בראשית היו קארי ברדשו, מירנדה הובס, סמנתה ג'ונס ושרלוט יורק/מקדוגל/גולדנבלט. גיבורות הסדרה "סקס והעיר הגדולה",כזכור, ארבע חברות ות בשנות השלושים פלוס לחייהן, נשות קריירה חטובות ומטופחות החיות בניו יורק, וליתר דיוק במנהטן (ברוקלין הייתה ארץ אחרת מבחינתן, עד שמירנדה נאלצה לעבור אליה), שעיקר זמנן הוקדש לאכילה במסעדות (ללא השמנה, כמובן), שתייה, דייטים, סקס וקניית מותגים. זה היה בשנות התשעים, בואכה שנות האלפיים.

>>> חבבו את "לאשה" בפייסבוק

>>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG צפו בתמונות מאחורי הקלעים של הפקת הגיליון החדש, וקבלו הצצה לגיליונות הבאים

ב־2012 עלתה באותה רשת, HBO, הסדרה "בנות". ככה, בפשטות כמעט מתריסה, בלי להזכיר סקס בכותרת ובלי לציין את העיר הגדולה. העיר נשארה אותה עיר, ניו יורק, אבל הנוף שנשקף משם הפעם שונה מאוד.

מבין ארבע הגיבורות החדשות, כולן בשנות העשרים לחייהן, רק שלוש (מרני, ג'סה ושושנה) הן חטובות ומטופחות (או בעלות רישול מסוגנן). הרביעית, האנה הורבאט', אותה מגלמת יוצרת הסדרה לינה דנהאם, היא צעירה לא רזה, לא יפה, לא מתוקה, מקועקעת בהגזמה, סובלת מהפרעה אובססיבית־קומפולסיבית חמורה, ובקיצור, כל מה ששרה ג'סיקה פרקר לא הייתה חולמת להיות.

דנהאם נוטה משום מה לכתוב לעצמה סצינות עירום מרובות, שהביאו מבקרת טלוויזיה אחת לכתוב שהיא מכירה את השדיים של דנהאם טוב יותר מאשר את השדיים של עצמה. על כך ועוד - בפינתנו "כל מה שרציתם לדעת על 'בנות' ולא העזתם לשאול", עם תחילת העונה השלישית של הסדרה המדוברת.

הפיל שבחדר (1)

"בנות" מתייחסת אל אמה הרוחנית הוותיקה במפורש כבר בתחילתה (בחדרה של שושנה תלוי פוסטר של סרט הקולנוע הראשון שנעשה על פי "סקס והעיר הגדולה"). דנהאם הסבירה בראיונות שלא הייתה אפשרות להתעלם מ"הפיל הענק והמקסים הזה בחדר", והוסיפה שהיא סוגדת לסדרה ההיא, "כמו כל נערה מהדור שלי", אבל העירה ש"בין הנשים המדהימות האלה, שבאו לניו יורק כדי להגשים את עצמן ואת חלומותיהן, ובין המתבגרים של הסדרה 'אחת שיודעת', שנולדו עם כפית זהב בפה, היה חור גדול, אוכלוסייה שלמה שלא זכתה עד עכשיו (כלומר, עד 'בנות') לייצוג ממשי בטלוויזיה".

היא מתכוונת כמובן לבנות העשרים ומשהו שנדרשות להתפרנס למחייתן (אף על פי שרובן בנות טובים, במקרה זה), לשכור דירות בשכונות לא הכי נחשקות, לפעמים אפילו עם שותפים (!) לא הכי מומלצים, ולמעשה לשרוד בציפורניים באחת הערים הקשוחות וחסרות הרחמים ביותר בעולם, בעידן הלא פשוט ממילא של כלכלות קורסות, שעדיין הכל נמדד בו בכסף.

התלבטויות בין גוצ'י לפוצ'י לשמוצ'י הן הצרות האחרונות של הבנות האלה, שמנווטות את חייהן בין החלטות גרועות לבחירות שגויות, לבבות שבורים וקריירות מגמגמות, חשבונות בנק מגוחכים ושאיפות מטורפות (כמו להיות מאושרות, לשם שינוי). "טעות אחר טעות", כמאמר אחת מסיסמאות הפרסום הקולעות של הסדרה.

הפיל שבחדר (2)

הסדרה עוררה פולמוס בעקבות היעדרן של דמויות שחורות או נציגות אחרות של מיעוטים אתניים בתפקידים מרכזיים, היעדר הצורם במיוחד כשמדובר בסדרה שמתרחשת בשכונות רב־גזעיות (כמו גרין פוינט, ברוקלין) בניו יורק המולטי־אתנית.

דנהאם הואשמה בכך שצר עולמה כעולם נמלה גזענית הרואה רק את עצמה וחבריה המשכילים, שכולם ילדי שמנת ממשפחות צחורות כשלג. היא התייחסה לביקורת ברצינות, וכבר בשני הפרקים הראשונים של העונה השנייה סידרה לדמותה רומן עם רפובליקני שחור (אמן הראפ דונלד גלובר).

גם השדולות הפמיניסטיות זעמו על חוסר ייצוגן של נשים שאינן לבנות, מה שהביא את דנהאם להגיב בחריפות שב"סקס והעיר הגדולה" המצב לא היה שונה, שלא לדבר על רוב הסדרות המרכזיות בטלוויזיה האמריקאית, ושהיא יכולה לכתוב רק על נשים שהיא מכירה ובשום פנים אינה דוברת של כל צבעי הקשת במפה האתנית ומעולם לא התיימרה להיות כזו.

"גם העניין הזה הוא פיל בחדר", אמרה, "אבל פיל הרבה פחות סימפתי. כל כך קל להאשים כל אחד במיליון פשעים, אבל מה אני יכולה לעשות שבסדרה שלי אין גמדים קוריאניים חירשים־אילמים שרוקדים סטפס עם נשים לסביות שחורות שמצטטות מהקוראן מתוך שינה? אני באמת לא מהאו"ם, אני בסך הכל בחורה שמספרת סיפורים על דברים שהיא מכירה ויודעת. אני רגילה שמבקרים אותי על דברים שאני עושה לדמויות הקיימות, אבל עכשיו אני צריכה להתמודד גם עם ביקורת על דברים שלא עשיתי לדמויות שלא נכתבו מלכתחילה. אז תסקלו אותי, בכיף, אם זה מה שעושה לכם טוב".

קולו של דור?

לדנהאם הוצמדו תארים מחייבים ומלחיצים כמו "דוברת של דור שלם". אחר כך תהו המבקרים אם היא קול של דור או רק שיקוף שלו (ומה ההבדל, בעצם?). היא עצמה, בכל מקרה, התנערה מכל ההגדרות. "התפקיד שלי הוא לספר סיפור, וזה כל מה שאני עושה".

לצד תדהמה מכישרונה ומיכולותיה כתסריטאית, במאית ויוצרת, הובעה גם תרעומת ביקורתית על נטייתה של דנהאם לחפור בלי סוף, והיא אפילו כונתה "החופרת לסוסים". דמויותיה מנתחות את עצמן לדעת, ונדרשת סבלנות של ברזל כדי להקשיב למונולוגים האינסופיים שלהן.

הן עצמן מתקשות להקשיב זו לזו, ורואות רק את עצמן. הן בכייניות, מפונקות, סובלות מסינדרום ה"מגיע לי", וסובלות מחוסר בשלות ומסוג של פיגור רגשי המובנים מאליהם בהתחשב בגילן הצעיר.

לעומת זאת, אי אפשר לקחת מהסדרה את העובדה שהיא התעסקה עד כה באופן אמיץ, מקורי, מצחיק ולפרקים נוגע ללב בנושאים מגוונים ובוערים כגון דימוי גוף בעייתי, חיפוש אינטימיות וחום אנושי בכפור המצמית של העולם הטכנולוגי המתקדם, שבו לכל אחד יש אלף אפליקציות בסלולרי אבל אפילו לא חבר אחד אמיתי; הפלות, הטרדות מיניות, פחד מפני מחלות מין, חיפושי זהות ומשמעות, וכאמור, מאבקי קיום יומיומיים.

הקאסט הכי נועז בעיר

על השטיח האדום, שם הופיעה בצהוב מזעזע, שיבחה דנהאם את שחקניותיה במילים הבאות: "יש לנו את הקאסט הכי נועז בעיר, הכי פרוע, פתוח, אמיץ והולך עד הסוף. אין דבר שהבנות שלי לא מוכנות לנסות. להפך. אם כבר, הן רק מאתגרות אותי ללכת עוד יותר רחוק עם הכתיבה, רוצות שאפתיע אותן ואגביה להן את הרף כמה שיותר. יוצרי טלוויזיה יכולים רק לחלום על קאסט כזה".

אז בואו נכיר את הבנות

על דנהאם נרחיב עוד מעט. את זושה מאמט בת ה־26, המגלמת את שושנה שפירו, אתם זוכרים בוודאי מתפקידה המשני אך הבולט כג'ויס רמזי ב"מד מן". ג'ויס, לסבית מלאת ביטחון עצמי, הייתה היפוכה של שושנה התמימה והמבולבלת, שמתחילה את הסדרה בבתוליה ומתחילה לצבור ביטחון ומאהבים רק בסוף העונה הראשונה, בגיל 21.

מאמט היא בתם של המחזאי והבמאי דיוויד מאמט והשחקנית לינדסי קראוז. בעבר הופיעה בין היתר בתפקיד קטן בסרטו של אביה "ספרטן" (שם שיחק גם משה איבגי), וכסאפרון, בתה המגה־חנונית של אדינה, בפיילוט האמריקאי הכושל לסיטקום הבריטי "פשוט נהדרת".

שושנה היא בת דודתה של ג'סה ג'והנסון הבוהמיינית, הבלתי צפויה, המכורה לכל מיני דברים אסורים וזאת שראתה עולם. השחקנית המגלמת אותה, ג'מיימה קירק בת ה־28, נשואה לגבר שפגשה במרפאה כשסבלה מדלקת הסמפונות והיא אם לשני זאטוטים: רפאלה וממפיס. אביה, ששורשיו הם אנגליים וסקוטיים, היה המתופף של להקת "בד קומפני", ואמה, בעלת בוטיק וינטג' שמשמש גם את "בנות", היא בתם של יהודי עיראקי (ג'ק דלאל) ויהודייה אשכנזייה (זהבה הלמר).

קירק רואה בעצמה ציירת ואמנית פלסטית לפני הכל, ומחשיבה את המשחק כעיסוק משני בלבד. היא הופיעה גם בסרטה העצמאי של דנהאם, "רהיטים זעירים", ונדרשו לא מעט מאמצי שכנוע כדי להביאה ל"בנות", אבל דנהאם התעקשה עליה ולא ויתרה.

דמותה של מרני מייקלס בסדרה מבוססת על זו של אודרי גלמן, חברתה הטובה ביותר בחיים של לינה דנהאם. גלמן עצמה, שבעבר הייתה יועצת העיתונות של הילארי קלינטון, השתתפה בשני פרקים.

אליסון וויליאמס היפהפייה, בת 25, היא זו שמגלמת את מרני, חברתה הטובה ביותר של האנה ושותפתה לדירה עד לאמצע העונה הראשונה. היא עובדת מסורה ורצינית בגלריה לאמנות (כמו שרלוט ב"סקס והעיר הגדולה"), איבדה את בתוליה בגיל 14, ומאז עוד לא מצאה את הגבר הנכון.

וויליאמס היא בתו של מגיש החדשות הפופולרי של רשת אן־בי־סי, בראיין וויליאמס, ובין היתר גילמה את הוד רוממותה הנסיכה קייט מידלטון בכבודה ובעצמה במיני־סדרה קומית, שגם הייתה שותפה לכתיבתה.

ונחזור לדנהאם

לינה דנהאם, שבשנה שעברה נבחרה על ידי המגזין "טיים" לאחד ממאה האנשים המשפיעים ביותר בעולם, קיבלה הזדמנות ליצור סדרה משלה בעקבות ההצלחה האמנותית של סרטה "רהיטים זעירים", שאותו כתבה וביימה ומימנה באופן עצמאי, בעזרת הוריה וחבריה (וגם שמרה לעצמה את התפקיד הראשי, אחרי שבכל מקום אחר נטו ללהק אותה תמיד רק ל"תפקידי גברים שמנים או קצינות ביטחון", כדבריה). תקציב הסרט, המספר על בוגרת קולג' מתוסכלת המנסה לפענח את חייה ולהתמודד עם עתידה, היה 65 אלף דולר בלבד. אמה ואחותה של דנהאם שיחקו את אמה ואחותה גם בסרט.

הבמאי והמפיק ג'אד אפטאו, המתמחה ב"סרטי בנים" דווקא, ולא בהכרח מעודנים, כמו "בתול בן ארבעים" ו"הדייט שתקע אותי", צפה ב"רהיטים זעירים", התרשם מהיצירתיות של דנהאם ומידה הבוטחת מאחורי המצלמה, והבטיח כי הסדרה שלה תציע דיוקנאות ריאליסטיים מרעננים של הנשים החדשות והאמיתיות של שנות האלפיים.

דנהאם נולדה לפני 27 שנים בניו יורק לזוג הורים אמנים. אמה יהודייה ואביה ממוצא אנגלי, סקוטי, וולשי וגרמני. כבר בעת לימודיה באוניברסיטה התחילה לביים סרטים וסדרות אינטרנט חתרניות, שאחת מהן למשל הייתה סאטירה על עולם האמנות הפלצני של ניו יורק, שזכתה למעמד פולחני.

הכותבת והבמאית הנערצת על דנהאם הייתה נורה אפרון המנוחה, ששניים מסרטיה, "צרבת" ו"אלה הם חיי" (על אם יחידנית שחולמת להיות סטנדאפיסטית) השפיעו במיוחד על עולמה. דנהאם זכתה להיפגש ולהתיידד עם אפרון לפני מותה, ובדי־וי־די של "רהיטים זעירים" מופיע ריאיון מיוחד בן כחצי שעה של השתיים, שבו הן מביעות אהדה משותפת זו לזו ומסבירות את פשרה.

שנים על ספת הפסיכולוג

דנהאם התחילה את הרומן שלה עם פסיכולוגים כבר בגיל שבע, ובעשרים השנים שחלפו מאז היא נמצאת למעשה בטיפול פסיכולוגי מתמשך, מה שעשוי להסביר את עניין החפירות והקדיחות בנפשה של האנה, דמותה בסדרה, ובנפשן של כל הדמויות האחרות. העובדה הזו, ולא רק הנוירוטיות הניו־יורקית המאוד מסוימת של דנהאם, נטייתה ללעג עצמי ושנינותה הכללית עשויות להסביר את ההשוואות התכופות בינה ובין וודי אלן (שגם הוא הואשם מאז ומתמיד בהצגתה של ניו־יורק מטוהרת גזע ונטולת אנשים שאינם לבנים ובדרך כלל גם אמידים).

פסיכולוגים מומחים יוכלו להסביר גם את כמיהתה של דנהאם להתפשט בכל הזדמנות מול המצלמה, ולתהות האם מדובר באקסהיביציוניזם לשמו או שמא בסוג מיוחד של מזוכיזם. רבים מהשחקנים והשחקניות האחרים מתפשטים אף הם, וכמה מסצנות הסקס בסדרה כמעט וחצו לכל הדעות את גבול הפורנוגרפיה.

האנה הורבאט', בכל מקרה, היא סופרת מתחילה שמתעתדת להוציא את הרומן הראשון שלה בהוצאה דיגיטלית ובינתיים נאבקת לפרנסתה בעבודות כמו מזכירה במשרד עורכי דין ונערת הקפה בבית קפה שכונתי שמנהל אחד מידידיה (ליתר דיוק, ריי פלושנסקי, האחראי לאובדן בתוליה של שושנה).

אחיו של שון פן - ויש גם בגדים

כשאינן מתערטלות, הבנות של "בנות" מתלבשות אחרת לגמרי מהרביעייה המובילה של "סקס והעיר הגדולה", שהכתיבה צעקות אופנה יוקרתיות. ב"בנות" מתהדרים במיטב הסחורה של חנויות וינטג' ויד שנייה בברוקלין, כולל הבוטיק "ג'מינולה", שנמצא בבעלות אמה של ג'מיימה קירק ונקרא על שם הבת, המקדמת את עסקי אמה על כל שטיח אדום אפשרי, גם בטקס האחרון של פרסי גלובוס הזהב (שממנו יצאה הסדרה בידיים ריקות).

בטקס פרסי גלובוס הזהב בשנה שעברה, שבו קטפה לינה דנהאם שני גלובוסים שלמים ומכובדים, הן על הסדרה והן על משחקה בה, היא הודתה בין היתר (במה שנראה כמו שכרות מתקדמת) לטינה פיי, מנחת הטקס, באופן שממנו השתמע כאילו פחות או יותר גדלה על ברכיה. פיי בת ה־43, המבוגרת מדנהאם ב־16 שנה בלבד, לא הבליגה על העלבון המרומז והעירה בהמשך הטקס ששמחה לגלות כי הנעימה לדנהאם את ימיה בבית הספר היסודי.

פיי הגדילה לעשות כשהשתתפה בפארודיה מוצלחת על הסדרה במסגרת "סאטרדיי נייט לייב". היא שיחקה דמות פיקטיבית של פליטה אלבנית המצטרפת איכשהו לעולמה המעורער של האנה, ובאחד מחילופי הדברים ביניהן, כשהאנה מתלוננת כרגיל על חייה, היא מרגיעה אותה במילים "לא נורא, את רק בת חמישים", ואז מזדעזעת לשמוע שהיא בת עשרים וארבע.

אח, כמה מתוקות הן, הנקמות ההוליוודיות הקטנות, כשהן מוגשות קר.

רביעית בדרך

העונה הרביעית של הסדרה אושרה עוד לפני עלייתה של העונה השלישית לאוויר. נראה שדנהאם מסודרת כלכלית לשנים הקרובות. היא חתומה על חוזה בשווי 3.7 מיליון דולר להוצאת ספרה הראשון, והודיעה כי בכוונתה לכתוב סדרה נוספת ל־HBO, שתתבסס על חייה ומעלליה של בטי הברייך, שבמשך שנים שימשה קניינית אישית לעשירים ולמפורסמים. בקיצור, יש למה לחכות.

  • העונה השלישית של "בנות", משודרת בימי רביעי, בשעה 22:00, בערוץ yes Oh HD וב- yesVOD