ארון החודש: איך לסדר בגדים

חוק וסדר

שני חלפון (35) מנתניה, מפיקה ב"יס":

"החלום הגדול שלי הוא שתהיה לי דירה גדולה עם חדר ארונות", מצהירה שני חלפון. "לצערי, כרגע אני מתגוררת בדירת שני חדרים וסובלת מבעיית אחסון קשה. יש לי ארון סטנדרטי בן חמש דלתות, שמוצב בסלון מפני שאין לו מקום בחדר השינה, ואני מקפידה מאוד על הסדר בו".

>>> חבבו את "לאשה" בפייסבוק

>>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG צפו בתמונות מאחורי הקלעים של הפקת הגיליון החדש, וקבלו הצצה לגיליונות הבאים

"הז'אנר הראשון הוא בגדי חול ובגדי יציאה. הבגדים האלה זוכים אצלי למקום של כבוד ונמצאים בתלייה. זה כולל שמלות, מכנסים וחולצות. אחר כך מגיעים תת ז'אנרים: יש, למשל, חלוקה של בגדי קיץ וחורף, כשחולצות קיץ תופסות פחות מקום וממוקמות במגירה, בעוד חולצות החורף מקופלות על המדף. אני מסדרת הכל גם לפי צבעים: יש ערימות של שחור, לבן וצבעוני - מהגוון הכהה לבהיר, כמובן. בנוסף, אני גם אכזרית מאוד, חסרת סנטימנטים ולא אגרנית בעליל".

מאיפה זה בא?

"אני מניחה שזה גנטי. גם אמא שלי אוהבת סדר וכך גם אחותי בת ה־28. עם זאת, יש לנו אחות קטנה בת 22 שיצאה ההפך הגמור. היא מאלה שמורידים את הבגד, זורקים אותו חזרה מקומט לתוך הארון, וסוגרים אחריו את הדלת. אני ואחותי האמצעית באות לעתים קרובות לסדר לה את הארון".

"לא מזמן, אחרי ששוב עשינו לה סדר מופתי, אמרנו לעצמנו: 'למה אנחנו לא עושות מזה עסק?'. אפילו חשבנו על סלוגן. לה קוראים דיאנה ולי קוראים שני, אז חשבנו לקרוא לזה 'דש - והארון שלך כמו חדש'. אבל כדי שזה יתרומם אנחנו צריכות לשבת על תוכנית עסקית, ומן הסתם זה ייקח זמן. בינתיים, יש לי כמה חברות טובות שבמשך שנים אני מסדרת להן את הארון בחינם. זה לוקח לי כמה שעות טובות, אבל אני נהנית. זה סוג של תרפיה בשבילי".

לפי נושאים וצבעים

אופיר אורון (25) משערי תקווה, סטודנטית לאדריכלות ועיצוב פנים:

"האובססיה שלי לסידור ארונות התחילה בנעוריי", מספרת אופיר אורון. "ככל שקניתי יותר ויותר בגדים, הרגשתי שאין לי איפה לשים אותם, וכל הזמן הוצאתי את הבגדים ונסיתי לסדר מחדש. בגיל 18 דרשתי מאמא שלי ארון גדול וחדש. הלכנו יחד לחנות, בחרתי בארון הזזה, והסברתי בדיוק כמה מדפים, מגירות ועמודי תלייה אני רוצה. ככה עיצבתי לעצמי את ארון חלומותיי, ואני זוכרת שביום שבו הגיעו להרכיב אותו כל כך התרגשתי, שלקחתי במיוחד יום חופש מהצבא. אחרי זה התחלתי לסדר בו את כל הבגדים לפי נושאים וצבעים, ואני ממשיכה בשיטה הזו עד היום".

איך היא מתבצעת?

"כל מדף מוקדש לסוג בגד אחר. יש לי מדף של ג'ינסים, של טייטס, של חולצות יציאה, חולצות יומיום, גופיות שלובשים מתחת לחולצה וכך הלאה. כל ערימה מסודרת גם לפי צבעים: ערימה של שחור, ערימה של לבן וערימה של צבעוני. אני גם מקפלת את הבגדים בצורה סימטרית ומניחה אותם אחד על השני, מהרחב אל הצר. בגד שלא מתקפל כמו שצריך, אני תולה, ואני תולה גם את השמלות והעליוניות".

את אוהבת לסדר גם לאחרים?

"בהחלט. אני מסדרת את הארונות של חברותיי הטובות ולפעמים אפילו את הארונות של האימהות שלהן. אני מבקרת אותן, רואה את הבלגן, ואומרת להן שהגיע הזמן לעשות סדר".

חשבת לעשות מזה כסף?

"הייתה תקופה שהתפרנסתי מזה. אחרי הצבא גרתי תשעה חודשים אצל אחותי בקליפורניה. התחלתי לעבוד שם כבייביסיטר לילדים של ישראלים, ובאחת הפעמים קיפלתי מיוזמתי את הכביסה. כשהאמא חזרה, אמרתי לה שלא יכולתי לראות את ערימות הבגדים הללו, ושאם היא רוצה, אין לי בעיה לסדר לה גם את הארון. היא שמחה וגם התעקשה לשלם לי על זה. אחרי שהיא ראתה את התוצאה היא כל כך התלהבה, שהיא סיפרה עליי לחברותיה, ולאט לאט אנשים שונים התחילו לשכור את שירותיי. כשחזרתי לארץ ניסיתי להמשיך לעבוד בזה, אבל לצערי לא מצאתי מספיק לקוחות".

תלוי הקשר

רונית סייג (42) מחיפה, מנהלת אולם התצוגה של "סמגל קונספט":

"אצלי אף בגד לא מקופל", מדווחת רונית סייג. "יש לי בבית חדר ארונות, והכל תלוי שם, אפילו הגופיות של בעלי. המדפים היחידים שנמצאים בו מיועדים לנעליים".

למה?

"כבר בתור ילדה היה לי חשוב שהארון שלי יהיה מסודר. הייתי מקפלת את הבגדים ומניחה אותם בערימות גבוהות וסימטריות. כשהתחתנתי וקניתי בית, היה לי ברור שאני רוצה חדר ארונות. במקום לפתוח את הדלתות ולחפש איפה המכנסיים האלה ואיפה החולצה הזאת, את נכנסת לחדר ורואה מולך את כל הבגדים. בבית הראשון שלנו היה חדר ארונות שבו שילבתי גם מדפים עם בגדים מקופלים. אבל בכל פעם שבעלי היה מוציא חולצה, כל החולצות האחרות בערימה היו נופלות והייתי צריכה לסדר הכל מחדש. זה שיגע אותי, ובגלל זה החלטתי שבבית הבא שלי אבנה חדר ארונות עם עמודי תלייה בלבד".

רונית סייג: הכל תלוי (צילום: דפנה קפלן)

יש לך שיטה לתלייה?

"הבגדים תלויים לפי סוגים. יש אגף מכנסיים, אגף חולצות, אגף גופיות וכך הלאה. הז'קטים והמעילים תלויים למעלה, אבל גם כשמגיע החורף אני לא צריכה להעביר אותם למקום אחר כי אני פשוט מורידה בעזרת מוט. בסך הכל הסידור הזה הרבה יותר פרקטי ומצריך הרבה פחות מאמץ. כל הבגדים מונחים לך מול העיניים, אף בגד לא מתקמט, אף ערימה לא מתמוטטת, ובמקום לטרוח לקפל, פשוט מניחים הכל על קולב".

גם את התחתונים והגרביים?

"לא להגזים. הם מקופלים בתוך מגירות בשידה".

איך בעלך והילדים שומרים על הסדר?

"יש לי שני בנים בני 10 ו־13. רוב הבגדים שלהם הם מכנסיים וטי־שירטס, אז בארונות שלהם אני כן מקפלת ומניחה בערימות. הרבה פעמים הם מוציאים בגד והערימה מתמוטטת, ואז אני מסדרת אחריהם. בעלי חולק איתי את חדר הארונות, ומאז שעברנו לתלייה בלבד, הוא מרוצה מאוד מהסידור החדש. כל מה שהוא צריך זה רק להוריד או לתלות את הבגד על קולב, זה לא פוגע בסדר והוא לא צריך לשמוע יותר הערות ממני".

לא כל אחד יכול להרשות לעצמו חדר ארונות.

"במסגרת העבודה שלי אני מציגה ארונות ללקוחות, ואני ממליצה לכולם, גם בארונות רגילים, לוותר על כמה שיותר מדפים ולהציב במקומם עמודי תלייה. הרבה אנשים מרימים גבה כי זה נראה להם מוזר לתלות גופיות וחולצות טריקו, אבל אני משוכנעת שמי שינסה, לא יצטער".

מקפלת עם ניירות

גאלה רחמילביץ (28) מתל אביב, בעלת בית ספר לסטיילינג:

"מגיל נורא צעיר אהבתי לסדר ארונות", נזכרת גאלה רחמילביץ. "הדודות שלי תמיד שמחו כשהייתי באה לישון אצלן, ואפילו היו רבות עליי, כי תמיד הייתי מסתערת על הארונות שלהן. זה מין פטיש כזה. אני לא יכולה לראות ארון מבולגן".

מה את יכולה לספר על הארון שלך?

"בגלל שאין מספיק מקום בדירה שלי, הארון שלי למעשה מתחלק לשני בתים. בדירה שבה אני גרה יש ארון שכולל את הבגדים של העונה הנוכחית, ויתר הבגדים נמצאים בארון בבית הוריי בכפר סבא. בכל פעם שמתחלפת עונה, אני אורזת את כל הבגדים במזוודות, מחליפה ומסדרת מחדש".

גאלה רחמילביץ': מגיל צעיר אהבתי לסדר ארונות (צילום: דפנה קפלן)

"מאחר שיש לי בעיית מקום, זה קריטי בעיניי שהארון יהיה פונקציונלי ויעיל. כל מדף מוקדש לנושא אחר. אם אני קונה בגד חדש, בגד ישן עף. אני גם לא בן אדם של בוקר. אין לי זמן לעצור ולחשוב. אני חייבת לראות את כל הבגדים איך שאני מתעוררת ולהחליט תוך שנייה מה אני רוצה ללבוש. בגלל זה אני לא אוהבת ערימות שמונחות אחת מאחורי השנייה. אני מעדיפה שכל הבגדים יהיו מונחים לפניי בערימות גבוהות. כדי שהן לא יקרסו כשאני שולפת בגד מהאמצע, אני מקפלת כל בגד עם נייר. זה שומר על הצורה ובעיקר תורם ליציבות של הערימה".

זה לא לוקח זמן?

"אצלי זו כבר מיומנות. חוץ מזה, ככה יוצא לי לקפל את הבגדים רק פעם בשבוע. אנשים שלא עושים זאת וחשוב להם הסדר, נאלצים לקפל כל הזמן מחדש. אז נראה לי שאני חוסכת זמן".

מה היית אומרת על בן זוג בלגניסט?

"יש לי חבר, והארון שלו נראה כמו של גבר טיפוסי. אבל אם יש משהו שלמדתי ממערכות יחסים קודמות, זה בשום פנים ואופן לא לגעת להם בארון. אחרי זה הם לא מפסיקים להגיד לך 'סידרת לי ועכשיו אני לא מוצא כלום'. אם נעבור לגור יחד, אני לא דואגת. יהיו לנו ארונות נפרדים".

גיהוץ נחוץ

"אני לא נהנית לסדר", מצהירה דנית מסטי, "אבל אני מאוד אוהבת לראות סדר. אמא שלי חולת סדר, והיא תמיד גיהצה לי את הבגדים וסידרה לי את הארון. לפני ארבע שנים עברתי לגור עם בעלי בדירה משלנו, ומאז אני ממשיכה בדרך שלה. אני פשוט לא מסוגלת לראות משהו אחר".

איך את מסדרת?

"אף בגד לא נכנס לארון לפני שהוא עובר גיהוץ. מלבד גרביים ותחתונים, אני מגהצת הכל - אפילו ג'ינסים, גופיות ומצעים. בדרך כלל אני צוברת הרבה בגדים שחוזרים מהכביסה, ואז אני מוציאה קרש גיהוץ ומגהצת קרוב לארבע שעות. זה שווה את המאמץ, כי הבגדים אחרי זה מונחים בערימה סימטרית, כשהקיפול מחזיק מעמד".

"בערימות אני לא מקפידה על נושאים אבל אני מקפידה מאוד על הצבעים. לא רק שכל ערימה מקבלת צבע משלה, אלא שהיא צריכה להיות מוצבת לצד ערימה עם צבע דומה לה. בגדים בהירים אף פעם לא יוצבו לצד בגדים כהים".

איך בעלך משתלב בסדר?

"לי ולבעלי יש ארונות נפרדים, אבל אני זו שמסדרת לו את הארון. הוא מורשה רק להוציא בגדים. אסור לו להכניס בחזרה. לפעמים קורה שהוא מוציא בגד והערימה קורסת, אבל אני משתדלת לא לעשות מזה סיפור גדול ומעירה לו בקטנה. אני מודעת לזה שהבעיה היא אצלי ולא אצלו, אבל בסך הכל אני חושבת שהוא נהנה מהסידור שלי. לפני שעברנו לגור יחד הוא לא ידע מה זה בגד מגוהץ. היום הוא התרגל לטוב".