פעם גברים ידעו לחזר. השאירו פתק, הביאו פרח, אמרו מילים מתוקות. היום הם עושים טובה כשהם מסמסים לך בחזרה. ארבע נשים צעירות מפנות אליהם אצבע מאשימה, אבל מודות שכולנו שותפות לכך: "רצינו להיות עצמאיות ואסרטיביות, אנחנו מתחילות עם גברים, אנחנו זמינות, והם יודעים שאפשר להשיג אותנו בקלות".

>>> חבבו את "לאשה" בפייסבוק

>>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG צפו בתמונות מאחורי הקלעים של הפקת הגיליון החדש, וקבלו הצצה לגיליונות הבאים

לפני חודשים אחדים נקלעה שרון דנון (34), במאית ושחקנית, לסיטואציה מעניינת. היא פגשה באתר היכרויות בחור מברלין "שנראה טוב בטירוף" וסיפר לה שהוא מתכוון לעשות עלייה לארץ; "שבוע שלם חייתי בסרט. כל בוקר מצאתי צילום שלו עם הודעה 'חושב עלייך' וקיבלתי הודעות וואטסאפ נוספות במהלך היום כולו. ואז הוא שאל 'מה את עושה בסוף השבוע הקרוב?' והודיע שקנה לי כרטיס לברלין. אמרתי לעצמי: 'הנה, זה קורה'".

מלטף, מפרגן ונותן נשיקה? עשי טובה, אל תהיי מצחיקה (צילום: shutterstock)
מלטף, מפרגן ונותן נשיקה? עשי טובה, אל תהיי מצחיקה (צילום: shutterstock)

הכי רומנטי שיש

"נסעתי לברלין. ביום הראשון לא ירד לי החיוך מהפנים. הוא אסף אותי במכונית עם גג פתוח, חלקנו ארוחת בוקר, הוא הראה לי את השכונה שלו, התנשקנו, הלכנו להופעת ג'אז, הבחור שלח סמסים לחברים שלו 'אהבת חיי הגיעה' - אם הייתי עושה קליפ על זה, הייתי מקיאה מרוב קיטש. עד כדי כך זה נטף רומנטיקה".

ואז?

"ביום השני, פתאום, כל המחוות התאיידו. הוא לקח אותי לראות את העיר, ואני נדהמתי. לא הייתה בינינו שום שיחה אישית, שום מילה רומנטית, שום מחווה. כלום. הבנאדם הפך את עורו ונהיה מדריך טיולים מנומס ומנוכר. 'פה נפלה החומה, שם נפלה החומה', והחומה שהפרידה פעם בין שני חלקי ברלין נבנתה מחדש בינינו. זה היה מביך ומוזר ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי. לא הבנתי את הפער המטורף הזה בין הרומנטיקן ההוא לבין הבחור שמסתובב איתי עכשיו בברלין. חזרתי ארצה והייתי בטוחה שאקבל איזה סמס, וואטסאפ, טלפון. לתדהמתי, לא שמעתי ממנו יותר. המחזר הנלהב לא סימס אפילו ש'זה לא ילך בינינו'. היום אני מבינה שזה אולי לא הוא שסחף אותי ככה, אלא הצורך שלי באהבה רומנטית".

היא שואלת "מה שלומך", הוא עונה: "קמתי עם זקפת בוקר"

חודשים רבים קודם לאירוע כתבה שרון תסריט לסרט קצר בשם "עקומה מעל גיל שלושים", שזכה לעידוד הקרן החדשה לקולנוע והוצג בסינמטק חיפה במסגרת פסטיבל סרטים קצרים. בסרט, שאותו ביימה ובו היא גם מככבת, היא מביאה את נקודת המבט הצינית והנוקבת שלה, חותרת תחת המושג רומנטיקה ומרסקת אותו לרסיסים. בסצנה האחרונה של הסרט אומרת שרון: "כמו כל דבר בחיים, גם ביחסים רצוי להיות יעילים, לצמצם זמנים". בזה היא סותמת את הגולל על החלום הרומנטי.

בכל זאת, תנסי להיזכר באיזו מחווה רומנטית שזכית לה.

"מישהו קנה לי תחפושת של טניסאית לפורים, כי הוא ידע שאני רוצה להתחפש לטניסאית. זה היה לפני חמש שנים, ומאז לא זכיתי אפילו לחלקיק של מחווה רומנטית. הייתי במערכות יחסים ארוכות, היו פרחים בימי הולדת או ביום האהבה או כשהבחור רצה להתנצל על משהו, אבל חיזור רומנטי? לזה לא זכיתי".

לא שמעת לחישות רומנטיות? מילים יפות של חיזור?

"אין", היא אומרת. "אפילו במהלך הסקס, כשאת שומעת 'איזה כיף לי', 'איזו יפה את', את שואלת את עצמך אם תשמעי ממנו גם מחר. הייתי פעם עם מישהו", היא משתפת, "קמתי בבוקר, והוא מלטף ומחבק את הכלב שלו: 'מתוקי, בוקר טוב, איך ישנת הלילה', ואז הוא מסתובב אליי ושואל בטון ענייני: 'רוצה קפה?'. רק רציתי לעוף משם".

בסרט שלך את חסרת אמון לחלוטין ביחסים שיש בהם מן החיזור והרומנטיקה.

"הייתי במערכת יחסים חמש שנים והתרגלתי לדפוס מסוים. ידעתי שכשאני מתקשרת, חוזרים אליי. כשנפרדנו, הכרתי אחרים. אני מתקשרת, והם לא חוזרים או שהם חוזרים מאוחר. אפילו לא ידעתי שזה קיים. היו לי מאז המון אכזבות, המון כאפות, והיום, כשאני למשל פותחת את הפייסבוק ורואה אתר בשם 'בחורים שווים בין חברות', זה רק מאשש ומבהיר לי מחדש למה הרומנטיקה מתה".

מה זה האתר הזה?

"בנות מפרסמות שם ידידים שלהן שמחפשים קשר, ובחורים כאלה מקבלים אלפי פניות מרווקות. הן הופכות לשוק הבשר הפרטי שלהם. אני מכירה מישהי שפנתה לבחור כזה, שאלה 'מה שלומך, איך עובר היום', והוא כתב לה 'קמתי עם זקפת בוקר'. וזה בחור שפרסם שהוא מעוניין בקשר רציני. היא הייתה המומה".

היא מתגוררת בדירה שכורה, מעוצבת ומפונפנת בפריטים רומנטיים, נוסטלגיים, קופסאות פח קטנות של פעם, פרחים. בקיצור, רומנטיקה. "בגיל שש היה לי חבר בגן", היא צוחקת, "הביא לי תמונת קרמיקה של לב עם נשיקה, ואני תליתי על הארון. כשאף אחד לא ראה, הייתי מנשקת את התמונה כמו בסרטים".

התייאשת או שאת ממשיכה לחפש את האהבה הרומנטית והמחזר הלטיני?

"אני חיה בסתירה עם עצמי. מצד אחד, אני אדם ציני, מפוכח, היו לי סטוצים ומפגשים שלא שייכים לסוגה הרומנטית. היום אני כבר לא עושה את זה, אבל בעבר יכולתי ליזום בלי בעיה. הייתי מתחילה עם גברים שמצאו חן בעיניי, ואפילו לא ציפיתי למחוות רומנטיות או לחיזור, כי אני מודעת לכך שזה לא קיים. מצד שני, אני עדיין אופטימית. עובדה, אני מסוגלת לארוז מזוודה ולעלות על מטוס בתחושה שמעבר לפינה נמצא האיש הנכון. אני עדיין מאמינה באדם שיראה אותי, שאני אראה אותו, שיחד נפליג לעבר חיים משותפים".

אדיב, מתחשב ואבירי? מצאת את פסגת המין הגברי (צילום: shutterstock)
אדיב, מתחשב ואבירי? מצאת את פסגת המין הגברי (צילום: shutterstock)

אני רוצה רומנטיקה, מתה לאיזה זר פרחים

"הרומנטיקה מתה. חד־משמעית", טוענת שירי שמשה בת ה־36, מאפרת טלוויזיה וכלות. "על כל שלוש רווקות יש רווק אחד, וכשיש הרבה יותר נשים איכותיות מגברים, הם לא צריכים להתאמץ ולחזר. הם התרגלו שאנחנו באות על מגש של כסף, אז למה שיחזרו? למה שישיבו לטלפון שלך? רצינו להיות עצמאיות, אסרטיביות, מחזרות, אנחנו מתחילות עם גברים, אנחנו זמינות, והם יודעים שאפשר להשיג בקלות סקס מזדמן".

"אולי, אם יהיה לגבר כיף עם האישה שפגש, הוא יטרח לצאת איתה למסעדה. אבל לחזר? את יודעת כמה גברים מבלים ככה עד גיל 40 ואז הם נזכרים שהם רוצים משפחה ועושים ילד עם מישהי? והרי בסרט הנע שלהם הם בטח פגשו בחורות שהיו ראויות לנישואים, אבל הם פשוט לא טרחו ולא התאמצו לחזר אחריהן".

לך יש מחזרים?

"אין שום חיזור. זו מילה שנשמעת היום פרובינציאלית. גברים בקושי מחזירים לך טלפון כשאת מתקשרת. מקסימום, גבר מבקש חברות בפייסבוק, שולח סמס, מתכתב איתך ברשת החברתית, ואז יש לו כבר תחושה שאתם מכירים, כי הוא כבר 'דיבר איתך'. הוא אפילו לא צריך טלפון, הכל נשאר וירטואלי. עוד לא נפגשתם, ומבחינתו כבר היה חיזור, והייתה 'שיחה', ומן השיחה לכאורה מגיע מהר מאוד ה'היי', והקריצה ברשת, ו'מה את עושה', ו'מה המצב', ובלילה זה 'ערה?', אפילו בלי המילה 'את'. אין שום דבר אישי".

את זוכרת איזו פגישה ראשונה רומנטית?

"לרוב הגברים אין בעיה להזמין אותך אליהם הביתה כבר בפגישה הראשונה. אני, למשל, גרה בגבעתיים, והם מצפים שאגיע לתל אביב. גבעתיים זה מאמץ, זה רחוק מדי בשבילם".

תפאורה? נרות? יין? אמנות הפיתוי? משהו?

"הצחקת אותי. מבחינתם, אלכוהול זה מספיק. מישהו הביא לי פעם שוקולד. זהו. אם אני מקבלת סמס אחרי הסקס, אני חושבת 'איזה חמוד', בטוחה שהוא בעניין שלי. לפעמים, כשמישהו מתחיל עם מילים רומנטיות לפני הסקס, או במהלכו, אני נהיית צינית. אני אומרת לעצמי: 'אתה לא צריך להתאמץ, כבר השגת, מה אתה מבזבז מילים?'".

אני בטוחה שפגשת בחור רומנטי בין כל הבחורים שהיו לך.

"לפני חודשיים יצאתי עם בחור רומנטי. הוא בא לאסוף אותי מגבעתיים, הזמין כרטיסים להופעה, הלכנו למסעדה רומנטית. אמרתי לחברות: 'אולי בכל זאת זה קיים?'. אבל זה נגמר".

שירי שמשה:

"הוא אפילו לא צריך טלפון, הכל נשאר וירטואלי. עוד לא נפגשתם, ומבחינתו כבר היה חיזור, והייתה 'שיחה', ומן השיחה לכאורה מגיע מהר מאוד ה'היי', והקריצה ברשת, ו'מה את עושה', ו'מה המצב', ובלילה זה 'ערה?', אפילו בלי המילה 'את'. אין שום דבר אישי".

מתי בפעם האחרונה קיבלת פרח מגבר?

"נבר אבר", היא אומרת בכנות. "את מכירה את ההיא שמסתובבת עם פרחים במסעדות? אני יושבת עם בחור ואנחנו צוחקים על זה, שחלילה לא יחשוב שאני מצפה".

כלומר, את משתפת פעולה עם האטימות הזו.

"בעשר השנים האחרונות השתנו הציפיות שלי מגברים. הלכו והתמעטו. פיתחתי ציניות, עד שלפעמים אני אומרת לעצמי: 'תעזבי, שירי, רומנטיקה זה דבר ארכאי, אנכרוניסטי, זה שמור לסרטים קיטשיים. במקום זה תזרמי, תהיי קלה, זה מה שהם מצפים ממך'".

"ובאמת, ניסיתי לשדר עצמאות, חוזק, אסרטיביות, התחלתי עם גברים, השארתי להם פתקים עם הטלפון, האמנתי שזה בסדר כי גם הגברים אומרים לך כל הזמן שזה לא מוריד מערכך, אבל תכל'ס, זה לא נכון. גבר הוא יצור ניאנדרטלי שצריך להתאמץ, וככל שהוא מתאמץ יותר, ככה הוא יותר מושקע בך, כמו במכונית שלו, וככה את יותר חשובה לו. נכון שמעט מאוד גברים מתאמצים היום, אבל אני החלטתי לעשות שינוי בעצמי".

כלומר?

"לפני שנתיים ברחתי לאילת. בין היתר, התכוונתי להתרחק מסגנון ה'רווקות התל אביבית', מהתחלופה הזו, מהקצב המטורף של פגישות, היכרויות, חרדות. מאז שחזרתי לתל אביב אני עושה עבודה עם עצמי. הבנתי שציניות זה לא מגניב ושאת האסרטיביות והיזמות שיש בי כדאי לי להשאיר לעבודה שלי. החלטתי לשמור על פאסיביות ואני לא מחזרת יותר אחרי גברים. אני רוצה רומנטיקה. אני מתה לאיזה זר פרחים".

אל תשיר לי בלדה, אבל לפחות תשלח נשיקה

במהלך תשע שנים היו לאירה פריש בת ה־25, סטודנטית לתקשורת אינטראקטיבית במכללה הבין־תחומית, שתי מערכות יחסים ארוכות.

"מגיל שש עשרה אני בעצם זוגית", היא אומרת, "ובשנים האלה דווקא הייתה לי רומנטיקה. כל מחווה נראתה לי גרנדיוזית. היו ורדים על המיטה, היה 'אני אוהב אותך', היו פיקניקים כמו שרואים בטלוויזיה. מאז נראה לי שכל הדברים האלה חייבים להתקיים במערכת יחסים".

את הפרח שקיבלה בדייט היא זוכרת עד היום. "זה היה בגיל 16. פרח בדייט ראשון מהחבר שלי. ייבשתי את הפרח בין דפי אנציקלופדיה ועד היום הוא שמור אצלי בקופסה, שיש בה מכתבים, זוג כרטיסים לקולנוע ומתנות קטנות".

לפני שנה היא יצאה לשדה הרווקים והרווקות, "ומאז", היא אומרת, "אני בהלם. הכל נעלם. לא תיארתי לעצמי עד כמה הטכנולוגיה מפשטת הכול. אוכל מהיר, שירות מהיר, אי דחיית סיפוקים, מידע מטורף כל הזמן, קפיצות אדירות בין גירוי לגירוי, מסרים, התכתבויות. לא ידעתי שאפילו אין שיחות טלפון רומנטיות. יש וואטסאפ, את יודעת מיד אם הוא ראה מה ששלחת, וכשהוא לא מגיב את מכניסה את עצמך לסרט: 'האם כתבתי נכון, אולי הייתי צריכה למחוק, אולי יש באג והוא לא ראה'. אנשים כבר לא מתגעגעים כי כל רגע הם יודעים איפה הוא נמצא ואיפה את, והכל נורא אינטנסיבי.

פתאום גיליתי שגברים לא צריכים בכלל לחזר. הם באים בקטע מיידי: 'רוצה? יופי. לא רוצה? לא צריך'. והכי נורא, את מגיעה לפגישה פנים מול פנים, ואין 'בואי לדינר', במקום זה יש 'בואי אליי לדירה', או 'בואי לאיזה דרינק', שמסתיים בשיחה פשוטה או במיטה. אין שום עומק. נורא הופתעתי".

ממה בעיקר הופתעת?

"מזה שלא מחזרים אחריי. אני זוכרת שלפני שנה, כשהבנתי את זה, נכנסתי לפאזה די אגרסיבית להתחיל עם גברים. ערב אחד התלבשתי יפה ולקחתי את עצמי לבר. ישבתי לבד, שתיתי בירה, עישנתי סיגריה. ישבתי מחויכת שעה שלמה, ואף אחד לא ניגש, לא דיבר, לא שלח צ'ייסר. הכסא לידי נותר פנוי. הייתי בהלם. בשלב מסוים, כשנמאס לי, תפסתי את הבחור שנראה הכי טוב, מגודל, עם קעקועים, עיניים בהירות. ביקשתי מהברמן לשלוח לו צ'ייסר בשמי. הבחור חייך אליי, הניף כוס והמשיך לשבת עם החברים שלו".

אולי לא מצאת חן בעיניו?

"מה זה קשור? הוא גבר, לא? בחורה התחילה איתך, זה מדליק. אבל רק אחרי עשרים דקות, שבהן שתה וקשקש עם החברים שלו, הוא התיישב לידי. פטפטנו, האמת היא שהוא קצת שיעמם אותי, אבל גרמתי לשיחה להתפתח לכיוון מיני והלכנו אליו כי הוא גר קרוב. בסוף ברחתי משם, התחרטתי על היוזמה שלי".

היום, היא אומרת, היא עובדת על עצמה. "מדייט לדייט אני מנסה להבין איפה הטעות שלי, אולי בחרתי את הבחור הלא נכון, אולי אני צריכה לשפר את ההתנהגות שלי כדי למשוך בחור טוב. אני מנסה להיות טיפה מרוחקת, פחות פרובוקטיבית, לשחק כאילו יש איזו עלטה של מסתורין סביבי, כדי שגברים ירצו לחזר אחריי. אני מנסה להיות 'מאתגרת'. בפגישה האחרונה הרגשתי שאני עושה עבודה טובה, ובכל זאת זה מיד זרם לדירה שלי, והסוף היה ממש לא רומנטי.

"נשארתי עם התחושה שלא משנה מה את עושה, איך את מתנהגת, כמה את מרגישה יפה, מושכת, סקסית - אין רומנטיקה, אין חיזור ואין ג'נטלמנים. אחרי שהם משכיבים אותך, הם ילכו לבאה בתור, וגם אותה ישיגו בלי פרחים, בלי שוקולד, בלי נרות, פיקניק או יין. אם תגידי להם 'לא', הם ילכו לבחורה הבאה שתגיד 'כן'".

את נשמעת מאוכזבת.

"אני לא מיואשת, לא לחוצה, וזה גם לא מתסכל אותי, אבל זה מעסיק אותי. אני צעירה, חדשה בזירה, ובשנה הזו התאכזבתי לגלות שהרומנטיקה לא קיימת. אני לא מחפשת גבר שיעמוד מתחת לחלון וינגן לי בלדה בגשם, אבל יש עוד דרגים. מבחינתי, רומנטיקה היא מחוות קטנות, שארגיש שאני משהו מיוחד בשבילו, שיישב עם חברות שלי, למרות שהן חופרות, רק משום שהוא אוהב אותי, שיתעכב בבוקר עוד רגע ליד הדלת לתת לי נשיקה או ארוחת בוקר למיטה. אבל הגברים היום הם עצלנים, לא רוצים להתאמץ, ולדעתי, הם מפסידים. לא רק אנחנו".

הזמנתי יין, אמר: "יקר". רציתי צ'יפס, אמר: "לא בא לי"

"מישהו שלח לי פרחים בוואטסאפ. אמרתי לו שזה יפה, אבל שפרחים, כמו כל דבר, צריך להריח", אומרת בשמת הראובני (30), אוצרת אמנות העובדת בסטודיו לעיצוב ולמיתוג.

היא רומנטיקנית ללא תקנה. "אני מרגישה שהייתי צריכה להיוולד במאה אחרת וזה מתבטא אצלי גם בחיצוניות. אני תמיד לובשת שמלות, ורק לאחרונה עברתי לג'ינס, אבל זה לא סותר. אפשר להיות חזקה, ולעתים חלשה, וגדולה, ולעתים אישה קטנה", היא שולפת סיגריה מתוך קופסה מעוטרת בשושנים ובמלאכים.

הרבה נשים אומרות שהרומנטיקה פסה מן העולם.

"אני אולד פשן במובן הזה. אני אוהבת דברים של פעם כמו מוזיקה, אמנות, רהיטים, מעדיפה ספר שירה ולא אינטרנט, לא מסוגלת לנהל רומן דרך הוואטסאפ. גם סמסים בשבילי זה רק כדי לבדוק שהכל בסדר. הרי אתה מאבד בסמס את האינטונציה, את ההבנה אם הצד השני צוחק או רציני, ואם יש לך גחליליות בראש, הן לא ייצאו החוצה מוארות בסמס או ברשת".

שבע שנים חייתה עם גבר. מתוכן, שלוש שנים הייתה נשואה. לפני שנה התגרשה. "הוא התאהב באחרת, היה קשה, אבל הוא עשה לי טובה. לא התאמנו".

הייתה לכם רומנטיקה?

"בהתחלה, מאוד. הוא טיפוס אירופאי. הלכנו הרבה לים, לסרטים, הענקנו מתנות קטנות, הוא קנה לי כבר בהתחלה דיסק פלמנקו שאני אוהבת, נסענו לפריז, שמענו שארל אזנאבור בקולי קולות".

ומה גילית כשיצאת ל"כיכר השוק"?

"שהטכנולוגיה, המקצב, הסופר הענק וכל השפע מקלים על אנשים לעזוב, לאבד זה את זה. גיליתי גם ששכחנו לראות את זה שמולנו, שכחנו להבין שלא כל הגברים הם אותו דבר ושכל אחד מהם זקוק למשהו אחר. שכחנו לעצור, לנשום, לחשוב איך אני מגיעה ללב שלו וגורמת לו שלא יפסיק לחזר אחריי".

שלא יפסיק? יש כאלה שטוענות שהחיזור בכלל לא מתחיל.

"אני כנראה מזמנת רומנטיקה, כי מניסיוני זה קצת אחרת. בעיניי, חיזור לא אמור לחדול כשאתם כבר יחד. צריך לחזר גם כשאתה כבר בזוגיות שרצית. כל הזמן. נכון שפעם, עוד לפני שנישאתי, היה מישהו שנכנס לכלא הצבאי בגללי כי הוא ברח כדי לראות אותי, והיום גבר לא יישב בכלא בגלל זה, אבל מבחינתי, ברגע שחיזור בתוך הזוגיות נפסק, נגמר הרומן".

במהלך השנה מאז שהתגרשה היו לה קשרים שונים. ביניהם, היא מודה, היו סיטואציות אנטי רומנטיות בעליל. "יצאתי לדייט. הזמנתי יין, והוא אמר: 'יקר'. רציתי צ'יפס, והוא אמר: 'לא בא לי'. קמתי, השארתי מאה שקל, והלכתי".

בעת הריאיון בשמת נראית קורנת. "עכשיו יש מישהו חדש בחיי. הוא התחיל איתי בים. בערב הלכנו לאכול גלידה בנווה צדק, כמו בסרטים. את הוואטסאפ הוצאתי מחוץ לתחום ואנחנו מדברים שעות בטלפון, לפעמים עד אור הבוקר, אם כי אני מרגישה שאני נותנת הרבה יותר בעוד שהוא עדיין זהיר".

זהיר?

"הציניות בגברים היא עטיפה. יש בהם רומנטיקה, אבל הם זהירים יותר, אפילו מפוחדים. אין את הנינוחות שמאפשרת רומנטיקה. הם פוחדים מחשיפה רגשית מול נשים חזקות וציניות".

אז בסופו של דבר שוב אנחנו אשמות?

"במידה רבה. הנשים איבדו את הרוך. יש לי חברות רווקות, והן קשוחות, רוצות להיות עצמאיות, להיראות חזקות, לשלם עליו בדייט, משדרות שהן יכולות לקנות לעצמן פרחים ולהביא לבד ילד לעולם, ועל פניו נראה שהן לא צריכות גברים. זה מפחיד אותם".

ומה את עושה כדי לא להפחיד?

"שומרת על הרוך ושומרת על הרומנטיקה שנמצאת בתוכי, וכשאני מזהה גבר שמסוגל לדבר בשפה הזו או ללמוד אותה ממני, אני מכוונת לזה".