כמעט כל משפט שווה ציטוט, בטור האישי "התגנבות יחידים" שאסי דיין כתב בשבועון "לאשה", הביא מדי שבוע סיפור ממהלך חייו הלא שגרתיים. כתוב בהומור, לעתים הומור שחור, הוא ידע לצחוק על עצמו, על אחרים ועל החיים - גם כשדן בשאלות קיומיות.

בין אם היתה זו החרדה מהפעם הראשונה שזוגתו "הסכימה" לשלוח אותו למכולת, בין אם כשנבחר לרשימת היפים והנחשקים באותה שנה ובין אם נסע להשתתף בפסטיבל כלשהו בחו"ל והתעקש לקחת עמו נקניק וחמוצים למקרה שלא יהיה מה לאכול. טורים נוסטלגיים, תמימים ביחס לאורח חייו באותן שנים, נועזים בפעירותם על חייו האישיים.

את דעותיו לא חסך מקהל הקוראים, גם כשחשב לראיין בימאי סורי ולשם כך סחב מישראל "מעבד תמלילים ומדפסת, טייפ וקסטות", וגם כשגיחך על הג'ל בשערו של יאיר לפיד וביקש להגדירו ראוי ל"דין רודף".