עידן הדיגיטליה הביא להרבה שינויים משמעותיים בחיינו. השינוי הגדול מכולם קשור, לדעתי, בנגישות המידע. לכל אדם עם חיבור לאינטרנט יש היום גישה לכמויות ידע כמעט בלתי נתפסות. בעבר, כדי לדעת משהו, היינו צריכים לכתת רגלינו אל ספריות מאובקות, לעלות לרגל אל מומחים למיניהם, או להמתין בכיליון עיניים לבואו של עיתון, או לעיקר החדשות.
כיום, כל המידע העולמי נמצא בכף היד ובזמן אמת, במרחק שניים שלושה קליקים. כל אדם, אם ירצה, יכול לקרוא את אותם טקסטים שקוראים המומחים. כל ספר חדש נמצא במרחק קליק מהמסך הפרטי שלך. תשובה לכל שאלה עובדתית נמצאת מרחק שני קליקים בגוגל או ויקיפידיה או וולפראם אלפא. כל מה שמתרחש בכל מקום בעולם – ממזג האוויר עד מהפכה שלטונית – נגיש לנו מיד, בדיווחים חיים, בצילומים, בעדכוני רצף, מזוויות שונות, ביוטיוב, בטוויטר, בפייסבוק. כל רחוב נידח בכל עיר שהיא כבר מופה וניתן לניווט בקלות. אדם עם סמארטפון כבר לא יכול ללכת לאיבוד.
סקס בפס רחב
נגישות המידע השפיעה כמובן גם על תחום הסקס. מצד הביקוש, צרכני הסקס בעבר נדרשו לצאת מהבית לבית קולנוע מטונף, לחמוק אל דוכני עיתונים, להמתין לבוא המגזין פעם בחודש, ואז לשלם במיטב כספם על התענוג, ולהסתכן תוך כדי כך בביזוי חברתי אם וכאשר השכנים יגלו. אנשים שטעמם המיני אקזוטי נתקלו בקשיים גדולים אף יותר בבואם למצוא עוררות ופורקן מיני. היום, שני קליקים במחשב יביאו כל אדם אל כל סוג של סקס שניתן להעלות בדמיון, וגם אל כמה סוגי סקס שלא ניתן לדמיין. וכל זה מיידית, בכל שעה, בפרטיות, באנונימיות, ולרוב בחינם.
הגישה למידע שינתה לא רק את פני שוק צרכנות הסקס אלא גם את עולם המחקר המיני. בעבר נאלצו חוקרי הסקס להסתמך בעיקר על שני מקורות מידע: שאלונים ומחקרי מעבדה. שאלונים הם בעייתיים משום שאנשים נוטים לשקר – כדי להראות טוב, או מתוך בושה, או כדי לסבר את אוזן החוקרים. בנוסף, הרבה אנשים לא ממש יודעים את עצמם, ודיווחיהם לכן אינם מהימנים. בנוסף, המשתתפים במחקרי שאלונים כאלה מגויסים לרוב מ"דגימות נוחיות" – אוכלוסיות שיש לחוקרים גישה נוחה אליהן, כמו סטודנטים אמריקאים, שוודאי אינם מייצגים את שאר העולם.
למחקרי מעבדה יש יתרון כלשהו מפני שהם מאפשרים לבחון באופן ישיר את תגובות הנחקרים בזמן אמת. עדיין, נשאלת השאלה אם אלה שבחרו להתנדב לבוא למעבדה מייצגים את אלה שנמנעו, ואם התנהגות מינית במעבדה, שם צופים בך זרים, דומה להתנהגות מינית בחדר המיטות הפרטי. בנוסף, מספר המשתתפים במחקרי מעבדה כאלה בהכרח נמוך, מתוך עומס ההוצאות והזמן הכרוכים בעניין.
המחקר הגדול בהיסטוריההמהפכה הדיגיטלית שמה בידי חוקרי המין כלי מחקרי חדש ומעניין. האינטרנט מאפשר לחוקרי הסקס גישה אל התנהלותם המינית האותנטית, החופשייה והפרטית של מיליוני בני אדם כפי שהיא מתבטאת בבחירות שלהם – באילו סרטים הם מעדיפים לצפות, באילו תמונות הם חושקים, אילו סיפורים הם אוהבים לקרוא, ועל מה הם משוחחים. באינטרנט מתקיים שוק פתוח של היצע וביקוש. מה שיש לו ביקוש, מוצא היצע. מה שאין לו ביקוש, נעלם. באינטרנט מתקיימת גם מעין דמוקרטיה מינית, משום שמיליוני אנשים בכל רחבי העולם מצביעים בקליקים שלהם על הדברים המדליקים אותם. כיוון שהבחירות האלו נעשות באנונימיות, בחופשיות, ובפרטיות מוחלטת, ניתן להניח שהן אמיתיות וכנות ביסודן. כך נפתח בפני החוקרים צוהר אל עולם התנהגותי ותודעתי עשיר.
דוגמה עכשווית לאפשרויות הטמונות במחקר אינטרנטי ניתן למצוא בפרויקט של שני מדעני מוח, אוגי אוגס האמריקאי וסאי גאדאם ההודי, שלקחו על עצמם לקיים את מחקר הסקס הנרחב ביותר בהיסטוריה. החוקרים בדקו וניתחו עושר לא יאומן של מידע מקוון, כולל ביליון חיפושי אינטרנט, מיליון אתרי פורנו, מיליון סיפורים אירוטיים, חצי מיליון סרטוני וידאו ועוד מיליונים רבים של מודעות אישיות באתרי מין ושידוכים, פרטי מנויים לאתרי פורנו, ועשרות אלפי נובלות אירוטיות (בגרסתן הדיגיטלית) וטוקבקים באתרי ארוטיקה (להשוואה, החוקר האמריקאי קינסי, במחקרו הקלאסי משנות החמישים, תישאל כ־18,000 אנשים בראיונות פנים אל פנים). מניתוח בנק המידע הענק הזה עלו ממצאים מעניינים, חלקם מפתיעים, על המיניות האנושית כפי שהיא מתבטאת בהתנהגותם המקוונת של כמאה מיליון אנשים ברחבי תבל. הנה כמה מהם:
מה מדליק גבריםמהמידע עולה שגברים, לצורך עוררות, מחפשים בעיקר מידע ויזואלי, ומתרכזים באותות חיצוניים. גברים נדלקים בעיקר על ארבעה איברים. שלושה מהם אינם מפתיעים – השדיים (האיבר הנשי הפופולרי ביותר בכל העולם), העכוז, וכפות הרגליים (אך לא כפות ידיים). אבל הרביעי אולי כן מפתיע: איבר המין הגברי. גברים הטרוסקסואלים, מתברר, נדלקים על אבר מין גברי גדול (החוקרים מתארים גם מחקרי מעבדה בהם נמצא שגברים מביטים באזור המפשעה הגברי הרבה יותר מנשים).
מפתיע אולי גם הממצא שעניינם המיני של גברים בנשים צעירות עולה אך במעט על עניינם בנשים מבוגרות, בדמויות אם, בסבתות וכולי, ושגברים מחפשים נשים מלאות פי שלושה יותר מאשר נשים רזוניות. בנוסף, מושאי תשוקה שהספרות המקצועית הרשמית פסחה עליהם כמעט לגמרי.
נשים, לעומת זאת, לא מתעניינות מאוד באיבר הגברי. באירוטיקה נשית, אבר המין הגברי כמעט לא מתואר (וכשהוא מתואר, התיאורים מתרכזים לא במראהו או בגודלו אלא בזרימת הדם בעורקיו הבוערים בתשוקה וכו'). לעומת זאת, בניגוד לגברים, תשוקה מינית אצל נשים תלויה מאוד בגורמים פנימיים, כגון תחושות ביטחון ונחשקות. הבדל נוסף בין המינים קשור בפן החברתי של העיסוק המיני.
הגבר, מסתבר, הוא צייד בודד. מבקש לבד את מה שמדליק אותו, אינו חולק עם אחרים את טעמו, ואינו מושפע מהם. המיניות הנשית, כך עולה מן המחקר, חברותית וגמישה יותר. נשים נוטות יותר לשוחח על תשוקותיהן, לחלוק פנטזיות, ולהתאים את התנהגותן לזו של חברותיהן. הממצא הזה מצביע על כך שהתלונה הנשית הידועה ש"כל הטובים תפוסים" היא אולי רק חצי אמת. הצד השני של המשוואה הוא ש"כל התפושים טובים". גבר, מתוך זה שהוא תפוס, שאישה אחרת משתוקקת אליו, הופך נחשק יותר בעיניים נשיות.
גוונים של אפורבגדול, החוקרים איתרו שתי נטיות מרכזיות המנווטות את שוק המיניות. 1. אוביקט התשוקה המינית (אל מי את נמשכת, גבר או אישה, או שניהם?). 2. אופן ההתנהלות המינית (את דומיננטית או כנועה. מעדיפה לשלוט או שישלטו בך?). וריאציות רבות מתקיימות בהקשר, אבל בהכללה ניתן לומר שנשים נוטות להעדיף עמדת כניעה מינית ונמשכות אל גברים דומיננטיים. גברים, בהכללה, מחפשים להיות דומיננטיים ונדלקים על נשים כנועות. הפער העולה מן הממצאים האלה בין עולם המיניות, המחולק לשולטים ונשלטות (ולפעמים להפך), לעולם הפוליטי־חברתי, בו אנחנו שואפים ונאבקים לשוויון בין המינים, אינו מפתיע. חיי המין והנפש מתנהלים על פי חוקים אחרים מחיי החברה והפוליטיקה. אין דין מיטה כדין משרד כדין רחוב.
בחיי החברה והפוליטיקה רובנו תומכים במשטר דמוקרטי וכמהים להגינות ולצדק חברתי. אבל חיי הדמיון המיני אינם דמוקרטיה. הם ממלכה. בעולם הסיפורת והמיתולוגיה הנסיך מציל את הנסיכה, לא ראש ועדת חוץ וביטחון מציל את יושבת ראש הוועד הפועל. אלוהים התנ"כי הוא לא ראש ממשלה בקדנציה שנייה. הוא מלך מלכי המלכים. ילדות בפורים מתחפשות למלכת אסתר, לא לשרת החוץ הילארי קלינטון.
תימות של דומיננטיות וכניעה, מסתבר, אינן רק נחלת גברים הטרוסקסואלים מאצ'ואיסטיים. הן שולטות כמעט לחלוטין בארוטיקה הנשית ונפוצות מאוד גם בארוטיקה ההומוסקסואלית. לדברי החוקרים, תימות הדומיננטיות והכניעה מניעות את רוב היצירתיות המינית. על פי נתונים אלה, ההגדרות הרשמיות של מיניות חריגה אינן תואמות את המציאות. סאדיזם ומאזוכיזם, למשל, נחשבות רשמית ל"פאראפיליות" (מיניות לא טיפוסית). אבל על פי הנתונים, העדפות אלו מהוות אך ואריאציה על תימות שגורות הבאות לידי ביטוי, בדרגות אינטנסיביות שונות, בחיי רוב האנשים.
למחקר האינטרנטי יש מגבלות, כמובן. ראשית, קשה לדעת מה הקשר בין הפנטזיות של אנשים להתנהגותם המינית במציאות. מה שאנשים אוהבים לקרוא אינו בהכרח מה שהם אוהבים לעשות. אנחנו עוצרים להסתכל על תאונה, אבל אין לנו רצון להיות מעורבים בה. שנית, מחקר באינטרנט אינו מייצג את האוכלוסיות הלא מקוונות. בנוסף, לא ניתן לדעת אם תבניות התנהלות מינית מקוונת עולות מתוך החומרה הביולוגית (גנטיקה ואבולוציה), התוכנה החברתית (תהליכי למידה וחיברות), או שילוב כלשהו של שני גורמים אלה. בסוף היום (או הלילה) המיניות האנושית היא עניין מורכב וסבוך החומק תדיר מהכללות ומנוסחאות. עדיין, הממצאים מעוררי מחשבה. וניתן להתנבא שהאינטרנט ימשיך למשוך אליו את אלה המחפשים סיפוק מיני כמו גם את אלה המנסים להבין אותם.
- הכותב הוא פסיכולוג קליני ופרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת אוטרביין, אוהיו
