כשהיא נכנסת לבית הקפה, עם תלתלי הזהב הארוכים שלה והנוכחות כובשת, גם במדרחוב נחלת בנימין בתל אביב, המאכלס בדרך כלל אנשים שכבר ראו הכל, אי אפשר להתעלם ממנה, בעיקר מפני שכל הגלאם הזה מתפרס על פני שני מטר בלי עקבים.
>>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG צפו בתמונות מאחורי הקלעים של הפקת הגיליון החדש, וקבלו הצצה לגיליונות הבאים
יפה וגבוהה, בטוניקה שחורה ונעלי בובה שטוחות, היא לא מסגירה במאום את הדראג קווין הססגונית והגדולה שהיא תהיה בערב. רק הקול שלה מסגיר את העובדה שלפנינו גבר שפעם קראו לו אבי קיפרמן, והיום הוא לגמרי קיי לונג, אישה שהתואר דראג קווין קטן עליה בכמה מידות.
אחרי שכבשה בקסמה את מועדוני הגייז, וזכתה שלוש פעמים ברציפות בתואר "מלכת הדראג של ישראל", היא עשתה את כל הדרך מדאון טאון תל אביב לאולמות המהוגנים של התיאטרון הקאמרי, כשחקנית במחזמר "דבר מצחיק קרה".
אכן דבר מצחיק קרה לה, כשהמנהל האמנותי של "הקאמרי" ובמאי ההצגה, עמרי ניצן, צלצל אליה והציע לה להשתתף בהצגה שלו. "חשבתי שהוא מתקשר בשביל עיצוב תלבושות, לקח לי זמן עד שהבנתי מה הוא רוצה ממני, וחשבתי שאני מתעלפת. אפילו אם לא הייתי מקבלת את התפקיד בסוף, עצם זה שהוא קרא לי לפגישה מראה על הפתיחות שלו ועל הגדולה שלו. הוא אמר שבהצגה הוא רוצה שאהיה אני, כמו בחיים".
מה את יותר בחיים, גבר או אישה?
"אני מזגזגת בין שני המינים ושני העולמות. בגוף אני גבר, לא עשיתי ניתוח לשינוי מין ואין לי ציצים. הדבר היחיד שעשיתי כדי להיראות אישה זה לייזר בפנים. חוץ מזה, הכל טבעי".
אבל את נראית לגמרי אישה.
"אפשר להגיד שהצד היותר דומיננטי אצלי זה הצד הנשי. גם בחוץ וגם בפנים אני מרגישה יותר אישה, אבל אני לא אישה ולא מתיימרת להיות אישה".
את לוקחת הורמונים?
"לא, למה אני צריכה את זה? אנשים שלוקחים הורמונים החליטו לחיות כאישה לכל דבר, אבל אני לא מתיימרת. מצד שני, אני גם לא גבר. אני בין לבין, וטוב לי במקום הזה. תראי שאין לי ציצים, גם לא בכאילו".
יוצא לך לפעמים להיות גבר, להתלבש כמו גבר?
"לא. כמו שאת רואה אותי עכשיו, ככה אני ביומיום. על הבמה אני אישה גדולה מהחיים, וביומיום אני הרבה יותר סולידית, בלי הרבה איפור, בלי עקבים ובלי צבעים, אבל אין לי לוק גברי וגם אף פעם לא היה לי. אין לי בכלל בגדים של גבר. אנשים חושבים שכשאני מופיעה אני מתחפשת, אבל אם היית אומרת לי ללבוש בגדים של גבר, מבחינתי זאת הייתה תחפושת. אני באמת תופעה שקשה לאנשים להבין אותה. אין עוד אחת כמוני, אבל זאת אני ואלה הם חיי. טלנובלה".
גם אנשים ברחוב מנסים להבין את התופעה ששמה קיי לונג?
"את מתארת לעצמך שבן אדם כמוני שהולך ברחוב מעורר סקרנות, כן? כל היום עוצרים אותי ושואלים שאלות, והרבה פעמים פונים אליי בלשון רבים, כי לא יודעים איך לפנות. זה כבר לא מטריד אותי, אני מוכרחה להודות שאני אפילו אוהבת את זה".
היית רוצה ללכת עד הסוף עם הנשיות שלך, כמו דנה אינטרנשיונל למשל?
"אני לא חושבת שכל מי שמרגיש נשי, חייב ללכת על הקיצוניות או לעשות ניתוח לשינוי מין. אפשר לחיות בין לבין, וגם זה בסדר. רוב האנשים רואים אנשים כמוני בצורה מאוד שטחית, שחור או לבן, גבר או אישה, והנה - אני האפור. אני חיה כמו שאני רוצה, לא עושה חשבון לאף אחד, והעולם מקבל אותי ואוהב אותי".
יצא לך להיות עם אישה?
"כשהייתי נערה ניסיתי באופן חד פעמי, והבנתי שזה לא בשבילי. כשהייתי אבי הייתה לי חברה תקופה מסוימת, וכשניסינו ידעתי מיד שזה לא זה, ושם הסתיים העניין שלי עם נשים".
בין איציק זוהר לעמרי ניצן
האות הראשונה של שם משפחתה הפך להיות שמה הרשמי בגיל 17, כשהתחילה להופיע במועדון "הפורום" בבאר שבע, שהיה אז מוסד הבילוי המוביל בדרום. לימים, כשכיכבה על במות המועדונים כדראג קווין הכי צבעונית והכי אטרקטיבית בתל אביב, נוסף שם המשפחה: לונג. "הופעתי כצמד עם מישהי גבוהה מאוד, ועופר ניסים, שתיקלט באותו ערב במסיבה, קרא לנו 'סיסטרס לונג' וככה נהייתי קיי לונג".
איך הפכת לדראג קווין?
"זה היה בגיל 17. יום אחד התחשק לי להתאפר, שמתי תוספות שיער ובגד צבעוני, נשי כמובן, והלכתי למועדון 'הפורום'. המנהל שם מאוד התלהב ממני, אז אמרתי לו שאם הוא ישלם לי משכורת, אני מוכנה לבוא כל שבוע. לאט לאט התחילה התעניינות וכתבו עליי במקומונים, התחלתי להופיע שם, וככה הכרתי את שמעון שירזי, שערך ערבי גייז בתל אביב. זה קרה כשהגעתי מבאר שבע לייצג את מועדון 'הפורום' במצעד האהבה בתל אביב. הוא ניגש אלי, ולא היה לי מושג מי הוא. על זה באמת אפשר להגיד 'להיות במקום הנכון בזמן הנכון'. שירזי הציע לי להופיע אצלו במסיבות, וכאן חל המפנה שלי וחיי השתנו. נהייתי קיי לונג".
זמן קצר לאחר שהגיעה לתל אביב, הפכה קיי לתופעה בקנה מידה ארצי, ואולי אף בינלאומי, כשנבחרה להוביל את הקמפיין העולמי של חברת "תל אביב גיי וייב" לעידוד תיירות הגייז של משרד התיירות ועיריית תל אביב. היא הופיעה באינספור תוכניות אירוח בטלוויזיה, השתתפה בפרסומות ובקליפים של זמרים מובילים כמו מאיה בוסקילה וקרן פלס, והפכה למנהלת האמנותית של מועדון "האומן 17".
במשך שלוש שנים ברציפות היא נבחרה ל"מלכת הדראג קווין של ישראל", ונבחרה על ידי אתר "מאקו" לאחת מ־50 האנשים המשפיעים והבולטים בקהילת הלהט"ב בישראל.
בנוסף, היא השתתפה בעונה הרביעית של הסדרה "פעם בחיים" ("יס"), וביחד עם הדראג קווין אריה עושרי הן בחנו את החשדנות, שלא לומר הרתיעה, כלפי בנות מסוגן מצד גברים מסוקסים מתחום הכדורגל, בדמותם של איציק זוהר ורון קופמן.
המרוץ לצמרת של קיי לונג הגיע עכשיו עד לתיאטרון "הקאמרי", שם היא משחקת לצידם של אושיות במה כמו שלמה בראבא, איתי טיראן, גדי יגיל ורמי ברוך, ומגלמת את אימפריה, זונה המתגוררת עם חברותיה בבית הקורטיזנות של מרקוס לייקוס (גדי יגיל). איש בקהל לא נשאר אדיש כאשר לייקוס מציג אותה בפני לקוח פוטנציאלי, והיא שרה לו תוך שהיא פוצחת בריקוד חושני: "יש את סרסורי הרחוב, אך לייקוס סוחר באהבה".
"אני בטוחה שיש אנשים בקהל שאומרים לעצמם 'אוי מיי גוד, מה הביאו לקאמרי?', ואני דווקא שמחה על זה. אם זה לא היה קורה אז אוי ואבוי, כנראה שאני כבר לא מעניינת".
איך אנשי "הקאמרי" הגיעו אלייך?
"עמרי ניצן ראה אותי ב'פעם בחיים' ואמר לי שהוא מאוד התרשם מכמה שאני שלמה עם עצמי ומההתמודדות שלי עם בחור כמו איציק זוהר, שלא ממש מתחבר לז'אנר כזה של נשים. הוא אמר לי שכשאני אכנס לבמה, לא יראו אף אחד, רק אותי, ובאמת אנשים אמרו לי שכשאני נמצאת על הבמה קשה להתמקד במשהו אחר".
הקאסט קיבל אותך יפה?
"בהתחלה נורא חששתי, כי הם כוכבים גדולים שהכרתי רק מהתקשורת, ומה אני אגיד לך? באמת הופתעתי. ביום הראשון לחזרות ישבתי בצד, החלטתי שאני יושבת בשקט ולא מעוררת פרובוקציות, אבל כולם ניגשו אליי, הציגו את עצמם ואמרו לי ברוכה הבאה. בראבא אמר לי שהוא ראה אותי בטלוויזיה ושהוא מאוד אהב, ובשבילי זה לא מובן מאליו שאישיות כמו בראבא אומר לי דבר כזה".
תחילתה של קריירה חדשה?
"אני לא מתיימרת להיות שחקנית תיאטרון, אני הבאתי את הדמות שלי בתור דראג קווין, וזה היה מאוד נכון לתפקיד ולהצגה".
לא הייתי צריכה לצאת מהארון
קיי לונג נולדה בשיכון ו' בבאר שבע כבן שישי מתוך שמונה למשפחת קיפרמן. "מאז ומתמיד ידעתי שאני הומו, ומאז ומתמיד הייתי שלמה עם זה", היא אומרת. "אף פעם לא יצאתי מהארון, כי לא הייתי צריכה. זה היה ברור מגיל אפס".
איך זה התבטא?
"זה תמיד היה שם. כשהלכתי עם אמא שלי ברחוב, כולם אמרו לה 'איזה ילדה יפה יש לך', וזה לא מרוב שהייתי יפה, אלא מרוב שהייתי בת. מגיל צעיר מאוד ידעתי שאני נמשכת לגברים, וכבר בתור ילדה הבנתי שאם בנים מעדיפים לשחק כדורגל ואני תופרת בגדים לברביות, אני כנראה שונה".
איך הסביבה קיבלה אותך?
"נראה לי שבאמת זכיתי, כי אין לי סיפורים על התעללויות. ברור שקראו לי הומו וקוקסינל, אבל לא התייחסתי. עניתי להם 'נכון, אני הומו'. אם תסתירי ותכחישי, ימצאו את נקודת התורפה שלך, אבל אם את בן אדם עם ביטחון, אין מה לטפס עלייך, זה לא כיף".
פנו אלייך כבר אז בלשון נקבה?
"לא, אז דיברו אליי בלשון זכר. גם היום יש אנשים במשפחה שעדיין פונים אליי בלשון זכר, וזה בסדר מבחינתי".
עדיין קוראים לך אבי?
"חלק מהמשפחה כן, ואני לא רואה בזה משהו מוזר. אני חיה בשלמות בין אבי קיפרמן לקיי לונג. לא שיניתי את השם בתעודת זהות רק בגלל שאני מאמינה בקארמה. אני חושבת שהשם שבן אדם נולד איתו מביא את המזל שלו, ואני, ברוך השם, בורכתי, אז למה לקלקל?"
מתי עברת לדבר בלשון נקבה?
"כשעברתי לתל אביב והתחלתי להופיע. זה קרה באופן טבעי, כי אני, כשהייתי לבושה כדראג, הייתי לגמרי אישה, גם מבחוץ וגם מבפנים. כשדראגיסטיות אחרות מדברות בלשון זכר, זה מאוד צורם לי".
איך ההורים שלך הרגישו עם הנשיות שלך?
"אני בטוחה שהם היו מעדיפים שאהיה בן שלובש דגמ"חים, אבל הם לא מנעו ממני להיות אני, וזה לא מובן מאליו. לא פשוט לגדל ילד כמוני, כי לא רק שהילד הומו, הוא כמו אישה. צריך להבין שגם ההורים וגם האחים עוברים תהליך, וילדים שיוצאים מהארון צריכים להבין את זה ולתת להם זמן. לזכותם ייאמר שהם שלא טרפדו לי את הרצון לשחק עם בובות ולתפור להן בגדים, כי אחרת אולי הייתי פחות שלמה עם עצמי".
אז גדלת בבית פתוח לתופעות מהסוג שלך?
"בסופו של דבר אני חושבת שגדלתי בבית פתוח, למרות שלהורים שלי יש גם צד פרימיטיבי. זה לא שהם יבואו מחר עם דגלים ויצעדו במצעד הגאווה, והם גם לא יבואו להופעות שלי, אבל הם אנשים מאוד חמים, מקבלים אותי ומפרגנים לי".
איך נודע להם שאת מופיעה כדראג קווין?
"מכתבה בעיתון. עשו עליי כתבה ב'ידיעות אחרונות' בתור מלכת הדראג של הדרום או משהו כזה, ואמא שלי התקשרה ואמרה שהם קראו את הכתבה ומאוד קשה להם להתמודד עם זה. הייתה שיחה נוקבת, שבה הבהרתי לה מי אני והצגתי לה את הדברים כפי שהם באמת, כי רק אם את באה עם ביטחון, הדברים מתקבלים טוב".
בעלי זה המזל הכי גדול שלי
בצבא שירתה כסמל מבצעים, ובזמן שירותה היא הכירה את בן זוגה ב־12 השנים האחרונות, אברמי קפקא, דתי לשעבר וסמנכ"ל חברת מולטימדיה, אותו היא מגדירה "בעלי", למרות שלא נישאו רשמית.
"הוא המשפחה שלי, הוא הכל בשבילי, והוא מדהים, מדהים, מדהים", היא מתלהבת. "תמיד אני אומרת לו שאם נעשה חתונה הוא יהיה מסכן, כי הוא יצטרך להתמודד עם כל התלבושות שאחליף ועם כל השיגעונות שארצה, אז עדיף להשאיר בינתיים את החתונה בגדר פנטזיה".
למה? הכי מתאים לך לרצות חתונה.
"אני כזאת שואו רק על הבמה, בחיים הפרטיים אני בן אדם מאוד סולידי".
איך הכרתם?
"בצבא היינו עושים צחוקים בחמ"ל, מצלצלים באמצע הלילה לאנשים שפרסמו מודעות לוח ואומרים להם שזה בקשר למודעה. הוא היה אחד מהם. צלצלנו והוא לא ענה, אז השארנו הודעה. אחרי שעתיים כולם הלכו לישון ואני נשארתי לבד בתורנות, ופתאום הוא התקשר בחזרה. דיברנו עד הבוקר, בסוף הוא הציע שניפגש ומאז לא נפרדנו".
איך המשפחה שלו מקבלת אותך?
"יש לו אמא דתייה בת 90 שגרה לידנו, והיא האמא השנייה שלי. אין בגד שאני מעצבת ולא רצה להראות לה, ואין פעם שאני יוצאת להופעה מבלי לעבור דרכה ולהגיד שלום. ליפול על משפחה כזו זה מזל גדול, הלוואי שכולם היו פתוחים כמוה, כי היא רואה את כל בני האדם כדף חלק ולבן. אין, בעלי זה המזל הכי גדול שלי בעולם, האהבה של חיי והמתנה הכי גדולה שקיבלתי מאלוהים".
אתם חושבים על משפחה?
"עד עכשיו הוא התנגד, אז זה לא עמד בכלל על הפרק, אבל עכשיו זה מאוד מעסיק אותי, גם בגלל מה שקורה במדינה, שלא נותנים לזוגות חד מיניים להביא ילדים בעזרת אם פונדקאית וזוגות נאלצים לנסוע בכל העולם ולהוציא מאות אלפי שקלים על ילד".
חשבתם איך תעשו את זה?
"אני עוד לא חשבתי על זה, אבל בעלי חושב שאנחנו צריכים לאמץ ילד גדול, כזה שיצא מהארון ונזרק מהבית, ויש הרבה כאלה. הוא רואה בזה שליחות, והוא גם פחות מתחבר לתינוקות".
תלמידה מצטיינת ב"שנקר"
לפני שנתיים סיימה את "שנקר", וחלק נכבד מעיסוקיה מוקדש לעיצוב אופנה, בעיקר של בגדים גדולים מהחיים, כמו עיצוב תלבושות לתיאטרון. "ההורים לחצו שאלך ללמוד, אז אמרתי להם שאם כבר לימודים, אז רק עיצוב אופנה, כי זה מה שאני אוהבת", היא מסבירה.
מה משך אותך בעיצוב אופנה?
"תמיד הייתה לי משיכה לאופנה, תמיד התלבשתי אחרת. בצבא העמידו אותי מלא פעמים למשפט על זה ששיניתי את המדים ועיצבתי אותם מחדש". בהיותה סטודנטית מצטיינת, היא נשלחה מטעם "שנקר" ועל חשבון בית הספר להתמחות בבית האופנה הקנדי "DAYMORE", אבל בסוף לימודיה היא לא הורשתה להציג בפרויקט הגמר, בטענה שהקולקציה שלה פרובוקטיבית מדי, לא מסחרית ולא משקפת את האג'נדה של שנקר".
"נורא כעסתי, עשיתי בלגאן, כי כל השנים הייתי תלמידה מצטיינת ופתאום אני לא מספיק טובה לפרויקט גמר? ניסיתי להילחם בהחלטה, כי אנשים ציפו לראות את פרויקט הגמר שלי, אפילו קיבלתי חסות של 12 אלף שקל. היום אני מבינה אותם. הייתי אחרת, שנויה במחלוקת, ואני תמיד שמחה לעורר מחלוקות, כי כשיש מחלוקות יש עניין".
מאיפה את משיגה בגדים במידה שלך?
"אני מעצבת ותופרת לעצמי, והכי קטע זה שנשים עוצרות אותי ברחוב ורוצות גם. נעליים אני קונה רק בחו"ל. אני מידה 44, אין סיכוי למצוא נעלי נשים במידה כזאת בארץ, ואני נועלת רק נעלי נשים".
איפה תהיי בעוד עשר שנים?
"כל חיי כיוונתי לזה שדרך חיי הלילה אגיע גם למקומות אחרים, כי חיי הלילה זה לא לנצח. החלום הוא להגדיל את הסטודיו שלי ולהנחות תוכנית טלוויזיה משלי. היום אני מנחה ערבי רווקות, שעה וחצי של חפלה וצחוקים, וזה משהו שנורא תפס כאן, את לא מבינה איזה ביקוש יש לזה. אני יודעת שאיך שאני מגיעה לאירוע, אנשים שואלים את עצמם מה אני, גבר או אישה. יש כאלה שמעזים ושואלים 'תגידי, הורדת אותו?', אז כדי לשבור את הקרח אני אומרת שאני לא נכנסת לזה, אבל אני רק יכולה להגיד שקוראים לי קיי לונג לא בגלל הגובה".
