המשקיענית

הפסיקה לאכול מוצרי חלב, עגבניות ותירס

כמו כל אם מסורה, גם איילת עובדיה (24) מיהוד ידעה שתהיה מוכנה ללכת רחוק למען בתה תהל (בת שנה וחודשיים), אבל עד כדי כך שתשב בתוך חדר מקרר קפוא של מסעדה בקור של עשר מעלות, כדי לשאוב לה חלב? "כן. גם זה כבר קרה. אפשר לומר שאני עובדת בשאיבות, במקביל לעבודה האמיתית שלי בשיקום".

איילת, נשואה לאביעד (29) הלומד הנדסת חשמל, מזינה את בתה בחלב אם בלבד ורק מבקבוק, ללא הנקה, כלומר, משאיבת חלב בלבד, כבר למעלה מחצי שנה. "תהל ינקה עד גיל חצי שנה בשילוב עם שאיבות. כשחזרתי לעבודה וללימודי ריפוי בעיסוק היא הייתה בת חודש וחצי. היה לי נוח לשאוב - כך המטפלת הייתה יכולה לתת לה בקבוקים כשלא הייתי שם כדי להיניק. היא הייתה ממש קטנה והאחות המליצה לי לנסות רק לשאוב למשך זמן מה, כדי לתת לה רק בקבוקים וכדי שתהיה לי אינדיקציה לדעת כמה באמת אכלה. כך הגענו למצב שהיא לא רצתה לינוק, ומצאתי את עצמי כל הזמן שואבת ושואבת.

"במקביל, גילינו שהיא אלרגית לכל מיני דברים כמו מוצרי חלב, סויה, עגבניה, תירס, שומשום, שקדים ועוד. מאז ועד היום אני נמנעת מלצרוך בעצמי את כל מוצרי המזון ברשימה הארוכה הזאת, כדי שלא יעברו דרך החלב שלי".

נשמע לא פשוט.

"בהחלט לא, אבל אמא שלי, שגרה לידי, יצירתית מאוד במטבח והיא עוזרת לי ומכינה לי ארוחות טעימות ללא כל המצרכים שאליהם תהל אלרגית. אני לא מוותרת על הזנת הבת שלי בחלב אם, גם כשהמחיר הוא שאני צריכה כל הזמן לשאוב. אני שואבת בכל יום שש פעמים ובכל פעם זה לוקח לי בין רבע שעה לחצי שעה. כשהיא הייתה בת שנה ניסינו תחליף חלב של אלרגיים, והיא הגיבה לא טוב. הרופא טען שהיא אלרגית גם אליו, והורה לי להמשיך לשאוב. החלק הקשה הוא לדעת שהיא תלויה רק בי. היא עדיין לא אוכלת מוצקים, אלא רק חלב שאוב".

מה המחיר הכי כבד של הבחירה שלך?

"שהיום שלי נבנה לפי שאיבות. אני לא יכולה לצאת להרבה זמן למקומות שאין בהם שקע, למשל, לטיול בטבע. אני גם מתעצלת להיסחב עם משאבה לכל מיני מקומות. בהתחלה זה ללא ספק מסורבל ומורכב, עד שמוצאים טכניקות, אבל עכשיו אני כבר שואבת דו־צדדי בלי ידיים, רק הקטע של הניקוי קצת מעיק. וכמובן, ההקרבה הכי גדולה היא הוויתור שלי על כל מיני מאכלים. אני אומרת לעצמי שמתישהו אוכל לאכול הכל".

אם כל היום שואבים, איך מספיקים לעשות את כל השאר?

"בעיקר לומדים לבקש עזרה. אמי ואחיותיי עוזרות ובעלי עוזר ותומך מאוד. אני מתחילה את היום מוקדם, לפני שהיא הולכת לגן, ומספיקה הרבה דברים. עכשיו קל יותר כי תהל מעסיקה את עצמה יותר, ואני יכולה לשאוב תוך כדי. יש רגעים שאני ממש רוצה ללכת לישון ויודעת שאני צריכה לשאוב. בהתחלה זה היה כמו עונש, לשבת ולחכות שהחלב יצא. הייתי רגילה לעשייה כל הזמן ופתאום - חוסר מעש. אבל למדתי לעשות דברים תוך כדי. זה גם זמן לעשות חושבים, לעשות חשבון נפש, לעצור את המרוץ. אני דתייה ובשבת יש לי היתר מיוחד להשתמש במשאבה חשמלית עם שעון שבת, אז זה זמן טוב לשבת לקרוא".

איך בחרת משאבה?

"התחלתי עם מיני אלקטריק ועברתי לדו־צדדית. חיפשתי את המשאבה הדו־צדדית בכל הארץ, וכשראיתי כמה קשה למצוא משאבות פתחנו גמ"ח של משאבות שהשגנו מחו"ל כדי לעזור לאחרות. אני שואבת ונותנת מיד את החלב. לא מקפיאה הרבה".

שתפי אותנו ברגעים הזויים.

"לפני כמה חודשים, הלכתי לחתונה של בן דוד שלי. לקחתי את המשאבה, וסמכתי על זה שיהיה שם חדר. כשהגעתי לאולם, לא מצאתי חדר צדדי, אז נאלצתי לגשת לבעל האולם ולבקש עזרה. זה היה עוד לפני החופה והוא אמר שיסדר לי פינה בחדר של החתן והכלה. הצחיק אותי לשבת ולשאוב שם, והאמת היא שהזוג לא יודע על כך עד היום. בפעם אחרת היה לי תור לרופאה והיה עיכוב גדול. בדיוק כשהגיע תורי, הגיע הרגע שבו הייתי צריכה לשאוב. הרופאה שיתפה פעולה ואמרה שאשאב תוך כדי".

היו גם משברים?

"יום אחד שכחתי את המשאבה באוטובוס. הרגשתי כאילו חלק מהגוף שלי נשכח איפה שהוא. התקשרתי לכל המוקדים של חברת 'קווים', עד שהתברר שמישהי מצאה את המשאבה שלי, וחזרתי לנשום. הייתה גם פעם שבה אחרי שהפסקתי לגמרי לאכול מוצרי חלב, הרופא אמר שאני יכולה לנסות גבינה צהובה. אכלתי, ותהל לא הגיבה טוב, אז הרופא אמר לי לשאוב ולזרוק את החלב במשך ארבעה ימים, ולהשתמש בחלב הקפוא ששמרתי לשעת חירום. זה היה מתסכל. אז שאלתי את עצמי מי הגבר שהמציא את המשפט 'לא בוכים על חלב שנשפך'?"

השיאנית

שואבת לילדה שלישית ברציפות

רוית פיטוסי (37), אשת מכירות מהרצליה, שואבת חלב זו התקופה השלישית בחייה. עכשיו היא עושה את השאיבות הבלעדיות למען הזנת בתה השלישית, שירה (7 חודשים). רוית, הנשואה לדני (43), בעל חברת p2c (מכשור הקרנה וסאונד), היא אם לעוד שתי בנות - נועה (5) ומעיין (3.5). "כשנולדה נועה, הבכורה, התחלתי מיד להיניק, והייתה לי טראומה של ממש מההנקה. היא פצעה אותי והיה לי מעין דכדוך, אז החלטתי לשאוב בלבד. יועצת ההנקה שהגיעה אליי בבית היולדות אמרה לי להתעקש ולהיניק. אמרתי לה 'בסדר', והמשכתי בשלי. שאבתי במשך עשרה חודשים עד שנכנסתי להיריון".

"כשנולדה מעיין לא רציתי לנסות אפילו להיניק. לא רציתי לחוות שוב את הכאב, ושאבתי גם לה כי אין דבר טוב יותר מחלב אם. אצלה, החלב נפסק אחרי שבעה חודשים. גם את שירה אני מזינה מחלב שאוב מבחירה, מהיום שבו נולדה. לא רציתי לעשות הבדל בין ילדה לילדה. בהתחלה זה הרבה יותר תובעני - שואבים שש-שמונה פעמים ביום, כל שלוש שעות. עכשיו התחלתי לשלב מרק ופירות, אז אני שואבת רק ארבע פעמים ביום".

זה ממש שעבוד.

"אם יש משאבה טובה ויודעים לעשות את זה נכון, אז מתרגלים וזה חלק מהחיים. אחרי כל מיני ניסיונות עם משאבות חשמליות מתוחכמות, הגעתי למשאבה ידנית של אוונט שקיבלתי מאחותי, שגם שאבה תקופה ארוכה. זה נהדר כי אני שולטת בכאב ובתחושה. היום בעשר דקות-רבע שעה אני שואבת משני הצדדים".

"בעיניי דווקא הנקה היא שעבוד. הילד יושב שעות על החזה, והאמא לא יכולה ללכת לשום מקום ולא יכולה להשאיר הזנה למישהו אחר שייתן לו. אני מאורגנת מאוד: שואבת, מקפיאה, רושמת תאריך, זה הדבר הכי קל וטבעי בעולם בעיניי. אם יש לזה מחיר זה פה ושם, כשרוצים לצאת לקניון למשל. אז אני צריכה ללכת לשירותים או לפינת ההנקה וצריכה לדאוג לשטיפה ולסטריליזציה".

כמה בקבוקים יש לך עכשיו במקרר?

"שישה. פעם ביום היא מקבלת טרי מהרגע להרגע".

איפה היה מוזר לשבת ולשאוב?

"בשפיים, כשהיינו שם בקיץ. ישבתי על הדשא ושמתי על עצמי סינר הנקה, ואנשים חשבו שיש לי שם תינוקת ואני מיניקה. גם בעבודה אני שואבת. שנים הייתי שכירה ובמשרד סידרו לי חדר שאיבה, וכתבו על הדלת 'רוית שואבת'. הרבה פעמים זה הפך לבדיחה. היינו יוצאים עם חברים והיו שואלים אותי 'הבאת את העטינים, פרה?'. יש לי חברות שבקושי היניקו באופן רגיל במשך כמה שבועות. הן ממש מצדיעות לי ומעריכות אותי. הן אומרות לי: 'מילא להיניק, אבל איזה מאבק'. אני בעד להילחם על ההנקה וגם אם זה דורש שאיבה, זה שווה את המאמץ".

עד מתי תמשיכי?

"כל עוד יצא לי חלב. אני גם משתדלת כדי שזה יקרה - קונה גרגירי תה שומר ותמיד יש לי כוס מוכנה של תה, שמגביר את תפוקת החלב".

הנחושה

כולם מסתכלים עליי כאילו אני פסיכית

אופירה טסה (28) מלוד, מטפלת בשיאצו וארומתרפיה בפתח תקווה ובלוד, שואבת חלב לבתה אשירה (9 חודשים), מאז שהייתה בת שבועיים. אופירה, הנשואה ללירן (30) העובד בביטוח, היניקה את הבן הגדול נחמן (3) במשך שנה ושמונה חודשים. אצל אשירה זה עבד אחרת. "שבועיים אחרי שנולדה במשקל נמוך יחסית, היא ירדה במשקל. אני בינתיים גיליתי שיש לי סטרפטוקוקוס בגרון. הומלץ לי לשאוב בלבד, אז נתתי לה בקבוק בשאיבה וזהו - מאז היא לא רצתה לחזור לינוק".

אופירה צמודה למשאבה של ספקטרה ששכרה מגמ"ח של יד שרה, ובנוסף יש לה משאבה ידנית ליציאות קצרות. "אין ספק שזה פרויקט. אני צריכה להיסחב עם הציוד ולחשוב איך אשטוף אותו אם אצטרך עוד שאיבה בחוץ. אני מחשבת כל יציאה מהבית ובודקת מי יהיה עם הילדה בזמן שאני שואבת. בהתחלה זה היה ממש אינטנסיבי, כל שעתיים-שלוש. היום אני שואבת שלוש-ארבע פעמים ביממה, בכל פעם בין 20 ל־40 דקות".

זה לא קשה?

"הכל עניין של סדרי עדיפויות. בעלי הבין את החשיבות של העניין ומשתדל לעזור. הוא מכין ארוחת ערב ומקלח את הילדים. עכשיו זה דורש ממני קצת פחות כי היא מקבלת גם מוצקים, אבל אם זה יהיה בידיי אתן לה חלב משאיבה בלבד עד גיל שנה לפחות".

יש רגעי משבר?

"ברור. כל שבועיים אני אומרת שזהו, ושולחת את בעלי לקנות מטרנה, בעיקר כשההרגשה היא שפתאום אין מספיק חלב, שאי אפשר לצאת, שזה מסרבל. הוא באמת רץ לקנות, אבל אני לא פותחת את הקופסה. אני כמעט ולא מקפיאה, אין לי כאלה כמויות של חלב. יש לי רק שקיות לשעת חירום. אשירה מקבלת חלב טרי".

"בקיץ האחרון נסענו עם חברים לקמפינג באוהלים בכנרת. זה היה מבצע. טיילנו בצפון, וכשעצרנו במירון התחלתי לשאוב והמשאבה לא עבדה. כמובן שמהר מאוד הדמעות הגיעו. התחלתי לבכות: בשביל מה הייתי צריכה את הטיול הזה? אלה היו כמה שעות מורטות עצבים. נכנסתי לקבוצות בפייסבוק שבהן אני חברה, שלחתי בקשה ושאלתי למי יש משאבה, וכל נשות הצפון התגייסו. שנייה אחרי שקניתי משאבה חדשה, בעלי הצליח לתקן את הישנה..."

מישהו ניסה להוריד אותך מהרעיון של השאיבות האינסופיות?

"כמעט כולם - חברות, שכנות, אמא. מסתכלים עליי כאילו אני פסיכית. אומרים לי 'למה הסבל הזה? תני בקבוק'. כמה אני שומעת את המשפט הזה... אני מסבירה שחלב אם זה זהב טהור, שכל טיפה מלאה בכל טוב, שזה הדבר הכי טוב וטבעי שאפשר להעניק לילד שלך ושקשה לי לוותר על זה. בשבילי זה לא סבל. זו מטרה חשובה ואעשה הכל למענה".