אז בואו ניגע בפצצה הנפיצה הזאת – דימוי גוף.

באחת מתכניותיו של דוקטור פיל, הוא אירח בחורה חולה באנורקסיה. היא שוגרה לאולפן כמו דף פקס, נחתה באפיסת כוחות על הכורסה והביטה בו במבט אטום. זה היה מכמיר לב.

הוא הציג שקופית ובה שלוש דמויות משורטטות של נשים. אחת רזה במיוחד השניה ממוצעת והאחרונה שמנה מאד. "אנא הצביעי, מי מהדמויות דומה לך?" ביקש, והיא ללא היסוס הצביעה על דמותה של האישה השמנה. נשמע רחש באולפן. זוהי דרך מאד גרפית ובוטה להמחיש איך אנשים נראים בעיני עצמם לעומת המציאות. וזה עובד גם הפוך.

זה הזמן להתוודות. גם אני לוקה בראייה "מוגדלת" בקשר אלי. הנה סיפור טרי מהשבוע:

ס' חברתי נסעה לניו יורק, "מה לקנות לך?" היא שאלה, ואני ביקשתי מכנסי פיג'מה שאני מחבבת במיוחד מחנות מסוימת. כשהגענו לנושא המידה פצחתי בנאום (היא בקיאה בהפרעה הזו שלי ולא פעם ממש צורחת עלי בחנויות). "תקני אקסטרא לארג'" ביקשתי, "נכון שהמדיום טוב עלי... אבל... במייבש זה מתכווץ".

היא חזרה עם שניים. זה נראה יותר כמו בד ריפוד לספה גדולה מאשר מכנסיים. כשהגעתי הביתה מדדתי, קשרתי היטב היטב את הסרט למותן צעדתי שני צעדים והדבר גלש לרצפה. "אולי הגזמתי הפעם" דיברתי עם עצמי. בינתיים המייבש כבר עבד שעות נוספות. שוד ושבר - לא מכווץ. וס' בציניות מושחזת הציעה: "אולי אקנה לך שלייקס?"?

בצעירותי, אי-שם במאה הקודמת, בעידן הקרח כשעוד לא היה פייסבוק וכשבחור בטלפון "העיוור" היה שואל אותי את השאלה הכי מאוסה אבר: "אז איך את נראית?"

נהגתי לענות: "אני בגובה של מדונה (כמעט מטר שישים) לובשת מידת בגדים של מרילין מונרו (10 אמריקאי, בין 40-42, תלוי את מי שואלים והיכן קונים), אני בלונדינית מלידה (באמת הייתי כשנולדתי) ועיני כחולות ירוקות (אמת מלאה).

ועל שום מה אני כותבת את כל זה? משום שלאחרונה נחשפתי לתופעה חדשה או מתחדשת - של נשים, שאיך אגדירן בלי ליפול? טוב, במשקל תלת-סיפרתי, שיוצאות נגד מה שהן מכנות "משטר הרזון".

שיהיה ברור! אני נגד הנטייה להפוך אותנו לשלדים מהלכים - ונגד נשים שמתעקשות ללבוש מידה של ילדה בת 6. אבל - בין זה לבין המחאה הנ"ל, מפרידים משהו כמו 70 ק"ג.

בתכנית לילה בערוץ בריטי צפיתי בדיון מעניין. התארחה שם אישה שמנה (נו..אין דרך אחרת לכנות זאת), ולבשה שמלה מהז'אנר של ה"קארדשייאנס", בגד שכל עוד את נשארת עומדת יש מצב שתשרדי, אבל ברגע שאת מתיישבת מתפקע לך הטחול ועוד בהדפס מנומר. המרואיינת נעלה נעלי עקב מנצנצות שמחייבות אורטופד צמוד, ופצחה בנאום כאילו היתה מרטין לותר קינג של מאותגרות מידה XXXXXX וצפונה.

אני נגד הנטייה להפוך אותנו לשלדים מהלכים - ונגד נשים שמתעקשות ללבוש מידה של ילדה בת 6. אבל - בין זה לבין המחאה הנ"ל, מפרידים משהו כמו 70 ק"ג

הטיעונים היו לא מסודרים, אבל הדרישות הועברו בלהט ובעיקר בביטחון עצמי שהקסים אותי. בפאנל ישב גם אינטלקטואל, רזה כמובן, שברשעות השיב לה, "עם כל הכבוד לדרישות שלך, בסוף המחלות שלכם נופלות על משלם המיסים". אאוץ'!. הוא חטף חזרה תהיו בטוחים.

לקראת סיום כשנשאלה השאלה האווילית האם אינה רוצה לרזות ולהפוך לאישה "רגילה", השיבה שהיא מאד שלמה עם עצמה, סיפרה שגברים מתים עליה (וואלה?) ושהיא מאד אוהבת עוגות - ואופנה. שבוע לפני כן התקיים יריד או שבוע אופנה המיועד למידות גדולות. בסיקור של התצוגה השיבה דוגמנית לשאלת הכתב תשובה דומה, ברוח "טוב לי, לא רוצה ללבוש אוהלים שחורים (צודקת) רדו מאיתנו".

"במה את מקנאה?" שאלה אותי פעם א' בשידור שדן בנושא.

- אני? רק באלו שנורא רזו והן בדרך לשדה התעופה

- מה?! זה מה שגורם לך לקנא?!

- כן.

השבתי בכנות. זה לא שלא עשיתי דיאטות מפוארות בחיי ושמעתי כל הזמן את ה- "עוד-מעט-לא–יראו-אותך" ועדיין אני מודה שאני נמלאת רגש מעורב של הערצה/קנאה במי שהצליח.

לפני יומיים חשתי פתאום שאולי כדאי באמת לשחרר את המקום הזה, האקטואריה של הקלוריות והחבטות העצמיות בגינו של עוד ק"ג מיותר. זה היה באירוע מושקע וקולינרי, ידידה, שלדעתי עונה על ההגדרה חתיכה, הזיזה את הכיסא כך שאסתיר אותה. לא הספקתי למלמל "למה?" ופתאום ראיתי אותה מעלימה מנת מוס שוקולד כמו שואב הובר, "למה?" שאלתי שוב. "כדי שהוא לא יראה שאני אוכלת את זה".

"הוא" זה בעלה. "משטר..." היא אמרה לי תוך כדי שהיא מוחה את מריחות המוס סביב פיה. התעצבתי מאד - ותקעתי מלפפון (שהונח שם לקישוט נדמה לי).

ביס מהתיק של שאנל

את אביבית סליס אני מכירה מזה זמן. לעתים היא באה לסייע לי בזמן הפקות אוכל שאני עושה לעיתון. כשהיא מגיעה אני רגועה, יש לה יד מנחמת. היא מקפידה על חומרים איכותיים, אופה גאונה והעוגות של טעימות בטירוף ומעוצבות כך שהלסת נשמטת כשרואים אותן.

ואם כבר בקילוגרמים עודפים עסקנו, אז שיהיה בסטייל. קוקו שאנל בעצמה לא היתה עומדת בפיתוי שכזה.

מחירי העוגות, החל מ- 300 שקל

לפרטים והזמנות : אביבית סליס, אפיה יצירתית 052-430-0288