ואז הוא אמר לה...
לפני מספר ימים בעודי מרפרפת בעיתון נתקלתי בידיעה שגרמה ללסת שלי לצנוח לרצפה. כך היה כתוב שם: "חברת הכנסת לשעבר קולט אביטל סיפרה שאפי שטנצלר, יו"ר קק"ל, פנה אליה בהערה בטקס נטיעות אצל שגריר איטליה בישראל ואמר: "אני מת לזיין אותך". היא השיבה "תתבייש לך".
>>> חבבו את "לאשה" בפייסבוק
>>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG צפו בתמונות מאחורי הקלעים של הפקת הגיליון החדש, וקבלו הצצה לגיליונות הבאים
>>> להורדת אפליקציית הטיפים GIRLZ מבית "לאשה"
יומיים לאחר מכן, בשבת סגרירית הוזמנתי לחברים לחמין. היינו כ- 20 איש, גברים ונשים בגילאים שונים, מ-40 בערך ועד ההורים של חברתי בשנות השבעים, והעניין עלה כנושא שיחה. החלוקה היתה מדהימה; כל הנשים עיוותו את פניהן ואמרו דברים ברוח "איזה מגעיל", ואילו הגברים התחלקו, חלק אמרו "טוב זה די מחמאה, היא בת 70" ואחרים התעקשו כי "אין מצב, הוא לא אמר לה דבר כזה". זה הרגע לשלוף את מילת הקסם "לכאורה". האיש מכחיש (נו, ברור), תבחרו אתם במה להאמין. אני מאמינה לה.
ניסיתי לחפור בסיטואציה כדי להבין מה האדון שטנצלר רצה להשיג באמירה המטונפת הזאת. והמסקנה היחידה שדגתי ממוחי היא ששכל הנראה האיש היה צריך ממנה משהו ובמוח הגברי ה"ישן" שלו חשב שזו המחמאה האולטימטיבית שתשיג לו את המטרה, כי איך אישה בגיל כזה לא תימס מדברי הכיבושין הגרפיים שלו - מה שעושה אותו חנפן נכלולי וגם גס רוח.
במפגש שהיה בין קולגות בביתה של חברתנו א' ולאחר שהחלפנו דעות עלה הנושא, ד' סיפרה שלפני זמן מה ראיינה שופט בדימוס (הבנתם, עלם צעיר הוא לא). הוא ניסה לפלרטט איתה במהלך הראיון והיא התעלמה עד שמשום מקום הוא שאל אותה פתאום "ראית פעם ז' של שופט?" היא השיבה כפי שהשיבה, אספה את חפציה והלכה.
הרהרתי בדרכי הביתה, והמסקנה הנוספת שהגעתי אליה היא שצורת הדיבור הזו נותרה נחלתם של גברים מבוגרים יותר. אלה שמתעלמים משינויים חברתיים שקרו כאן בעשורים האחרונים ודיבורים כאלה כבר שייכים לעידן אחר, וזה לא שגברים הפסיקו לדבר כך, אלא שהיום הם משאירים את זה בינם לבין עצמם. כי בכל אופן יש תזוזה בתודעה ומה שפעם התקבל בסומק נבוך - היום פשוט לא עובר בשתיקה.
ויש תובנה חשובה נוספת. לא פעם הצורה בה אנחנו עונות לאמירות כאלה, רק מגבירה את ההיתר לדבר אלינו באופן דוחה. תשמעו סיפור:
זה היה מזמן, בשנות העשרים שלי הלכתי לאיזה בר עם חברים, התיישב לידינו בחור שהכרתי באופן שטחי למדי. הוא בחר לשבת מולי והתקרב באופן די מטריד ואז זה הגיע: "עירית איזה שפתיים חושניות יש לך, אני מת שתמ..י לי". (רמז: מה שהנשיא קלינטון הגדיר "לא קיימתי יחסי אישות עם הגב' לוינסקי – במובן התנכ"י הוא התכוון כמובן) צריך כבר לומר שבגיל ההוא, תשובה מוחצת נחשבה לי כמאסט, ובכל מצב.
בלי לחשוב פעמיים השבתי; "חבוב, אני לא מכניסה קיסמים לפה". כי מה יכול למוטט יותר גבר מהשפלת מרכז גאוותו.
הבחור החוויר, האנשים מסביב נקרעו מצחוק, מה שהחמיר את המצב. למחרת ש' התקשרה אלי ואמרה:
- את לא מבינה מה עשית לי.
- מה עשיתי?
- אמרת אתמול ל י' משהו על קיסמים
- כן. עלצתי, הגיע לו.
- טוב אז תשמעי מה יצא מזה...
מסתבר שכלל לא ידעתי - אבל אותה חברה שלי שכבה עם הבחור, ואילו הוא - הדרעק הקטן - היה משוכנע בעקבות דבריי שהיא דיווחה לי על נתוניו הפיזיים.
לא עזר שהיא נשבעה שלא סיפרה לי דבר. בהמשך הבחור החליט שהוא חייב להוכיח לי שאני טועה. זה היה מעיק והצריך מספר פעולות כדי לגרד אותו מהקיום שלי.
והנה עוד תגובה לא מומלצת שלי. לפני שנים ספורות במסגרת עבודתי הייתי צריכה להיפגש עם עו"ד אחד מקליש, עם כרס מביכה, אבל איש כוחני ששום דבר לא יעצור בעדו.
הוא פנה אלי במבט שמנוני ואמר ברנר את רוצה שאכתוב לך את המסמך? השבתי בנימוס (עדין) "כן תודה", "אז תחזיקי לי את היד בשעה שאני כותב" אמר. ואני שוב עם התשובות המתריסות שלי: "תגיד, וכשאבקש שתכתוב עבורי חוזה למשל, אז תבקש שאחזיק לך משהו אחר?"
טעות! טעות גדולה! במשך חודשים לא יכולתי להיפטר מהאשמאי הדביק הזה. כל יום מצאתי עשרות הודעות במזכירה האלקטרונית בהן הוא מפרט ומבטיח מה הוא הולך לעשות לי. זה החריף והתגבר עד כדי "עוד לא קרה שחשקתי במשהו ולא השגתי".
בשלב הזה כבר הבנתי שאני בבעיה. נאלצתי לערב חברה משותפת שלנו שאיימה עליו (עוד דקה אני מתקשרת לאשתך אם אתה לא מניח לה), ואז זה פסק.
אז מה למדתי מכל זה? שהייתי צריכה אז להשיב, כמו קולט "תתבייש לך" (ואולי גם לפרסם את זה ב"הארץ" בשביל הכיף).
הפייסבוק הוא מדד נפלא לדעת מה אנשים רוצים. לפני מספר שבועות צילמתי סיר ובו מרק אפונה שבישלתי והתגובות היו בהתאם: "תביאי כבר מתכון". אז הנה.
מרק אפונה נהדר
מה צריך:
בצל גדול
250 מ"ל אפונה יבשה (כוס גדולה)
3 גזרים
שמיר
תבלינים: כף רסק עגבניות, 2 כפיות פפריקה מתוקה, 2 כפיות אבקת מרק עוף (לא חייבים) מלח פלפל לבן
מה עושים:
שוטפים את האפונה במסננת מתחת לזרם מים קרים. פורסים בצל ומקפיצים בשמן (תירס או חמניות). קולפים את הגזרים ופורסים לטבעות ומכניסים לסיר לאחר שהבצל הופך לשקוף מוסיפים את האפונה היבשה ומערבבים עם כף עץ דקה או שתיים. מוסיפים מים רותחים עד לשפת הסיר (סיר בגודל 4-5 ליטר).
לאחר הרתיחה מוסיפים את התבלינים חוץ מהשמיר. מנמיכם את הלהבה מכסים את הסיר ומבשלים כשעה.
בודקים אם האפונה כבר רכה. לוקחים מוט ריסוק וטוחנים את כל הכבודה, מוסיפים את השמיר הקצוץ ומבשלים עוד כרבע שעה. מתקנים תיבול ואם זה סמיך מידי מוסיפים קצת מים. טעים משו.
