הקלות הבלתי נסבלת של הגירושים בישראל הובילה אותנו לחפש אחר זוגות שהכירו כבר בבית הספר התיכון, ומאז לא נפרדו. ארבעה זוגות ארוכי טווח מספרים לנו איפה נפגשו, איך התחילו, כיצד שמרו על רעננות היחסים, ומה הסוד שלהם לנישואים מוצלחים.

>>> חבבו את "לאשה" בפייסבוק

>>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG צפו בתמונות מאחורי הקלעים של הפקת הגיליון החדש, וקבלו הצצה לגיליונות הבאים

מי אנחנו:

רחל (47), עובדת בנק, וציון (47), מנהל תחום אחריות חברתית בחברת "גזית גלוב" ובעבר מנהל פנימיית "בויאר". החלו לצאת בכיתה י'. נשואים 23 שנה, הורים לארבעה (19,15 , 7, 4) ומתגוררים בירושלים. לדבריהם, הם רק זוג אחד מתוך עשרות זוגות שהכירו בבית הספר בויאר, שחגג לאחרונה חמישים שנה להיווסדו.

"ציון הגיע לבויאר בכיתה ז' כדי ללמוד בתנאי פנימייה", נזכרת רחל איך הכל התחיל. "אני, שגדלתי בירושלים, הצטרפתי לתיכון בכיתה ט', כמו שאר הירושלמים. ביום שראיתי אותו, הוא ישר מצא חן בעיניי. שנה שלמה היו בינינו גישושים, ובכיתה י' הפכנו לזוג רשמי. זה קרה אחרי שהוא לקח את המחברת שלי כדי להעתיק שיעורי בית, וכשהוא החזיר לי אותה, היה כתוב בפנים שהוא אוהב אותי. אני שומרת על המחברת עד היום".

לא היה משבר זוגיות בדרך?

"בתחילת השירות הצבאי החלטנו להיפרד. ציון היה החבר הראשון שלי ואני הייתי חברתו הראשונה. הרגשנו שלא ניסינו קשרים עם אנשים אחרים ולא ראינו עולם. נפרדנו לחצי שנה כדי לראות אם הקשר בינינו חזק ואמיתי. ציון יצא עם מישהי ואני יצאתי עם מישהו, אבל כל הזמן שמרנו על קשר וזו לא הייתה באמת פרידה.

"חזרנו כאשר התחלתי לשדר לו שהקשר עם החבר החדש שלי עולה על פסים רציניים. ציון הבין שהוא עלול להפסיד אותי. הוא היה אז קצין חובל בחיל הים, הגיע באמצע הלילה, וחזרנו להיות יחד".

איך שורדים כל כך הרבה שנים?

ציון: "אני חושב שצריכה להיות אהבה בסיסית לפני הכל. בלעדיה הקשר לא יחזיק מעמד. מצד שני, אם לכל אחד מבני הזוג יש עולם משלו, עבודה מספקת, תחביבים, ויש גם ספייס, זה עוזר לשמר את הזוגיות ולא משאיר אותך בתוך שגרה שוחקת".

רחל: "יש בינינו חברות גדולה, כבוד הדדי ואמון. אנחנו מקפידים לצאת לבד לפחות פעם בשבוע, וביחסים שלנו יש גם הרבה הומור. כשיש ויכוח, אנחנו מדברים, והמריבה תמיד נגמרת בחיוך".

מי אנחנו:

מלכה (63), מנהלת ההדרכה הראשית של מותג הטיפוח Premier dead sea, ואיציק (64), מנהל גבייה בחברת מימון. הם הכירו בתיכון ונשואים כבר 42 שנה. הורים לשניים (38, 32), תושבי מושב מזור.

סיפור האהבה של מלכה ואיציק הראל הכה גלים בבית הספר התיכון הדתי "ישורון" בפתח תקווה, לא רק משום שהיא הייתה חמשושית והוא תלמיד כיתה י"א, אלא גם בגלל הפערים התרבותיים ביניהם. מלכה הייתה בתם של חקלאים ממושב מזור, ואילו איציק היה חובש כיפה סרוגה, עירוני וחניך בתנועת בני עקיבא.

איך הכרתם?

מלכה: "הייתי דמות מעניינת וצבעונית, נערה חילונית שלובשת מכנסיים ומחליפה לחצאית לפני תחילת הלימודים. הבנים היו משחקים כדורסל בהפסקות, ואנחנו הבנות היינו יושבות על המרפסת בקומה העליונה, וכך הם היו מתחילים איתנו, דרך המשחקים. היו לי חמישה־שישה מחזרים, מהתיכון והמושב, וביניהם איציק, שהיה ילד גבוה ורזה עם פצעי בגרות".

"ב־1 במאי 1965 אחת הבנות מהכיתה שלי יצאה לשתות מים בברזייה, ואיציק שלח לי מכתב דרכה כשהיא חזרה. במכתב הוא הציע לי חברות. לקח לי שלושה ימים להחליט מה אני עושה עם זה. את יודעת, הייתי בת 15 וחצי. בסוף החלטתי להסכים. הרגשתי משהו עמוק מאוד כלפיו, אבל לא ידעתי איך מנהלים קשר עם מישהו מעולם כל כך שונה מעולמי".

איציק: "הייתי עקשן ומתמיד ושלחתי לה שירים בכל הזדמנות, ולכן היא בחרה בי".

מתי הבנתם שזה הולך להיות רציני?

מלכה: "כשאיציק סיים ללמוד בתיכון, הוא חיכה לי כל יום בצהריים בשער בית הספר כדי לסחוב לי את התיק. הוא גם לימד אותי דקדוק כדי שיהיה לי ציון טוב. אחר כך הוא התגייס לצבא, וכשהיה בקורס קצינים כתבתי לו מכתב ואמרתי לו שהוא יותר מדי רציני. החלטתי להיפרד ממנו, אבל המשכנו לשמור על קשר".

איציק: "הייתה לנו פרידה של כמה שבועות, אבל לא ראיתי בזה משבר גדול ביחסים. כשסיימתי את הקורס חזרנו להיות יחד, ואז הבנתי שהיא האישה של חיי".

יש לכם סוד לזוגיות ארוכת השנים שלכם?

מלכה: "איציק היה מחזר מדהים ותומך כל השנים, ואני ידעתי להעריך את זה. אני תמיד אומרת: 'ביום שאני לגמרי טיפשה, הוא חכם מאוד, וביום שהוא לגמרי טיפש, אני חכמה מאוד'. אנחנו יודעים שלא על כל דבר צריך להתפרץ. יש בינינו חברות אמיתית שעמדה במבחן ובקשיים והוא תמיד היה שם בשבילי".

מי אנחנו:

אילנה (56), קוסמטיקאית בעלת מכון יופי עצמאי, ודובי (56), יהלומן. חברים מגיל 12 (כיתה ו'), נשואים 34 שנה, הורים לשלושה (29, 28, 23), גרים ברמת השרון. סיפור האהבה של אילנה ודובי התחיל בחגיגת בת המצווה של בת דודתה, שלמדה בכיתה המקבילה בבית הספר היסודי "יד מרדכי" בבת ים. היא פגשה שם את דובי, שעלה ממקסיקו בגיל שבע, ונחשב לחתיך של השכבה.

"כשהגעתי למסיבה, מיד כולם אמרו לי: 'זה דובי, המלך של בית הספר'", נזכרת אילנה, אבל לדובי יש סיפור משלו על היכרות ביניהם. "שמתי עין עליה כבר שלושה־ארבעה חודשים לפני המסיבה, רק שבתור ילד ביישן לא פניתי אליה. באותה מסיבה ראיתי אותה שוב, ובעיניי היא הייתה הילדה הכי יפה שראיתי מימיי. הייתי מוכרח לעשות את הצעד האמיץ הזה. הידידה המשותפת שאלה אותה אם היא מוכנה להיות חברה שלי, ואילנה הסכימה לנסות".

דובי: "כשהתחלנו לצאת ראיתי את כל המעלות שלה, ואני אומר עד היום: כל הכבוד שאבחנתי נכון בגיל כל כך צעיר. אני זוכר שכבר בגיל 16 הבנתי שהיא האישה שלי. אפילו חשבתי לעצמי למה בעבר אפשר היה להתחתן בגיל 15 והיום לא?"

איך שורדים כל כך הרבה שנים יחד?

אילנה: "את צריכה לתת לבנאדם לחיות. לא להגביל אותו. אם הבעל שלי יוצא עם חברים, אני לעולם לא אומרת לו 'אל תצא'. אנחנו מפרגנים אחד לשני. הוא החבר הכי טוב שלי. זה קודם כל הוא, ואחר כך כולם. יש נשים קנאיות שמגבילות את הצעדים של בני הזוג. אני מתנהגת אחרת. אני מעודדת אותו לנסוע עם חברים. כשבני הזוג לא חונקים ומפרגנים, וזה נשאר בגבול הטעם הטוב, זה תורם המון לזוגיות".

דובי: "את כל האתגרים שהיו לנו בחיים עברנו כשותפים ותמיד הסתכלנו על מה שחשוב לשנינו – השותפות שלנו. הקשר שלנו בנוי על המון אמון, כבוד ופרגון. אילנה תמיד מציגה אותי לעולם בצורה הכי חיובית, וזו מעלה גדולה. יש בינינו המון הבנה, וזה בוודאי מוסיף שאילנה הייתה ונשארה יפה מאוד וחתיכה".

באיזה תגובות אתם נתקלים כשאנשים שומעים שאתם יחד מגיל 12?

אילנה: "אנשים שואלים אם אני לא מרגישה שפספסתי עוד חוויות או הכרויות. אבל לא, אני לא מרגישה כך. נכון שבגיל 12 לא ידעתי מי האדם שמתאים לי, ולאורך השנים אמי אמרה 'הוא צעיר', אבל אני כבר בגיל 18 ידעתי שדובי יהיה בעלי ולא רציתי אף אחד אחר".

מי אנחנו:

שיר קולטון (33), מעצבת שמלות כלה, ועו"ד גלעד זבידה. החלו לצאת בגיל 12 וחצי. נשואים שבע שנים, הורים לשניים (4.5, שנה וקצת), תושבי כפר מל"ל.

שיר הייתה תלמידת כיתה ז' כאשר החלה ללמוד בבית הספר האזורי "עמיאסף" של המועצה האזורית דרום השרון. באחד הימים הראשונים שלה בבית הספר היא חגגה יום הולדת וקיבלה מחברותיה לכיתה עשרות בלונים לכבוד האירוע. "וכך הבחין בי גלעד", היא צוחקת, "בזכות הבלונים. ולטענתו, הוא החליט מיד שאני אהיה החברה שלו. יום אחד הוא ניגש אליי וביקש לשאול אטלס לשיעור גיאוגרפיה. כשהוא החזיר את האטלס, אחד מחבריו ביקש ממנו להכניס פנימה פתק עם בקשה לצאת איתי. על הפתק היה חתום החבר, שהיה מעוניין בי, אבל גלעד שינה את השם בפתק".

ומאז אתם יחד?

"לא ממש, בהתחלה היינו רק ידידים, אבל שנה לאחר מכן החלטנו שנצא יחד בסילבסטר, ומאותו יום הפכנו לזוג".

לא ביקשתם אף פעם לבדוק מה קורה בחוץ?

שיר: "בצבא שירתי במקום שבו היה שפע של בנים חתיכים, וכל חבריי אמרו לי 'אין סיכוי שאת משתחררת עם מי שאת מתגייסת איתו'. אני מודה שבשלב מסוים אכן נכנעתי ללחץ החברתי. ביקשתי לקחת הפסקה, משום שרציתי לבחון האם אני יוצאת עם גלעד מתוך פשרה. באותה הפסקה, שארכה בסך הכל יומיים, יצאתי לבליינד דייט עם מישהו ולא הפסקתי לדבר על גלעד. חזרנו להיות יחד והבנו שאנחנו במקום הנכון".

מה הסוד לזוגיות ארוכת שנים?

"גדלנו יחד. אני מכירה אותנו יחד יותר ממה שאני מכירה את עצמי לבד. אבל הקפדנו לאורך השנים גם לעשות דברים בנפרד. אחרי הצבא היינו כמה פעמים בתאילנד, ואחר כך גלעד נסע לשלושה חודשים לבד להיות מאבטח על אוניית פאר. נסענו גם לחו"ל בנפרד לתקופות של חודש או חודשיים".

גלעד: "בעיניי, החוזק של הקשר שלנו נובע מהעובדה שחווינו יחד אותן חוויות ואותן התרגשויות, ובמקביל הצלחנו לגלות עולמות חדשים ולא ויתרנו על השאיפות או על החלומות שלנו".