בכרם הזיתים

בפתח כרם הזיתים המתין צי קטן של רכבי צעצוע, אבל הילדים שרצו בין העצים לא היו זקוקים לצעצועים שהביאו מהבית. הרי מה יותר כיף מאשר להיות עם אבא ואמא, סבא, סבתא, הדודים, בני הדודים והכלבלב המשפחתי, בעת המסיק בכרם הזיתים המשפחתי?

תהליך המסיק מורכב: לפני שמתחילים למסוק זיתים מן העצים נאספים מהאדמה זיתים שהקדימו ונשרו, מהם יופק שמן נחות שישמש לתאורה או להכנת סבונים. בהמשך פורשים מתחת לעצי הזית יריעות פלסטיק ומוסקים את הזיתים מהעצים בשיטת הניקוף: מכים בעזרת מקל או מגרפה קטנה בענפי הזית, וכשהזיתים נושרים ליריעות הפלסטיק, אוספים אותם לדליים או לשקים.

הסבתא לבושה בבגדים מסורתיים, עטופה במטפחת לבנה המכסה כמעט את כל פניה, ולא נחה לרגע. דלי אדום תלוי על ידה השמאלית וביד השנייה היא קוטפת באהבה את הזיתים מהעץ. כשנופל זית לאדמה, היא לא מתעצלת, מתכופפת ומצרפת אותו לדלי הכבד. כאן יש כבוד לכל זית. אגב, השיטה בה היא מוסקת נקראת "חליבה".

בבית הבד

ניקוף או חליבה, את כל תנובת הכרם מעמיסים על נגרר של טרקטור או ג'יפ ויאללה, לבית הבד. את סיור המסיק שלנו אנחנו פותחים בג'וליס, כפר דרוזי גדול בגליל המערבי, המוקף בכרמי זיתים. לבית הבד שבכפר שני חלקים: מצד אחד מודרני, בו עוברים הזיתים דרך מסלול ממוכן, וחימום קל בדרך מוציא מהזיתים את מקסימום השמן. בקצה המסלול יושב בנו של בעל הבית ושוקל את השמן המופק. התשלום על השימוש בבית הבד הוא במעשר, עשרה אחוזים מהתוצרת נשאר שם.

בצד השני של בית הבד הסיפור שונה: אחרי שהזיתים נשטפים, הם עוברים למכל שטוח שם שלוש אבני ריחיים ענקיות מסתובבות וכותשות אותם. השמן המופק בכתישה הקרה הזאת (ללא חימום בתחילה) נקרא "שמן כתית", וזאת הדרך המסורתית להפקתו. היא שומרת על איכות שמן הזית וסגולותיו, אבל זה נעשה על חשבון הכמות המופקת.

  • טיפ שלמדנו במקום: לצבע השמן אין משמעות. הוא שונה משמן לשמן, וממסיק למסיק, ותלוי בזמן בשלות הזיתים ובמועד המסיק.

בסמטאות הכפר

עדנאן כבישי המדריך אותנו בסמטאות ג'וליס, מספר ששמן הזית מהווה את לב הבישול הדרוזי. מדובר בתזונה נכונה שהיא גם מצווה דתית, תזונה שמשפיעה גם על הנפש. הסיור שהוא מדריך, אחד מהסיורים הרבים המוצעים בכפרי הגליל במסגרת הפסטיבל, מפגיש את המטיילים עם התושבים המקומיים, אלה שביום יום עוסקים לפרנסתם במגוון עבודות, חלקן יצירתיות ומרתקות, אבל למשך חודש אחד בשנה נרתמים כולם לעסקי הזיתים.

מעדנים. יש בהם עולש, דרדר, סלק בר, חוביזה, שומר, פרפכינה ("רגלת הגינה") ועוד (צילום: עדי אדר)
מעדנים. יש בהם עולש, דרדר, סלק בר, חוביזה, שומר, פרפכינה ("רגלת הגינה") ועוד (צילום: עדי אדר)

במטבח של שאדיה אבו ניגם, למשל, מתבלים בשמן הזית את המאכלים הלבנונים הנפלאים שהיא מכינה. שאדיה נולדה וגדלה בחצבייה בלבנון. בשנת 1997, כשהיא בת 20, שידכו לה אלמן ישראלי תושב ג'וליס, אב לשלושה ילדים קטנטנים. היא עברה לגור בישראל, נישאה לגבר מג'וליס, גידלה את שלושת ילדיו ואליהם נוספו שלושה ילדים פרי בטנה.

בעונת החורף יוצאת שאדיה לשטחים הפתוחים סביב הכפר הגלילי בו היא מתגוררת ומלקטת עשבי בר, מהם היא מבשלת מעדנים. יש בהם עולש, דרדר, סלק בר, חוביזה, שומר, פרפכינה ("רגלת הגינה") ועוד, והם רק חלק ממה שגדל באדמת הגליל. בסדנאות שלה אפשר להתלוות אליה לשטח, ללקט ולבשל אוכל לבנוני מבוסס שמן זית, וכבונוס לשמוע את סיפור חייה המרתק.

 "כלה מצטיינת". נזירה נביל טריף  (צילום: עדי אדר)
"כלה מצטיינת". נזירה נביל טריף (צילום: עדי אדר)

את נזירה נביל טריף אפשר להגדיר כ"כלה מצטיינת". עדנאן כבישי מקדים ומסביר, שבשביל להיות כלה דרוזית נחשבת, צריכה המיועדת להוכיח תבונת כפיים וליצור פריטים מסורתיים שכל אחד מהם מסמל משהו על הכלה או על הבית הדרוזי: מטפחת ורודה ומטפחת כחולה מעוטרות בסריגת יד עדינה; כיסויים לכריות; מפיות ומפות שולחן; מטפחת לכיס החתן ביום החתונה ועוד. ככל שהרקמה או הסריגה מדויקות יותר, כך עולה מעמדה של הכלה.

אצל שומרי המסורת - תפקיד האישה (לאחר החתונה) היה להיות בבית, לבצע את עבודות היומיום (בישול וניקיון) ובזמן החופשי - ליצור עבודות יד. גם כיום, כשחוט ומחט בידיה, בעבור נזירה, אשתו של אבו סמי נביל טריף, השמים הם הגבול בכל הנוגע למלאכת יד. בכניסה לבית המשפחה היא מציגה את עבודותיה - מוצרי נדוניה וגם מסגרות מעוצבות לתמונה פופולרית בבתים דרוזיים רבים, פניו של שייח' אמין טריף, בן ג'וליס שהיה ראש העדה משך שנים רבות.

רמי, בנה של נזירה, ירש ממנה את תבונת הכפיים. הוא בחר ללמוד בבצלאל וכיום משתמש בחוטים ובקליעה לצורך עיצוב עכשווי, בין השאר – של כיסאות מיוחדים המשלבים שלדת מתכת וחוטים צבעוניים. כיסאות מהקולקציה שלו נמכרים בחו"ל ובארץ (ב"טולמנס").

כלות דרוזיות שהעיסוק באומנות השימושית אינו קרוב לליבן, יכולות לקנות את הפריטים הדרושים לנדוניה מנשים אחרות היוצרות אותם בעבודת יד. דרין אבו חלא מנהלת ויוזמת פרויקט בשם "סורגות עתיד". זהו מיזם המונה 17 נשים בעלות ניסיון וידע בסריגה, שמתכנסות מדי שבוע למפגש חברתי יצירתי, מחדשות אומנות שכמעט נשכחה ומערבות בעבודה טכניקות חדשות.

את היצירות ניתן לראות בבית המורשת הדרוזית בג'וליס, שהוא גם מוזיאון קטן, וגם בדף הפייסבוק שלהן, "סורגות עתיד - ג'וליס".

  • פרטים:

ביקור בבית המורשת נעשה בתיאום מראש, בטל' 050-6204457

סיורי זיתים ומורשת עם עדנן כבישי ניתן לתאם בטל' 054-7890557

פסטיבל ימי ענף הזית

עד חופשת החנוכה נערך בגליל פסטיבל ימי ענף הזית. כאמור, ביקור באתרים השונים מאפשר הצצה לתליך הפקת שמן הזית בקרב עדות ודתות שונות. המבקרים יכולים לצפות ולהשתתף במסיק מסורתי ומודרני, לשמוע על תהליך הפקת שמן זית, להיות חלק מסדנאות כבישת זיתים ובישול, להאזין להרצאות על שמן הזית וסגולותיו הרפואיות, על השימוש בו בתעשיית הקוסמטיקה ועוד. פעילות הפסטיבל תתרכז בכל שבוע במקום אחר בגליל, בהתאם להתקדמות המסיק.