9 דברים קטנים ומרגיזים, שחייבים לעוף מהחיים שלנו למען שנה טובה

נהוג לקראת ראש השנה לכתוב טורים מלאי הודיה, איחולים לבאות, ברכות מתוקות - חלקן נשמעות לא פעם כאילו הועתקו מ"הולמרק" (החברה מאחורי כרטיסי הברכה הסכרינים שאפשר למצוא בסופרים בארה"ב ע.ב.).

אתם מכירים נפש חיה הקרועה על עוגת דבש? שמעתם אי פעם בחייכם מישהו אומר לכם "אני בקריז לעוגת דבש"? גבינה כן, גם בלינצ'ס כבר שמעתי, חומוס בוודאי, אני אפילו מכירה מישהי שמוכנה לעשות דברים לא הגיוניים בשביל רגל קרושה (אני), אבל עוגת דבש זה סוג של תפאורה... משהו כמו ראנר, אותה פיסת בד מיותרת ששמים על המפה. קישוט נו.

ומדוע אני כותבת את כל זה? כי דווקא לקראת סיומה של שנה זאת אני רוצה למנות את הדברים שמעצבנים אותי. לא מדובר במקרים הרי גורל או משני חיים, סתם דברים מעצבנים. כאלה שאף אחד לא יצא למחאה בגינם, ממשלות לא יפלו (חבל) זוגות לא יתגרשו (לא בטוח). אבל כאלה שמשנים את מצב הרוח הסביר לקריזה בשתי שניות. בחרתי להעלות אותם כאן, כי אולי כשהשמים יפתחו וילקטו את תחינותיי - משהו מכל זה ייעלם בשנה הבאה, והחמוץ יהפוך למתוק כדבש.

הנה אני מתחילה

• מענה טלפוני מהסוג ה"מנתב". "שלום הגעתם למשרד זוננשטיין את מור ליפעת 1 לשרית 2 לעמוס 3 וכו'... 0 חזרה לתפריט או למזכירות. במזכירות כמובן לא עונים.
  

אז ככה – אם הייתי יודעת לכל הרוחות מי זו שירה, יפעת או עמוס, כנראה שהיה לי את הסלולרי שלהם. אם היה לי מושג מי מכל השמות האלה מסוגל לטפל במה שאני מבקשת, או שהייתי בכלל זוכרת את שמו של המיועד, עוד ניחא. אבל אני לא. לא רק אני, אף אחד לא זוכר. אז רק שתדעו שאתם מפסידים לקוחות ככה. ובמקרה שלי - אני עוברת לאייטם הבא, לאלה שעונים לי ישר.

• בתי העסק שעדיין מציבים את המחיר חסר המשמעות 4.99 שקל. הלו! המנדט הבריטי כבר לא כאן. אין בישראל "חיה" כזאת הנקראת אגורה, והכי מעצבנת התגובה כשמעירים על כך: "אבל באמריקה תמצאי בכל מקום 1.99 דולר". התשובה היא, באמריקה הסנט קיים. והסיכוי שהוא יעלם שווה בערך לכך שמוניקה לווינסקי והילרי קלינטון יבשרו לאומה שהן יצאו מהארון והן חיות ביחד באהבה גדולה. אלוהים חתום על הדולר אם לא שמתם לב.
  

• אריזות מזון. מכירים את הקופסאות הללו שיריעת פלסטיק מתוח אוטמת אותם? יופי. בקצה תמצאו מ"מ מרובע של לשונית ומעל כתוב בשוויץ "לפתיחה חוזרת". כן, ממש. ב-90 אחוז מהפעמים, אחרי מאבק פלוס שבירת ציפורן, מצאתי את עצמי כמו מ"כ בדאע"ש, רוצחת בחמת זעם את היריעה הדביקה הזאת עם סכין חד במיוחד. מכאן אני קוראת לחברות המזון: תשקיעו כבר בפטנטים יותר ידידותיים, בחו"ל כבר יש כאלה.
  

• אלה שיושבים איתך בבית קפה ו"משוחחים" איתך, רק שהם שקועים עמוק בתוך הסמארטפון ואז את שואלת "אתה מקשיב לי?", והבן אדם - תוך כדי שהוא תקוע בצג - מצטט מילה במילה ממה שאמרת ומשיב "כן, שומע, זה עולה 400 שקל למטר מרובע, את רואה? שומע". לא פחות מטומטמת גם התגובה שלי: זה שאתה שומע זה לא אומר שאתה מקשיב.
  

• אנשים פיוטיים שמעלים בפייסבוק תמונות של חצבים וכותבים איזה שורה משיר על כך שהסתיו הפציע. כשבחוץ מזג האוויר הוא שילוב מחריד של הסהרה והודו.
  

• ווכחנים אובססיביים. אלו שמתווכחים איתך על משהו שאת יודעת בוודאות. ברגע שהם מאפשרים, את מביאה להם את הראייה לפנים. במקום להודות לך הם תמיד יאמרו "כן, אבל". נא לבטל את זה בבקשה. לא דורשת התנצלות. אסתפק בתודה על התיקון.
  

רדיו, אל תדבר אלי

• שדרני רדיו שרוצים לבוא לידי ביטוי. בפרט זה מתחולל בסופי שבוע. יש כמה תחנות שהעורך המוזיקלי שלהם כאילו ביקש ממני רשימה של שירים שאני אוהבת. גם את אלה שאני כבר לא זוכרת שאהבתי.
  

אבל, וכאן מתחיל הקריז, מדובר באותם מגישים החייבים להפגין ידע (ממש מעניין אותי שיוקו אונו היתה אלרגית לטונה ולכן לא הרשתה להכניס דגים לאולפן בזמן שהתעלקה על הביטלס). מילא זה, למה על השיר. גרוע לא פחות, זה אלו עם הדחקות, מורידים שיר באמצע כדי לתקוע איזו אמירה מז'אנר הגיחי גיחי. תסתמו בבקשה. תודה.

• מושג שאשמח אם יבוטל בשעה שאני מדברת על דיאטות: "אורח חיים נכון/בריא". זה מעצבן וזה עובד רק על רזים. די.
  

• ולסיום, קופסאות המתנות לילדים. זה ממש סידור סדיסטי. ניסיתם לאחרונה לפתוח את אותם קופסאות שיש בהם משחקים, בובות וכו'? עומדת לידך ילדה בת חמש שמחה (עדיין) ומבקשת שתפתחי. אז מתחילה סאגה בלתי נגמרת של חוטי ברזל, פלסטיקים קשיחים שאף מספרים לא מצליחים לגזור, עוברים לסכינים, עוד רגע הסלון נראה כמו חדר ניתוח.
  

את המבוגרת - מרגישה כמו אדיוטית מול המתוקה שכבר על סף בכי, שלא לומר אכזבה ממך על כך שאינך מצליחה לחלץ לה את הבובה הסינית הזאת. יש לי עצה. סרטי סקוץ. תנו לנו לשלוף באלגנטיות, הילדים חושבים שאנחנו חסרי יכולת.

לחברי בעבודה, שבפעמים הנדירות (אולי בגלל זה) שאני באה לבקר במערכת קוראים לי בשמחה מכל חדר ואפילו מקשיבים למה שיש לי להגיד. וגם לך, היכן שאתה נמצא.

לפני כמה שבועות צילמתי סיר "בפעולה" והעליתי לפייסבוק, פששש כמה תגובות אצו רצו במרחב, רובם ביקשו מתכון. הבטחתי שאעשה זאת אז הנה.

ביף בורגניון שלי

לכ- 6 סועדים

מה קונים?

2 ק"ג בשר בקר כתף חתוך לקוביות משהו כמו 5 ס"מ

בצל גדול

4 גזרים

לפת גדולה או שתיים רגילות

טימין

רוזמרין

עלי דפנה+ פלפל אנגלי

מלח, פפריקה אדומה מתוקה פלפל שחור

בקבוק יין אדום

תמונת הסיר שהעליתי בפייסבוק (צילום: עירית ברנר)

בשלב זה מחזירים את הבשר שופכים פנימה בקבוק יין אדום (תכל'ס לא נורא חשוב איזה) מוסיפים את עלי הדפנה והפלפל האנגלי מאגדים את גבעולי הטימין והרוזמרין בסרט ("בוקה גרני") ומכניסים פנימה ומחכים עד הרתיחה ועוד כמה דקות. המטרה – שהאלכוהול יתנדף.

מקטינים את הלהבה מכסים את הסיר ומניחים לו כשלוש שעות. מידי פעם מציצים לראות שלא חסר נוזלים, במידה וכן מוסיפים מים. ממליחים ומפלפלים לפי הטעם.

• שנה טובה מאוד קוראי המתוקים.