכו אותך למאהב טוב באותה סיטואציה, אלא בעיקר לנודניק! הבנתי שמאהב טוב זה פחות עניין של נוסחה ויותר עניין של התאמה בין שני אנשים, והשפה המינית המשותפת שהם יוצרים.