אמירה בוזגלו התחילה את הקריירה שלה בתקשורת כמפיקה המיתולוגית בתוכנית הרדיו של שי (גולדשטיין) ודרור (רפאל), אבל דווקא ראיון העבודה הראשון שלה אצלם היה טראומטי, שלא לומר משפיל.
"מנהלי הרדיו רצו להחליף את המפיקה שלהם. הם הציעו לי לקחת את התפקיד, ואני, שעדיין הייתי סטודנטית לתקשורת במכללה למינהל, דהרתי על ההזדמנות", היא משחזרת. "שי ודרור נתנו לי להשיג להם טלפונים של אנשים ידועים, שמות כמו ציפי לבני. הפעלתי כל קשר שהיה לי והשגתי הכל. הם אמרו: 'יפה, אחרי השידור נדבר', אבל בתום השידור לקחו את התיקים והלכו. בדרך החוצה הם אמרו לי: 'תיזהרי כשאת יוצאת מפה. אם יכתבו שנדרסת כשיצאת מהתוכנית של שי ודרור, לא נבוא להלוויה שלך, כי אנחנו לא מכירים אותך, וחוץ מזה המפיקה שלנו נשארת איתנו'".
אאוץ'.
"חשבתי, 'איזה דוחים'. חזרתי לשיעור במכללה, ואמרתי לסטודנטית שישבה לידי שיום יבוא והם יצטערו ויקחו אותי". שנה אחרי התקרית ההיא גילתה אמירה בוזגלו (32), היום מלהקת מצליחה, עורכת תוכן ומנחה בערוץ 24, כי דרור רפאל יעביר במכללה קורס על רדיו אבל לא נותרו מקומות פנויים. זה לא הפריע לה להתיישב בכיתה.
"בכל שיעור הוא קרא שמות, שאל את מי הוא לא קרא, ואני הצבעתי. הוא רשם את שמי, ואף אחד כבר לא הוציא אותי מהקורס".
הוא לא זיהה אותך מראיון העבודה המשפיל ההוא?
"יום אחד הוא שאל: 'תגידי, אני לא מכיר אותך?', אז הזכרתי לו. אחרי שלושה חודשים הוא קיבל אישור חריג להציע לי עבודה. נהייתי המפיקה של תוכנית הרדיו שלהם".
תזזיתיות עושה לי טוב לבריאות
תקציר הפרקים הקודמים: אמירה בוזגלו, רווקה תל אביבית אסרטיבית ומלאת קסם, שהתפרסמה לפני שנתיים בסדרת הדוקו־ריאליטי "בקרוב אהבה", עבדה במשך שנה וחצי עם שי ודרור. הם, מצדם, פרשו את חייה בפני המאזינים, ואילו היא, מצדה, השיגה להם את מספרי הטלפון של ראש ממשלת לבנון, פואד סניורה, בעת מלחמת לבנון השנייה, קאנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, וגם א' מפרשת קצב. את כולם העלו שי ודרור לשידור במפתיע. אחר כך היא הצטרפה ללייט נייט הטלוויזיוני של השניים בחסות מפיק הטלוויזיה שי שטרן, ששודרה במשך חצי שנה בערוץ "ביפ" וקיבלה כרטיס לטלוויזיה. "שי שטרן אמר לי מיד: 'את תהיי כוכבת', וזה הפתיע אותי כי לא חשבתי בכיוון הזה", היא אומרת. "גם לא ידעתי מה זה טלוויזיה, אבל הסיטואציה הייתה חתרנית וחדשנית והייתה לי תקופה מהממת".
"התקדמתי מהר בלי לדעת שבטלוויזיה לוקח לאנשים שנים להתקדם מתפקיד לתפקיד. כנראה באתי עם חוסר הבנה ולכן העזתי יותר", היא מסבירה. אחרי זה כבר השתתפה כעורכת תוכניות שונות ("קיץ בווילג'", "אל תשאל", "גיא פינס ברדיו 99", "אלירז שדה בערוץ 24"), התפרנסה במקביל כעוזרת מלהקת (נבלות, אבודים באפריקה, סימני שאלה) וכמלהקת ראשית (פוליגרף, גולשי ספות, היהודים באים, בקרוב אהבה גברים), ושידרה תוכניות בקול הקמפוס 106FM וברדיו ת"א 102FM. גם כיום היא מחזיקה בכמה כובעים: עורכת תוכן, מלהקת וגם טאלנטית בעצמה, שמנחה בערוץ 24 במסגרת השידורים החיים ומשדרת ברדיו לב המדינה לצד אדם סרור (91FM).
"אני הולכת ברחוב, ואם אני רואה מישהו מיוחד, אני אגש אליו ואקח ממנו טלפון", היא פורשת את משנתה כמלהקת. "אי אפשר לדעת מתי אצטרך את האיש הזה. אני עושה הרבה דברים במקביל כל הזמן, אבל התזזיתיות עושה לי טוב לבריאות, ובמקצוע הזה זה לגיטימי. אני בלונה פארק אחד גדול".
מי מפליטי הריאליטי הם תגליות שלך?
"המלצתי ל'הישרדות' על עמיר גולדברג. זה לא עבד, ואחר כך ראיתי אותו ב'האח הגדול'. את נלה גולדברג מ'היפה והחנון' גיליתי בתוכנית דייטינג של 'רשת' שלא עלתה לשידור, וגם את דר זוזובסקי. נלחמתי שהיא תהיה ב'גולשי ספות', כי חשבתי שהיא ליהוק מדהים עם סיפור חיים מדהים. יש אנשים שאני רואה באודישנים, ואני רואה מיד את הסטאר קוואליטי ואומרת 'זה יהיה כוכב'. יש גם עוד שמות, שאף אחד לא מכיר אבל לי ברור שהם יהיו כוכבים. יש לנו מדינה מלאה ביפים ויפות, ועד שאת לא עובדת בליהוק את לא מאמינה כמה יופי יש בארץ".
את מלהקת אנשים לתוכניות ריאליטי. לא קורה לך שאת מרגישה לא נוח על כך שאת מצעידה אותם על המסלול המהיר להתרסקות?
"לא אקח מישהו שלא מתאים לכך נפשית. תשמעי, אף אחד לא תמים. אי אפשר להגיד שריאליטי הורס חיים ושהמשתתפים הם קורבנות. זו מערכת אינטרסים ברורה לשני הצדדים. אני חושבת, למשל, שרן שריג שהשתתף ב'מחוברים' עשה בחירה נכונה. ליהיא גרינר חושבת שזה הדבר הכי טוב שקרה לה בחיים ובכלל לא משנה איפה היא תהיה בעוד עשר שנים. היום היא נהנית? זה מה שחשוב. היא באה לחיות את הרגע והבינה את חוקי המשחק".
מה השיעור הכי מעניין שלמדת על החיים מהעבודה שלך בתקשורת?
"חוויתי כאפה לא פעם ולא פעמיים מפני שהיה איש חזק מאוד בתעשייה שלא אהב אותי וסגר לי דלתות בכמה מקומות מרכזיים. אבל אני נכנסתי מהסיבוב. עם הזמן הבנתי שאין מישהו שהוא אלוהים ויכול לסגור לך את כל הדלתות. הגלגל מסתובב והחיים משתנים, כמו בסיפור היפה של קפקא, 'שומרי הסף'".
החלום שלי היה להיות מורה
בניגוד למהירות שבה פילסה לעצמה את הדרך לקריירה טלוויזיונית, ילדותה של אמירה בוזגלו לא הייתה קצפת ותותים. היא גדלה כבת יחידה לאם חד הורית בשכונת יד אליהו, בבית דל אמצעים. את אביה ראתה בפעם האחרונה בגיל ארבע. היא סיימה את תיכון עירוני ט' בתל אביב, שירתה כקצינת חינוך מורעלת ("הציעו לי לשרת בקבע, אבל החלטתי להגשים את עצמי בחוץ ועזבתי בדמעות"), עבדה כמורה מחליפה בתיכון, וסיימה תואר ראשון בתקשורת, שאחריו החלה להתגלגל לשלל תפקידים בתעשייה.
מאיפה האומץ והביטחון העצמי?
"זה קשור לאמא שלי. דווקא לאור המצב שבו גדלתי, ללא אבא וללא אמצעים, היא גרמה לי תמיד להרגיש מלכה. את יודעת כמה אנשים שואלים את אמא שלי איך היא גידלה אותי? איך זה שיצאתי משכונת התקווה ויד אליהו ואני מלומדת ומעולם לא הסתבכתי? אמא השרישה בי ערכים. היא לא הייתה צריכה מעולם לצעוק עליי או להעניש אותי. ידעתי שיש קווים אדומים".
"אני מושא הגאווה של אמי. אני מגשימה באיזשהו אופן את כל מה שהיא רצתה להגשים אבל החיים לא אפשרו לה. היא עלתה ממרוקו בגיל תשע, נשלחה עם משפחתה למעברה, ולצבא לא הלכה כי היה צריך לעבוד. אחר כך היא הכירה את אבא שלי, ואז הוא עזב".
רוב הזמן היא השתדלה לא לאכזב את האם. אבל בכיתה י' התרחש אירוע טראומטי, כשהנהלת בית הספר התיכון השעתה אותה לארבעה ימים על התחצפות ואף הודיעה כי ייתכן שתעוף. בוזגלו זוכרת עד היום את האירוע הזה, משום שהוא חידד את הצורך שלה להצטיין.
"בארבעת הימים שבהם ישבתי בבית הייתי ממש באבל. מבטי האכזבה של אמא הרגו אותי. הרגשתי שכל מה שהיא נתנה לי, זרקתי. בסוף החזירו אותי לכיתה, אבל זו הייתה השפלה גדולה כי במשך חצי שנה המורה היה צריך לחתום בסוף כל שיעור שהתנהגתי יפה. ישבתי בשיעורים כמו דג".
גם פה בוזגלו סגרה מעגל כמנצחת: לאחר השחרור התקבלה לעבוד כמורה מחליפה דווקא בתיכון שבו למדה. ארבע שעות בכל יום. "החלום שלי היה להיות מורה, אבל כשהייתי מורה מחליפה הבנתי שאני לא רוצה לגמור את החיים ככה, בחדר מורים עם הנס קפה. זה נראה לי ממית. המשכתי ללמד באופן פרטי. עשיתי את זה מאז גיל 16, כשנתתי שיעורים פרטיים בלשון, ביולוגיה וכימיה. חשבתי על מקצועות שאין בהם מורים פרטיים כדי שאוכל לעשות כסף".
מה את יודעת על אביך?
"אין לי שום זיכרונות ממנו ומעולם לא ביקשתי לברר עליו. לא הייתה בי סקרנות ולא געגוע. יכול להיות שהגיעו ממנו טלפונים כשהייתי צעירה, אבל לא בדקתי. אני לא יודעת איפה הוא וזה לא מעסיק אותי".
זה לא הפריע לך בילדות?
"באופן אבסורדי, לחיים שהיו לי יש יתרונות, כי נולדתי לסיטואציה שהייתי צריכה לשרוד בה. היום כל בית שני הוא בית מפורק, אבל כשאני הייתי ילדה, לכל הילדים בכיתה היו שני הורים ואני הייתי המוזרה. כשילד גדל לסיטואציה כזאת, הוא חייב לגבש ביטחון עצמי. הייתי צריכה שריון חזק מול הילדים, לא הייתה לי אפשרות אחרת. רק כשהייתי בוגרת יותר, אפשרתי לעצמי להיות ילדה".
מה הזיכרון הכי מוקדם שלך מהבית?
"אין לי זיכרון אחד אלא תפישה שלכולם יש אחים ומשפחה, ואנחנו שתיים. זו הבנה שאני אחרת. אבל אמא שלי ידעה להפוך את המינוס, לשכנע שזה לא נורא, כי עובדה היא שהייתי מושא לקנאה. תמיד אמרו לאמא שלי 'את יותר מדי מפנקת את הבת שלך, היא כמו מלכה ובסוף תצא פרזיטית'. ילדים אחרים תמיד רצו לבוא לישון אצלי, כי אצלי היה הכי מגניב ואמא שלי הייתה הכי מפנקת.
"בגיל מבוגר יותר החברים היו צוחקים עליי, שאם מישהי תעשה פס ירוק בשיער, אמא שלי תגיד שזה מכוער, אבל אם אני אעשה את הפס הזה, היא תגיד שזה הכי יפה בעולם, משום שהבת שלה מושלמת, פיה. אגב, באמת באתי הביתה בגיל 14 עם שני פסים סגולים בשיער, ואני לא חושבת שהיא אהבה את זה, אבל היא כל הזמן אמרה: 'מה שהבת שלי עושה, זה הכי טוב'. כשאת שומעת כל הזמן את המנטרות האלה, את מתחזקת. אני שומעת היום על בעיות שיש לאנשים עם ההורים שלהם, ואני מבינה שההורים הם אלה ששרטו אותם במו ידיהם".
אולי גם זו שריטה, להתהלך בעולם בתחושה של כל יכולה.
"נכון, אבל עובדה, כאשר רציתי להיות זמרת, ולא הבנתי למה במקהלה של בית הספר לא נותנים לי להיות קול ראשון, אמא אמרה לי: 'יש לך הכל, חוץ מקול'. מודעות זה גם חשוב מאוד".
שאלת את אמך מדוע היא לא הקימה משפחה?
"כן, וגם דחפתי אותה לצאת ולבלות, אבל היא האמינה שאם היא תכניס גבר הביתה, זה יפגע בחינוך שלי. בעיניי זו בחירה אמיצה. כיבדתי את הבחירות של אמא שלי אבל אפשרתי לעצמי את החיים שמגיעים לי ותמיד היו לי בני זוג".
מה שנכון. במהלך צילומי "בקרוב אהבה" היא אכן מצאה אהבה. עד אוקטובר האחרון החזיקה במערכת יחסים עם לירון, הצעיר ממנה בשנה. שנה וחצי של זוגיות, כולל דיבור על חתונה. "במהלך צילומי התוכנית עברתי מאחורי הקלעים טיפול פסיכולוגי שעשה את העבודה, ובמקביל הייתי על המסך, שזה טיפול מואץ, כמו לשבת כמה שנים על ספה של מטפל. כשלירון הגיע, זה היה סיפור אהבה, זוגיות בתוך שבועיים, בלי משחקים. אחרי חודשיים עברנו לגור יחד. זו הייתה הפעם הראשונה שגרתי עם גבר".
למה זה נגמר?
"היה לי בן זוג מושלם, אבל הרגשתי שאני מוכנה להקים בית ומשפחה, והוא, כמו הרבה גברים, מין 'לייט בלומר' ולא הייתי בטוחה אם הוא זורם איתי לחתונה מפני שאני רוצה או מפני שהוא באמת מוכן לזה נפשית. יכולתי להיות היום אישה נשואה עם ילד, אבל זו בחירה אמיצה להגיד שאני לא נכנסת לשם אם אני בספקות. היו נשים שאמרו לי: 'כיף לך איתו? תתחתני ומקסימום תתגרשי'. אני רואה בטקס הזה משהו חשוב".
בינינו, למה היית צריכה את "בקרוב אהבה"? זו הרי חשיפה מוחלטת. כולם יודעים עלייך הכל.
"בתור מי שעובדת מאחורי הקלעים וגם בפרונט, יש לי מודעות לחשיפה, אבל לא משנה במה אני עוסקת, הייעוד שלי בחיים זה לדבר אל אנשים, לנסות להשפיע. לא סתם קוראים לי אמירה. זה מלשון אמירה. החוזק שלי הוא הפה שלי, ובמקום כמו 'בקרוב אהבה' אני מרגישה הכי נוח. גם עושה טוב לעצמי וגם לאחרים.
"'בקרוב אהבה' היה כלי להביא את עצמי, ולדעתי היה חשוב להביא לצופים מישהי כמוני. זה לא רגיל שבחורה מזרחית, לא רזה, מדרום תל אביב, קיבלה בולטות על המסך בחיפוש אהבה. לא סתם אנשים התרגשו ושלחו לי אלפי מיילים. הם הזדהו עם דמות אמיתית וכנה. אני באתי טבעית, הראיתי את הטוב וגם את הפגמים".
ומה היה מחיר החשיפה?
"תשמעי, כשכל בנאדם במדינה יודע מה עובר לך במקום הכי רגיש, זה לא קל. היה לי קשה לראות את התוכנית עם אנשים, זה היה מפחיד והיו לי דפיקות לב. ראיתי את עצמי על המסך בוכה כשקשה לי, וחיכיתי לראות מה הכניסו בעריכה, וכל הזמן הייתי בחרדה, כי אתה אף פעם לא יודע איך יספרו את הסיפור שלך. הרי לא הלכתי לתוכנית מקצועית אלא לתוכנית שמדברת על המקום שכואב לי, אבל שם ידעתי שתצא האמת שלי. לשים אנשים עם האמת שלהם, עם החולשות, זה הכוח האמיתי".
כל החיים היו לי מחזרים
בימים אלה היא כובשת כמה מטרות חדשות. תראו אותה בקמפיין ראשון ל"פיפה פאשן", מותג אופנה למידות גדולות, ותכף גם נדבר על הנושא שהיא אף פעם לא עייפה מלדבר עליו - שלטון הרזון. "כשפנו אליי זו הייתה הפתעה משמחת, כי הם יכלו לקחת מישהי במידה 40. אבל הם לקחו אותי בגלל מי שאני ולא עשו לי פוטושופ כדי להפוך אותי למישהי שאני לא. הרבה נשים מתלוננות שבארץ אין אופנה טרנדית לנשים מלאות מעבר למידה 40, וב'פיפה פאשן' יש בגדים לרזות אבל גם לבחורות מלאות".
במילים אחרות, המשקל מעולם לא עיכב אותך לרוץ קדימה.
"ממש לא. כבר בגיל הנעורים היה חשוב לי להעביר מסר שאני לא משתנה בשביל אף אחד, גם לא בשביל בנים. תמיד הייתי מנהיגה ומלכת הכיתה, ולא היו לי בעיות עם בנים. אני זוכרת סיטואציה בכיתה ז' או ח', אנחנו יושבות ארבע בנות במרכז המסחרי בשכונה. ישבנו שם ואכלנו, ואז הבנים מהכיתה עברו, והחברה שלי פשוט שמטה את האוכל וחברה אחרת התחילה לאכול בעדינות, עם האצבעות, כאילו היא קטנה ומסכנה, ציפור. שאלתי אותה: 'נראה לך שהבנים לא יודעים שאנחנו אוכלות?'
"הרבה נשים מלאות אומרות שהן חיות בשלום עם עצמן, אבל חולמות על ביקיני. לי אין את החלום הזה, אבל אין לי ספק שאם ארד במשקל, זה יתאים לי. אין צורך להיתמם, לאישה רזה קל יותר".
גם עם גברים, לא?
"ברור שאם הייתי בלונדינית כוסית היה לי קל יותר. אם היית עושה סקר בין מאה גברים ושואלת מי היה יוצא עם אמירה בוזגלו, כנראה שחמישים היו מתים עליי ועוד עשרים היו אומרים שהמשקל שלי מפריע להם. אבל גישתי הבריאה לחיים היא שאני לא צריכה אלף גברים, אני צריכה רק אחד שיאהב אותי.
"אני מוכנה לתת לך להסתכל על המיילים שלי בפייסבוק. כמות הגברים שמתחילה איתי לא הייתה מביישת אף בחורה שווה, וזה לא קשור לפרסום. כל החיים היו לי מחזרים. זה קשור לכריזמה. ביטחון עצמי קונה הכל, ואת זה אמא שלי נתנה לי".
