תמונה אחת שצפיתי בה לפני מספר שנים הבהירה לי סופית שהמהפכה הושלמה. מהפכת הסלולר. זו היתה אחת מאותן כתבות "עונתיות" בטלוויזיה המדווחות על "מצב העוני בישראל", המצלמה שוטטה בבית תמחוי והתמקדה בגבר מבוגר לבוש במעיל מרופט, כובע ברט מסמורטט היה מונח ברישול על ראשו, ביד אחת אחז בכף ואכל מרק מצלחת חד-פעמית ובשנייה מכשיר סלולרי שדיבר לתוכו בריכוז. תמונה אחת בלתי נשכחת שבישרה לא רק סלולרי לכל פועל - אלא סלולרי לכל נושם.

>>> חבבו את "לאשה" בפייסבוק

>>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG צפו בתמונות מאחורי הקלעים של הפקת הגיליון החדש, וקבלו הצצה לגיליונות הבאים

לכאורה קרתה לי תקלה המתרחשת לרבים אבל היא הביאה עימה אין ספור תובנות ומחשבות, חלקן עגומות. ישבתי לי בערב עם קבוצת חברים בבר-יין מקסים, האווירה היתה אופטימית עד שנגעתי בתיק שלי, התיק להט והגיעה לטמפרטורה שבישרה את הבאות. הסלולרי שלי חולה.

מיד כל המבינים נתנו את עצותיהם בטון של מג"ד תקשורת: "כבי והדליקי מחדש" נו, כאלה - נאדה - הסלולרי רתח ואותת לי שאיבד כלעניין בחיים. בהלה מסוג שלא הכרתי אחזה בי ורציתי ללכת הביתה, כאילו שיש איזה אקמול בבית שיבריא את ה"תכשיט".

למחרת כבר אצתי למיון של הסלולרים, תחנת השירות של פלאפון, נציגת שירות חביבה אמרה לי "שבי וחכי", צמד מילים קצת בעייתי לאופי הקופצני שלי אבל כך עשיתי ואפילו בהכנעה. לאחר כשעתיים ניגשתי אליה ובטון קצת חנפני שאלתי "מה מצבו?", היא נעלמה בדלת צדדית וחזרה עם מבט שאומר: "תתכונני לגרוע מכול". בטרם השארתיו לאשפוז ובעודני נדחקת הצידה לטובת הלקוח הבא שהגיע עם פציינט, לחשתי בקול חנוק "רק תשמרו לי על אנשי הקשר בבקשה", קיבלתי טלפון חלופי עגום וקיוויתי לטוב.

אקצר את הסאגה, בסוף חזר אלי המכשיר, הניתוח הצליח, אבל ה"חולה" חזר נטול מוח. אנשי הקשר אבדו לעד (כ- 1000 חבר'ס). אשכרה בכיתי. ומכאן תרשו לי לחלק את הגזע האנושי לשלוש קבוצות עיקריות:

המעצבנים: "מה לא עשית גיבוי?!" צווחה עלי זאת שבקושי יודעת לפתוח קופסת שימורים. ביקשתי... ב-ב-ק-ש-ה, בחודש הקרוב לא להשתמש במילים "לא" ו"גיבוי" בנוכחותי. כלום, המשיכה. הגדיל לעשות יוני ידידי שלפחות היה כנה "ברנר את משוגעת? לא עשית גיבוי?" אומר האיש ורץ בטיסה לעשות גיבוי לעצמו.

הנשמות: "שיואו מותק! מסכנה שלי זה נורא". וכמובן אין בלי "זה קרה גם לי" ומתחילים לספר לי על קורותיהם – לא מעוניינת, תודה.

המתנשאים: "נו עיריתק'ה באמת!! יש דברים יותר טרגיים בחיים מעוד רשימת קשר שנמחקה". לאלה תשובתי היתה חדה ובוטה, "מזל שאמרת לי באמת, נראה לך שאני לא יודעת?" ובכלל חייבים לבטל את הקשקוש הזה שמרים ראש בכול סיטואציה – פרופורציות. כאילו אם יש לך תקלה מעצבנת בבית את צריכה להודות לשם ולשרברב שלא חטפת חסימת מעיים. די עם זה.

ויש את אחותי, כתבתי לה פרוזה טרגית במייל. וזו מיהרה לענות ובמייל החוזר הקלידה את מספרי הטלפון שלה (שהם מעשרת המספרים היחידים שאני זוכרת בעל-פה) רתחתי והשבתי "נראה לך שאני לא זוכרת בעל-פה?" התשובה שלה גרמה לי לחייך בפעם הראשונה, "בקיצור, לא רק את רשימת אנשי הקשר, איבדת גם את ההומור שלך". לא השבתי לה.

הרגשתי אבודה. בעבודה כמו שלי, בלי מספר טלפון זמין של איזה הזוי שמגדל פרח שאף אחד לא שמע עליו. או מומחה לכביסה, זה אשכרה אסון תעסוקתי, ואז גיליתי עוד ניוון אבולוציוני: בעבר, רק מההברה הראשונה בטלפון הייתי מזהה מי המתקשר:

- עירי...

- אהלן דובי מה קורה?

ובכן יקיריי, היכולת השמיעתית הזאת נכחדה בבני האדם, שם המתקשר שמופיע על הצג המזוין הזה הרס עוד יכולת אנושית.

כך מצאתי את עצמי עונה לנייד העקר שלי כל היום ב:" מי זה! מי זה! מי זה?" כי רבותיי הפסקתם להציג את עצמכם, וישנם כאלה שעוד מגדילים לעשות ונעלבים, "מה קרה לך? זו אני קרן, דיברתי איתך לפני שעה". אז אין לי את זה כבר. חירשות בזיהוי קולות - זה מה שקיבלנו כולנו הודות לשיחה המזוהה.

פתאום תחושת עגמומיות עטפה אותי. אני מאלה שלא מנהלים התחשבנות על מי התקשר ראשון או בכלל. פתאום שמתי לב שאנשים שדיברתי איתם על בסיס די קבוע נעלמו מחיי. (כן, כן, גם את ריקי). אז מה? זו הייתי אני שכל הזמן התקשרה? מה זה אומר עלי?

והיה איזה רגע פאטתי שניגשתי ליומן ישן שאין לי מושג כיצד שרד במגירתי ועלצתי שמצאתי אותו. לא תאמינו, פעם היו רק 6 ספרות לניידים. מי זוכר את הנתון הזה? ויש גם היבט עצוב, אני מעולם לא מחקתי מספרי טלפון של המתים. מבחינתי זה היה כמו לבעוט במצבה. שני מספרים אזכור לעד. של אימא - ושלו.

איך מנקים את מסך הסמארטפון

אחד מעשרת המספרים שאני עדיין זוכרת במוח המתכלה שלי הוא של אודטה חברתי וז'אתי יודעת הכול. אז הנה.

קחו מטלית המיועדת לניקוי עדשות משקפיים רססו על המטלית (לא ישירות על הצג, זה ישאיר סימני טיפות כמו קעקוע) ובעדינות נגבו את הצג. הנוזל הזה מתייבש די מהר ובכול אופן הניחו למכשיר 2 דקות לאחר הניגוב. בכל רשת לממכר משקפיים תוכלו לרכוש את תרסיס ומטלית הניקוי.

אה כן, ורוצו לעשות גיבוי!