אנוסים: קשר שתיקה סביב גברים שנאנסו על ידי נשים

מה שהכי מציק למאיר (שם בדוי), זה שכאשר הוא ניסה לספר את סיפורו ולחלוק את מצוקתו עם חבר או שניים, הוא זכה בתגובה לצחקוקים, לקריצות שובבות ולצ'פחות על הכתף: לא רק שהחברים שלו לא הזדעזעו, הם עוד הגיבו עם אמירה בנוסח, על מה אתה מדבר? הלוואי עלינו! מאיר לא יכול לישון בלילות, בטנו מתהפכת בתחושות של זעם, גועל ותיעוב עצמי – ואותם זה משעשע. מה לא בסדר איתם? אבל – גרוע יותר – מה לא בסדר איתו?

>>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG

מה שעוכר את שלוותו של מאיר בחודשים האחרונים הוא האונס שעבר על ידי... אישה. חלק מכם אולי מגחכים עכשיו בחוסר אמון, כי איך אפשר לאנוס גבר? הרי גברים חזקים יותר מנשים, ובכלל, אם הייתה לו זקפה – אז למה קוראים לזה אונס? ובכן, בהחלט יש מקרים של גברים שנאנסו על ידי נשים. זה אפשרי, וזה כואב ומבלבל, בדיוק בגלל שזה אפשרי. כי אם זה התאפשר – כלומר, אם עמד לו בכלל – אז איך אפשר להגיד שהוא נאנס? זה לא סימן שהוא רצה את זה? נשמע מסובך. וזה אכן מסובך.

כך מתאר מאיר את האונס שעבר על ידי המנהלת שלו בעבודה: "עבדתי בחברה פיננסית, והייתה מעליי בוסית. היא אשת מקצוע מצליחה מאוד, ורוב הגברים שעובדים תחתיה, ואני ביניהם, מעריכים אותה מאוד מבחינה מקצועית. היא גם ממש חתיכה, לדעתם של החברים שלי. קצת מבוגרת מרובנו, אבל שמורה טוב. אני אישית לא מתעניין בנשים אחרות, בטח לא מבוגרות ממני. תגידי שאני חנון, ואני אכן חנון. אני אוהב את אשתי, ואפילו שזה מעצבן אותה (כן, אפילו את אשתי זה מעצבן), אני לא רואה נשים אחרות מול העיניים.

עד עכשיו הכל מתרחש במשרד. איך נכנסת לסיטואציה שבה היא יכלה לנצל אותך מינית?

"לתקופה מסוימת היא הפסיקה לדבר על עניינים אישיים, ואני נרגעתי. אמרתי לעצמי שהכל היה בראש שלי. יום אחד היא ביקשה ממני לבוא אליה הביתה לסדר לה משהו בראוטר, המכשיר ששולט על רשת האינטרנט האלחוטית בביתה. היא יודעת שאני טוב מאוד בדברים האלה, ולא יכולתי לסרב. היא הבוסית. היא הסבירה שעד שהטכנאי יבוא יעברו כמה ימים, והיא לא יכולה בלי אינטרנט. זה נשמע הגיוני. אמנם אני יודע שהיא חיה לבד, כי היא גרושה והילדים שלה מחוץ לבית; ולמרות זאת נעניתי. לא יכולתי להיות גס רוח ולהגיד לה 'תרדי ממני'".

מה קרה בבית שלה?

"אני מגיע בשעות הערב, כפי שקבענו. היא מציעה קודם קפה, למרות שאני אומר לה שאני לחוץ כי אשתי מחכה. ואז היא מביאה גם קוניאק ואומרת לי שזה סוג משובח מאוד ואני חייב לטעום, כי היא הביאה את זה מצרפת. אני לא נוהג לשתות אלכוהול. שתיתי כמה שלוקים כי היא לחצה. ואז היא אמרה שהראוטר שלה בסדר גמור, ושהיא הזמינה אותי רק משום שהיא חושקת בי נורא. היא לבשה שמלת בית ארוכה עם שסע עמוק מאוד בצד הרגל. אפילו חננות כמוני שמים לב לדברים כאלה. היא התחילה ללטף אותי, לחבק אותי, למזמז אותי. אמרתי לה שאני לא עושה דברים כאלה, שאני לא מתעסק עם אישה אחרת חוץ מאשתי. היא נעשתה תובענית יותר ויותר. תפסה לי בעניבה והחזיקה אותי צמוד אליה. פתחה לי את החגורה, הורידה לי את המכנסיים ואת התחתונים והשכיבה אותי בכוח על הספה הגדולה שלה. כל הזמן הזה אני אומר לה: בבקשה תפסיקי, בבקשה תפסיקי".

"לה לא היו תחתונים מתחת לשמלה הארוכה, והיא רק הרימה אותה. הייתי בטוח שהיא לא תוכל לעשות לי כלום, כי לא יעמוד לי. אבל כן עמד לי. זה הכי משגע אותי, ואני לא יכול להסביר את זה. נכון, היא נראית טוב. אבל היא מבוגרת. היא הבוסית שלי, היא לא הטעם שלי. מה פתאום עומד לי? זה לא הגיוני, זה לא בסדר. ביקשתי ממנה שוב ושוב שתעזוב אותי. אבל היא לא עזבה. עלתה עליי ודהרה עליי ואני לא עשיתי כלום. הייתי בעיקר המום. אין לי מושג כמה זמן זה נמשך. אני לא יכול להגיד אם גמרתי מהר או לאט. אני רק יודע שזה היה בלי קונדום וזה היה נורא עוד יותר. היא אמרה: 'אני יודעת שאתה לא מתפרפר אז אני לא צריכה קונדום'. אבל מה איתי? אני כן צריך קונדום! אני בכלל לא רוצה לשכב איתך! רדי ממני".

אמרת לה את כל זה בדיוק במלים האלה?

"לא. הייתי יותר מדי המום. הייתי משותק. הייתי פגוע. אני גבר מנומס, שלא אומר דברים מעליבים לאישה. ואיך אני יכול להגיד משהו, כשהאיבר שלי עומד? זה אומר שאני כן רוצה בה, למרות שאני כביכול מתנגד".

איך נגמר הסיפור?

"גרוע. באתי הביתה ושעה לא יצאתי מהמקלחת. הייתי עצבני נורא ודיברתי בגסות אל האישה והילדים. למחרת הרגשתי שאני לא רוצה ללכת לעבודה, אבל ידעתי שאין לי ברירה. כמובן, לא יכולתי להסתכל לבוסית שלי בעיניים. בעיקר עצבנו אותי הקריצות והרמיזות שלה. היא חשבה שאני צריך לראות את מה שקרה לי בתור מחמאה. ולי בא להקיא. כעבור שבוע התחלתי לחפש מקום עבודה אחר, ומקץ חודש התפטרתי. אין לי עם מי לדבר על המקרה שלי, כי כשניסיתי, אנשים חשבו שאני בר מזל. ובעיקר אני לא רוצה שאשתי תדע, כי היא תחשוב, בצדק, שאני רציתי את זה: עובדה שעמד לי. איך אני אסביר את זה?"

כשגבר אומר "לא"

תקיפה מינית של גבר בידי אישה – יש דבר כזה, ולא מדברים על זה. נכון, ממדי התופעה קטנים מאוד לעומת אחוז הנשים שמותקפות מינית על ידי גברים. אבל זה לא מוריד מעוצמת הפגיעה, העלבון והכעס של מי שהיה קורבן לסוג כזה של תקיפה. היום, נשים כבר יודעות שמותר להן להתלונן, לבקש עזרה. אצל גבר שעבר תקיפה מינית, תחושת הבדידות היא עמוקה מאוד. בגלל הדעות הקדומות, בדרך כלל אין לנפגע אומץ לדבר. ויש גם עובדה פיזיולוגית מעוררת תהייה: איך ייתכן שהייתה לו זקפה? זה לא מוכיח שהוא נהנה?

ד"ר רפי חרותי, מומחה לרפואה שיקומית ומטפל מיני מוסמך, יו"ר האיגוד הישראלי לטיפול מיני, מסביר: "בנסיבות כאלו נוצר מצב דיסוציאטיבי, כלומר חל סוג של ניתוק בין הגוף לרגש. במלים אחרות, הגבר יכול להרגיש דחייה, כעס, סלידה והתנגדות, למרות שבצורה זו או אחרת הוא חווה עוררות מינית. אני לא מכיר את המקרה המסוים הזה, אבל ייתכן שהאישה גירתה אותו, נגעה באיבר המין שלו, עשתה לו מין אוראלי, והגוף שלו כן התגרה. עם זאת, נפשו לא רצתה באקט הזה וסלדה ממנו. גם האישה פירשה באופן שגוי את המצב: עומד לו, סימן שהוא רוצה. זה ממש לא נכון. כשהוא אמר 'לא' הוא התכוון לזה לגמרי, לא חשוב איך הפין שלו הגיב.

אבל מכאן נובעת גם תחושת האשמה וההתייסרות של הקורבן: איך ייתכן שנאנסתי, אם הייתה לי זקפה? בגלל אי הבנה של המצב הדיסוציאטיבי, ייסורי המצפון וחוסר האונים שלו הם גדולים עוד יותר".

ברוב המקרים, האישה חלשה יותר מהגבר. איך ייתכן שהיא יכלה לכפות את עצמה עליו נגד רצונו?

"תחושת ההשפלה על מין שנכפה עליו, הפלישה למרחב הכי פרטי שלו, יכולות בהחלט ליצור מצב של שיתוק, שבו אין חשיבות לשאלה מי חזק יותר ממי. פתאום הוא מוצא את עצמו בסיטואציה מבלבלת, שמפשיטה אותו מכל הכוחות, לא רק מהבגדים".

ערן האן, פסיכותרפיסט, רכז קו הסיוע לנערים ולגברים נפגעי תקיפה מינית, פגש גברים שעברו חוויה דומה לזו של מאיר. האן: "הגבר שאת פגשת בא אל הבוסית שלו כדי לעזור, מתוך כוונה טובה. היא אילצה אותו לקיים איתה יחסי מין, למרות שהוא התנגד. אם זה היה הפוך, זה היה ברור מאוד. אם גבר היה מאלץ אישה לעשות איתו סקס למרות התנגדותה, לא היה שום קושי להגדיר את זה כאונס. אבל זה הרי מה שקרה לו: הוא אולץ לקיים יחסי מין. גבר כזה, כשהוא מנסה לספר לסביבה על מה שקרה לו, אומרים לו: לא נאנסת. עשו לך טובה. אתה צריך להיות אסיר תודה".

"אם אישה שנאנסת מגיבה בשיתוק ומאפשרת לתוקף לבצע את זממו, לא יכחישו את העובדה שהיא נאנסה. צריך להבין ששיתוק וקיפאון הן תחושות שגם גברים נקלעים אליהן. כל מעשה מיני שנעשה בניגוד לרצונך הוא פגיעה מינית. מה שחווה מאיר זה בהחלט אונס".

"לא. קשה ליישם לגבי גברים את החוקים של הטרדה מינית במקומות העבודה. אם יעירו לאישה משהו לא רצוי או פוגעני, למשל על השדיים שלה, היא תזהה מיד שזו הטרדה. אבל אם אישה תעיר לגבר משהו כמו: 'בטח יש לך זין גדול', גם אם זה מציק לו, הוא לא יגדיר את זה כהטרדה. כי הסביבה משדרת לו: אתה צריך להיות מבסוט מזה. במרכז הסיוע יודעים להתמודד עם מקרים של פגיעה מינית או אונס של גברים על ידי נשים. הבעיה, שלגברים אין מספיק מודעות כדי לבוא ולבקש עזרה".

על פי סטטיסטיקות מהימנות, אחד מתוך שבעה גברים עובר תקיפה מינית במהלך חייו. מחקרים בעולם המערבי מלמדים על שיעור זהה של תקיפה מינית בין בנות לבנים בתקופת הילדות. לקו הסיוע מגיעות מדי שנה מאות פניות חדשות של נערים וגברים, וההערכה היא שזהו רק קצה הקרחון – כי רוב הנפגעים לא פונים לעזרה.

איזה מין גבר אני?

• "על פי התפיסה החברתית הרווחת גבר הוא החזק, השולט. הוא לא אמור להיפגע: הגבר הוא זה שפוגע. גבר לא יכול להיות קורבן. מגיל שנתיים־שלוש מחנכים את הבנים שהם צריכים להיות חזקים. כשהאווירה הכללית היא כזאת, גבר שנפגע מינית לא מוצא את מקומו, הוא לא יודע איפה לחפש אוזן קשבת. ודאי לא אצל החברים שלו.
• "פגיעה מינית מרסקת את תחושת הגבריות. גבר יודע למה החברה מצפה ממנו, ומרגיש שבגד בציפייה הזאת. מעודדים גבר לפתח אסרטיביות. אם הוא נפגע מינית או חי בתוך יחסי כוח דכאניים, הוא מרגיש שהוא פסול בתור גבר: 'איזה מין גבר אני? גבר לא אמור לעבור את מה שעברתי'. חוסר אונים זה אימפוטנציה, וזו מחשבה קשה מנשוא.
• "התפיסה המגדרית הסטריאוטיפית מציבה את הגבר שנפגע מינית מחוץ לנורמה. המיתוס אומר שגבר בנוי לרצות לעשות סקס כל הזמן. לכן, כשמדברים על פגיעה מינית על ידי אישה, הוא נחשב בעיני הסביבה כבר מזל.
• "בתקשורת לא מדברים על התופעה הזאת, אין מודעות אליה. לכן גבר שנפגע מינית מרגיש בושה גדולה, השפלה, וקושי לספר על הפגיעה לסביבה. השיח בין הגברים הוא שיח של גבורה, וכאן הוא צריך לספר על חולשה.
• "הסטריאוטיפ אומר שלגבר יש כוח פיזי. לכן הנפגע מתקשה להבין איך קרה שמול מעשה התקיפה (בעיקר אם התוקפת הייתה אישה) הוא הגיב בקיפאון, בשיתוק, באי־יכולת להתנגד. בסרטים ההוליוודיים, במקרה של אונס הקורבן צורח, נלחם, בועט. במציאות, הנפגעים (גם גברים וגם נשים) חווים בדרך כלל היעדר יכולת להגיב. הגבר־הקורבן לא מבין איך זה קרה לו: איך לא התנגדתי?
• "גברים מרגישים אשמים שנפגעו מינית: אם עמד לי, סימן שרציתי את זה.
• "וחוץ מכל זה, יש גם בעיה מבחינת ההגדרה בחוק של מעשה האונס. אונס הוא חדירה של איבר מין של גבר או חפצים (כולל אצבעות) לתוך איבר מין של אישה. במלים אחרות, גבר לא יכול להיאנס. לגביו יש רק מעשה סדום. אבל יש גברים שאולצו לחדור. החוק לא מגדיר מעשה כזה בתור אונס".
  

חיזור גורלי

כתוצאה מכל זה, מעדיפים רוב הגברים לא להתלונן ולא לבקש עזרה. "רוב הגברים פונים לסיוע בגלל סיבה אחרת", אומר האן, "ורק במהלך הטיפול יוצא החוצה הסיפור של הפגיעה המינית. רוב הקורבנות נפגעו מינית בילדותם, ורק מקץ שנים אוזרים אומץ לדבר. לפעמים זה יכול לקרות אחרי המון שנים, כי החוויה לא מרפה. פנה אלינו למרכז גבר בן 77, שהעלה פגיעה מינית שחווה בגיל שבע".

נחזור למקרה של מאיר. איך הוא יכול להיעזר במרכז שלכם?

"במקרה דומה של גבר שביקש את העזרה שלנו, הוא היה במצוקה גדולה במידה רבה בגלל רגשות האשמה כלפי רעייתו. בהסכמתו, הזמנו אותה לפגישה ועזרנו לו לספר לה את הסיפור. היא מכירה אותו והבינה את הסיטואציה שאליה הוא נקלע. הם סידרו את העניין ביניהם והיא תמכה בו לאורך כל הדרך. הבעיה הגדולה יותר הייתה עם מקום העבודה. בייאושו, הוא עזב את העבודה. כמו במקרה של נשים, תמיד הנפגע הוא זה שעוזב, כי אין לו כוח להתמודד. אולם עצם העובדה שהוא יכול היה לספר את הסיפור, להפיג את תחושת הבדידות וההסתגרות – העובדה שמקשיבים לו, שלא שופטים אותו, שמבינים שהוא היה קורבן לניצול – כל אלה עזרו לו לצאת מהמצוקה. הקורבנות לא רוצים בדרך כלל נקמה, אלא הכרה בכך שהם נפגעו".

הפסיכולוג האמריקאי ד"ר דיוויד ליסאק פרסם ב־1994 תוצאות מחקר שערך בקרב 26 גברים שנפגעו מינית על ידי נשים. הוא מצא שהתחושות שהם חווים הן: כעס, תחושת בגידה, חרדה, חוסר אונים, בדידות, ריחוק, אובדן, הרגשה שיש להם זכות לפגוע באחרים, בעיות בגבריות, עיוות בתפיסת יחסי כוח, פגיעה בדימוי העצמי, קשיים מיניים, האשמה עצמית, בושה והשפלה.

עוד מצא ד"ר ליסאק כי תקיפה מינית נשית יכולה להיות אלימה לא פחות מזו של גברים. "התפיסה המקובלת היא שנשים הן חלשות, רגשניות, תלותיות, לא אלימות", הוא כותב. "אבל שמעתי מפי גברים על מעשים אלימים מאוד שנעשו בהם על ידי נשים. גברים שנפגעו על ידי נשים לא רואים בעיתונים או באתרי האינטרנט סיפורים דומים לאלה שהם חוו, ולכן הם חיים בבדידות, בבושה, בכעס ובתחושה של חוסר אונים. הם מרגישים שאין להם אל מי לפנות". אבל, כאמור, יש למי לפנות.

על פי ערן האן, אחר תקיפה מינית עלולות להופיע אחת או כמה מהתגובות הבאות:

• הפרעת שינה וסיוטי לילה
• תחושה של "לכלוך"
• היזכרות חוזרת ונשנית בתקיפה
• אובדן יכולת לזכור את פרטי האירוע
• תחושות ניתוק והתרחקות רגשית מבני אדם
• הימנעות מסיטואציות המתקשרות לתקיפה
• הפרעות בריכוז וירידה בתפקוד בלימודים, בצבא, בעבודה
• תנודות קיצוניות במצבי הרוח ומתח כללי
• כעס ואגרסיה
  

התופעות יכולות להופיע מיד לאחר הפגיעה או גם זמן רב, אפילו שנים לאחריה, ולאורך זמן. במרכז הסיוע ניתן לקבל ייעוץ, עזרה, טיפול, וליווי לבתי חולים, למשטרה, לפרקליטות ולבתי המשפט. אפשר להשתתף בקבוצות תמיכה. קבלת עזרה מאנשי מקצוע עשויה לזרז מאוד את תהליך ההחלמה מהטראומה.