תמי לנצמן, 53, בזוגיות ואם לשניים (28, 21), תושבת תל אביב. בעלת תואר שני במינהל עסקים באוניברסיטת תל אביב.
החלה כמנהלת השיווק של "מסע אחר", עברה לתפקידי הפקה בחברת הכבלים, שימשה כמנהלת המסחרית של סבן בישראל. בשנת 2000 הקימה את ערוץ "פוקס קידס" (שנרכש בהמשך על ידי "דיסני" ושינה את שמו ל"ג'טיקס"). בשנת 2009 הקימה את ערוץ "דיסני" בישראל. לפני שלוש שנים מונתה למנכ"לית דיסני ישראל.
>>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG צפו בתמונות מאחורי הקלעים של הפקת הגיליון החדש, וקבלו הצצה לגיליונות הבאים
איך את רואה את הילדים של היום?
"הילדים היום מצפים לתוכן מושקע ואיכותי. פעם חייך כילד היו מאוד ברורים: הלכת לבית הספר, חזרת הביתה, קראת ספר, ירדת לשחק בשכונה ואמא קראה לך בערב לעלות הביתה. היום הילדים מסתובבים פחות בחוץ, אך חשופים לתכנים רבים יותר".
"בבסיס אני חושבת שההורים של היום רוצים את אותו הדבר כמו ההורים של פעם - שילדיהם יהיו מאושרים. האתגר של ההורים היום הוא לצייד את ילדיהם בארגז כלים שיאפשר להם להבדיל בין רע לטוב, וזאת עבודה מאתגרת".
במה הרגלי הצפייה של הילדים הישראלים שונים מאלה של ילדים בעולם?
"הילדים הישראלים דומים לילדים ברחבי העולם. התכנים של דיסני הם גלובליים ומשודרים בעשרות מדינות ובמאות ערוצים בעולם, ולא מצאנו הבדלים תרבותיים רחבים. 'פיניאס ופרב', 'החברים של מיקי מאוס', 'ג'ק והפיראטים', 'טינקרבל' ושאר סיפורי הפיות הם כולם חוצים גבולות, תרבויות וגילאים".
מהם הערכים שאת מביאה לעבודה?
"תפקידנו להביא טלוויזיה רלוונטית לילדים אבל להיות גם אחראיים, ולהתאמץ כדי לעורר את הסקרנות של הילדים. אני מאמינה שאני לא צריכה להציל את העולם עם הסדרות שאנחנו עושים, אלא רק להתייחס לתא המשפחתי והחברתי ולספר סיפור טוב עם ערכים".
כשילדייך היו צעירים יותר התייעצת איתם לגבי העבודה?
"היום אני מחליפה דעות עם ילדיי. כשהיו צעירים יותר, שאלתי אותם שאלות ונתתי להם לצפות בטריילרים של סדרות שרכשנו, כדי לבחון את התלהבותם".
אלונה אבט, 54, נשואה לתמיר, שותף בחברה, אם לשלושה (8, 16, 18), תושבת רמת השרון. בוגרת החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב.
החלה את דרכה כמנהלת הפקה בחברת סרטי תדמית, הפכה למנהלת החברה, והפיקה סדרות דוקומנטריות וסדרות לערוץ הילדים ("גינת ההפתעות"). לפני 13 שנה הקימה את "זברה תקשורת" - הבעלים של ערוצי "הופ", "הופ ילדות ישראלית" ו"לולי" המשודרים בכבלים ובלוויין.
איך את רואה את הילדים של היום? יש לך בת בגיל 18 וילד בן שמונה – יש הבדלים ביניהם?
"הילדים טובעים בתוכן, והורים כבר לא יכולים לעמוד בשטף והרימו ידיים. זה לא משנה מה הילד יראה בטלוויזיה, כי האח הגדול שלו במילא יראה לו תכנים ביו-טיוב או באייפון. גם ההורים כבר שייכים לדור שגדל על מינון מדיה כבד, ויש אצלם נסיגה בנכונות לקחת את תפקיד המבוגר האחראי, שמחליט באילו תכנים יצפה הילד".
"לפני כמה ימים שמעתי את אחד החברים של בני, בן השמונה, אומר: 'אני רואה את האנטומיה של גרי', עם סגול מתחת לגימל. חשבתי שזה לא מתאים לגילו אך לא אמרתי דבר. כשאני רואה ילדות עם לק, בחצאית ובמגפיים, ברור לי שזה קשור לעובדה שהורים מקרינים לילדים ציפייה לתפקד מהר ככל האפשר בתוך עולם של אנשים צעירים".
במה הרגלי הצפייה של הילדים הישראלים שונים מאלה של ילדים בעולם?
"בגלל ש'הופ' נמצא בחבילות הרחבות של 'יס' ו'הוט', רוב הילדים הקטנים בארץ רואים את אותם הגיבורים ויש מגוון של סדרות. ברחבי העולם ילדים לא חולקים את אותם הגיבורים, כי בכל ערוץ מקדמים סדרות אחרות".
מה חשוב לך להעביר לילדים דרך הערוץ?
"מערכת החינוך משקיעה מאמץ בהטמעת ריקודי עם ושירים ישראליים, אבל במדיה אין לזה ייצוג. אנחנו רואים את עצמנו עושים ערוצים לילדים בישראל, חשוב לנו שהילדים הישראלים יהיו מחוברים לעונות ולחגי השנה, ולוח שידורינו הוא לפי לוח השנה העברי".
הילי חורב, 38, נשואה ואם לשלוש בנות (2, 6, 10), תושבת הרצליה. בוגרת החוג לתקשורת וסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב ובבית הספר לתקשורת "כותרת".
החלה כסטודנטית בארכיון ערוץ הילדים, התקדמה לתפקיד מנהלת התוכניות של ערוץ פוקס קידס (היום "דיסני") ושימשה סמנכ"לית התוכן של ערוצי "הופ" ו"לולי", ערוץ הילדים מיועד לגילאי 12-6, וערוץ "לוגי" מיועד לילדים צעירים יותר.
מה היה הדבר שהכי הפתיע אותך כשהתחלת לנהל את ערוץ הילדים?
"צריך לזכור שהם עדיין ילדים, ומתבוננים על הכל בעיניים של ילדים. אנחנו שיחקנו בחוץ וקבענו את כללי המשחק, הם משחקים בבית וכמעט תמיד יש הורה שמשגיח עליהם. המקום היחידי שבו הם לבד, ומותר להם כאילו הכול, הוא עולם המשחקים במחשב ובסלולרי".
איך את רואה את הילדים של היום?
"הילדים הישראלים אוהבים תרבות ישראלית וזה לא מובן מאליו. התוכן הישראלי מקבל את אחוזי הצפייה הגבוהים ביותר בערוץ. הילדים אוהבים את 'גאליס', 'השמינייה' או 'הפיג'מות' יותר ממה שהם אוהבים כל תוכניות אחרת. זה משלהם".
במה שונים ההורים כיום מבדורות הקודמים?
"דעתם של ילדים נחשבת יותר היום. חלק מזה קשור לטכנולוגיה. בגלל שיש תחומים שלמים שבהם ילדים מובילים על ההורים שלהם, כמו ענייני המחשב - הטכנולוגיה שינתה את מערך הכוחות בבית".
במה הרגלי הצפייה של הילדים הישראלים שונים מאלה של ילדים בעולם?
"לא כל מה שהוא להיט בחו"ל יהיה להיט גם בארץ. הטעם הישראלי שונה ואנחנו אף פעם לא יודעים בוודאות מה יעבוד בארץ. הילדים הישראלים אוהבים אנגלית אמריקאית או קנדית ופחות מתחברים לאנגלית בריטית. אבל למעט מחסום השפה, אם התוכן טוב, הוא יעבוד".
שירלי אורן, 44, נשואה ואם לשני בנים (10, 13.5), תושבת רעננה. בוגרת המחזור השני בחוג לתקשורת במכללה למינהל.
החלה את דרכה בשנת 1995 כעוזרת הפקה בערוץ הילדים, הפכה למפיקה של תכנית "הוגו", עורכת ומפיקת "ששטוס" ועורכת ראשית של ערוץ "לוגי" לילדים. לאחר 13 שנה, עברה ב־2008 לתפקידה הנוכחי, כמנהלת ערוץ "ניקלודיאון".
"הילדות, באופן בסיסי ומהותי, לא השתנתה. יש לילדים היום אותם צרכים רגשיים ופיזיולוגיים, אולם כיום יש בחברה הרבה יותר מקום לאינדיבידואל, וילדים מחפשים בגיל צעיר את ההגדרה שלהם".
במה שונים ההורים כיום מבדורות הקודמים?
"ההורים היום מעורים מאוד בתוכן שהילדים צורכים, ולעתים קרובות צורכים אותו איתם. אני נוטה להפריד בין אמהות לאבות. נשים היום הן אמהות עובדות, רוצות להתפתח ולא להיות תלויות, וזה מדיר אותנו מהבית. יש לנו צורך לפצות על ההיעדרות, ולעטוף את הילדים בחוגי העשרה ובגאדג'טים שהילדים יודעים לדרוש ולקבל. דווקא לאבות קרה משהו טוב. גברים היום, לדעתי, יותר מגדירים את עצמם כאבות מאשר בעבר".
מה הם הערכים שאת מביאה איתך לעבודה?
"חשוב לי לא ללכת עם טרנדים רק מפני שהם קיימים. אנחנו לא נעשה ריאליטי או תכניות שיש בהן הדחות, משום שאנחנו לא משפילים ילדים".
את מתייעצת עם הבנים שלך על דברים שקשורים בעבודה?
"הילדים שלי הם קבוצת מיקוד. הם לא מוגבלים בצפייה באף ערוץ, אני שומרת אותם נייטרלים ופתוחים, ואני רוצה לדעת למה הם נמשכו לתוכנית בערוץ מתחרה. בשנה שעברה, כשביקשנו הצעות מיוצרים, החתמתי את בני הגדול על סודיות, והוא קרא את ההצעות ונתן לי חוות דעת".
אסתר קלינג, 41, רווקה, בעלת משרד ליהוק לטלוויזיה ולקולנוע. ליהקה בין היתר את הסדרות "השמיניה", "אליפים" ו"החממה". כעת מצולמות הסדרות "השכונה" ו"משפחה שולטת" שליהקה. בוגרת החוג לקולנוע וטלוויזיה של אוניברסיטת תל אביב.
איך את רואה את הילדים של היום?
"בדיוק כפי שראיתי את עצמי. לא היינו יותר תמימים. ההבדל הוא שכאשר אנחנו הערצנו כוכב נוער, לא תיקשרנו איתו. היום הכוכבים הם לא נשגבים ובלתי מושגים, יש להם טוויטר ואינסטגרם, ואפשר לראות את זה בליהוק – הכוכבים לא מאיימים או מורמים מעם. חייב להיות להם גם קיום אנושי, אחרת הילדים לא ירצו להתחבר".
"אפשר לראות את זה דרך הליהוק הישראלי מול הליהוק בעולם. בסדרות אמריקאיות הליהוק נוטה להיות ׳מתוק׳ יותר, קל לעיכול ונטול חספוס - והשחקנים יהיו יפים מאוד, לעתים על חשבון המשחק. בארץ הליהוק מחוספס יותר ומבוסס יותר על נוכחות ואישיות. זה לא שנמנעים מאנשים יפים, אבל הילדים בארץ מחפשים תמונת מציאות מורכבת, והאישיות חשובה להם יותר משחקנים יפים".
הליהוק שלך משפיע במידה רבה על מי שיהיו הכוכבים של ילדינו. איך את מקבלת החלטות? מה חשוב לך?
"אני לא מחליטה לבד, אך למילה שלי יש משקל. כדי להיות מעודכנת, אני דוחפת את האף שלי לכל מקום שיש בו ילדים, קוראת עיתוני נוער וילדים וגם טוקבקים שלהם כדי לדעת מה מעניין אותם, ועוקבת אחרי קבוצות מעריצים ברשתות החברתיות. קבוצת המיקוד הפרטית שלי הם אחייניי בני השש, 10 ו־13 ואני צופה בעצמי בתכנים שהם אוהבים".
מה הערכים שאת מביאה איתך לעבודה?
"חשוב לי לדעת שהשחקן מולי דובר עברית תקנית, ושתהיה לקאסט תחושה ישראלית כללית בלי אבחנה של מוצא או עדה".
