במשך שנים חלמה השחקנית והסטנדאפיסטית אודליה יקיר (34) להגיע לטלוויזיה ולא רק שחלומה התגשם - היא נחתה הישר אל הצנטרום של הפיילה: התוכניות "צחוק מהעבודה" ו"הכיתה הטיפולית," שיא הפריים טיים הטלוויזיוני בליל שבת בערוץ .2 "בואו נברך את הרכש החדש שלנו, אודליה יקיר, וכבר עכשיו ננסה להוריד את המתח בינה לבין ליטל," הציג אותה המנחה שלום אסייג לאומה, כשהוא מרמז ל"קט פייט" שעלול לפרוץ בין שתי הנשים היחידות בחבורה.
>>> חבבו את "לאשה" בפייסבוק
ליטל שוורץ הוותיקה לא נגררה אחרי הפרובוקציה ונידבה טיפ לקולגה החדשה: "אם את רוצה שהקהל יצחק, את צריכה לזרום איתו. מה זה אומר לזרום? כנסי איתם למיטה, הם יצחקו שחבל על הזמן."
מעבודה רגילה ל"צחוק מהעבודה"
לתוכנית הגיעה יקיר לאחר שיואב גרוס, מפיק התוכנית, ושלום אסייג, המנחה, ראו הופעה שלה ב"קאמל קומדי קלאב" ונדלקו. "הם חיפשו בחורה חדשה לתוכנית, וכשהסוכנים שלי צלצלו והציעו אותי, הם נזכרו שהם כבר ראו אותי וזה נסגר די מהר," היא אומרת. "זה הגיע בנקודת זמן קריטית מבחינתי. הייתי לפני חגיגות יומולדת ,34 כמעט על סף ייאוש. כבר עברו מחשבות להוריד הילוך. התחלתי לחשוב על הסבה מקצועית, אפילו התחלתי ללכת לראיונות עבודה. התקבלתי להיות מנהלת אישית של מנכ"ל כלשהו, ושנייה לפני שעניתי בחיוב, התקבלתי לתוכנית."
למה התייאשת?
"הייתי בת ,34 רווקה, תפרנית. רצה אחרי חלום שאני לא יודעת מתי יתממש. זה מייאש. רציתי משכורת קבועה, קופת גמל וקרן השתלמות וכל החארטה, חשבתי שאם אני אהיה רגועה, אולי אוכל לחזור לסטנד־אפ ממקום יותר טוב. כנראה משמים החליטו אחרת."
איך הרגשת כשהתקבלת?
"בחלום. להגיע ישר לפריים טיים של יום שישי? לא האמנתי שזה אמיתי. כולם נורא פרגנו. שלום ויואב נורא תומכים, ליטל מקסימה, ואת שחר חסון אני מכירה ממקודם והוא מאוד עוזר לי. אני מרגישה שכולם בעדי."
מי הכי מצחיק אותך שם?
"את בטוחה שאת רוצה לעשות לי את זה? מיקי גבע הוא חקיין בחסד ושחר הוא פרפורמר בחסד, האנרגיות שלו הורסות מצחוק. לקובי יש איזשהי הגשה נונשלנטית נורא מצחיקה, וכמובן שאיך שהוא נראה זה כבר מצחיק. כולם מצחיקים, אחרת הם לא היו שם. זאת נבחרת ישראל."
מי המודל שלך?
"קודם כל שרה סילברמן. היא מטורפת. אי אפשר לעשות את מה שהיא עושה בארץ. אפשר להגיד שהיא מגזימה, אבל תראי איזה יופי היא בודקת גבולות. אני אוהבת מאוד את ג'ואן ריברס, מנחת התוכנית 'משטרת האופנה.' אשה בת ,80 אבל חסרת גבולות. גם אלן דג'נרס היא מודל בשבילי, ממנה אני לוקחת את היכולת לספר סיפור. אני שואבת את ההשראה שלי בעיקר מחו"ל, אבל ברור שיש בארץ סטנדאפיסטים שקורעים אותי מצחוק. אני מאוד אוהבת את חנה לסלאו, וגם את שלום אסייג, גורי אלפי ורועי לוי. דינה אור מאוד מצחיקה אותי, אדיר מילר, שחר חסון, וגם ליטל שוורץ ועדי אשכנזי".
יקיר נולדה בזכרון יעקב וגדלה בחדרה, בת בכורה במשפחה מסורתית בת ארבעה ילדים. הקהל הקבוע שבא לראות את ערבי הסטנד־אפ שלה כבר בטח מכיר את הוריה, שסיפקו לה לא מעט חומרים עדתיים ופריפריאלים, בדיחות בטוחות לכל מופע סטנד־אפ באשר הוא - פיני, מאבטח שהיה עד לפני שנתיים מנהל הייצור של מפעל העוגיות "קוקימן" שנסגר, ושולמית, מנהלת חנות של "קרייזי ליין" בחדרה. יעקב כהן, נדב אבוקסיס והמאסטר שלה, שלום אסייג, כבר עשו את זה לפניה, ועכשיו תורה להביא את החום המזרחי והנחיתות הפריפריאלית למרכז הבמה, לחבוט בהם בחן ובשנינות ולעשות מזה קריירה.
את הוריה היא מגדירה כ"צנועים, חמודים, חסרי יומרות, שלא כל כך מבינים את תל־אביב ושוכחים לפעמים לדבר עברית," אבל הם מפרגנים בגדול למה שהיא עושה, ואפילו סולחים לה שהיא עדיין רווקה בגילה המתקדם, על אף ששתי אחיותיה הצעירות ממנה כבר אמהות לשני ילדים כל אחת.
עזיזה מלאת תעוזה
אחד הקטעים המוצלחים והנוגעים ללב במופע שלה מתייחס לזהות המרוקאית שלה, ועל איך היא מתקבלת בחברה הישראלית. לקהל היא מספרת שעד כיתה ד' קראו לה אודליה עזיזה. "סבלתי סבל רב וכשהמורה הייתה מקריאה שמות בכיתה, הייתי כל כך דרוכה, בחיים לא נתתי לה להגיע לעזיזה," היא צוחקת. "זה כל כך הביך אותי עד שבחופש הגדול שבין ג' ל-ד' ההורים שלי שינו את השם ליקיר, שזה תרגום של 'עזיזה,' וזה שינה לי את החיים.
אני תוהה אם הייתי בכלל מגיעה לפריים־טיים אם ההורים שלי היו משאירים את ה'עזיזה.' אם מישהו היה רוצה להכיר אותי למישהו, היה אומר לו 'היא נראית סבבה, חמודה, מצחיקה ועל הכיפאק, קוראים לה אודליה עזיזה,' נראה לך שמישהו היה הולך על זה? אין סיכוי בעולם".
תמיד היית מצחיקה?
"הייתי השנונה של החבר'ה, אבל אם היית שואלת את החברים שלי מהתיכון אם הם היו מאמינים שאני אהיה סטנדאפיסטית, הם לא היו מהמרים על זה. גם אני לא, אם כי תמיד רציתי להיות על במה. אני זוכרת איך שכנעתי את ההורים שלי לקחת אותי לאודישן לפסטיגל כל שנה מחדש, והם לא רצו להגיד לי שאני זייפנית איומה. למדתי בתיכון 'אורט בנימינה' במגמת תיאטרון, ורציתי ללכת ללמוד משחק אחרי הצבא, אבל תמיד היה השיקול הכלכלי.
אין לי גב כלכלי מהבית, הייתי צריכה לפרנס את עצמי וידעתי שזה לא ילך יחד עם בית ספר למשחק. אני גם לא בטוחה שהייתי מגובשת מספיק בשביל להיות שחקנית. רציתי להיות על הבמה, אבל לא העזתי לחלום על זה. צריך אומץ בשביל זה, שלא היה לי".
אז מה עשית?
"עברתי המון גלגולים עד שהגעתי לסטנד־אפ. שירתתי כקצינת כושר קרבי, ואחרי הצבא עבדתי בהדרכת בני נוער יהודים בארצות הברית. בגיל 22 חזרתי לארץ ועשיתי תואר במינהל עסקים ותקשורת באוניברסיטה העברית, ועבדתי בתור דיילת אוויר ב'אל על.' במקביל עבדתי גם כעיתונאית, הייתי כתבת כושר של 'מנטה' והיה לי טור ב'נענע .'10 בגיל 27 חיידק הבמה חזר ולא ידעתי מה לעשות איתו.
איך?
"שאלו אותי: אם לא היו מגבלות של כסף וגיל ותנאים אובייקטיבים אחרים, מה היית רוצה לעשות בחייך? פתאום קלטתי שאין ברירה, עזבתי את 'אל על' והלכתי ללמוד משחק בניו יורק. חייתי שם חצי שנה וכשהבנתי שזו לא גחמה חולפת, חזרתי לארץ ונרשמתי ל'בית צבי' כשחקנית דרמטית. מי ידע אז שאני קומיקאית? רק באמצע שנה ב' בבית צבי המורים גילו אותי. הייתה תחרות מונולוגים והבאתי מונולוג של זונה, שכולם היו על הרצפה מרוב צחוק. המורים שלי אמרו לי 'את מצחיקה, תפתחי את זה'".
למה סטנד־אפ?
"סטנד־אפ זה אג'נדה. אני יכולה לבקר את מה שאני רוצה, לצחוק על מה שאני רוצה ולהביע את הדעות שלי. אני שם כי אני רוצה להגיד משהו. התחלתי ללכת לכל מיני ערבי חובבים ב'צוותא' וב'דומינו גרוס,' ניסיתי לכתוב לעצמי, להבין מי אני ומה אני רוצה להגיד. מצאתי את עצמי נהנית מזה. בשנתיים הראשונות בכלל לא ידעתי מה זה בדיחה, איך מובילים לפאנץ,' אבל מה זה נהניתי. ההופעות הטובות נתנו לי כוח, את יודעת מה זה כשקהל צוחק? לסטנדאפיסטים לא צריך לשלם על הופעות טובות, רק על הופעות גרועות. הופעה גרועה משאירה צלקות".
גם לך יש צלקות?
"בטח, את יודעת כמה פעמים ירדתי מהבמה ושאלתי את עצמי מה עשיתי לא בסדר? עם הזמן זה קורה פחות, לכל סטנדאפיסט יש כבר את הבאנקרים שלו, דברים שהוא יודע שיעבדו בכל מצב, וזה מציל מהופעה גרועה." • חשבתי שסטנד־אפ זה אילתור על הבמה.
על מה לא תצחקי אף פעם?
"אין לי קווים אדומים. אני אצחק על כל דבר, בתנאי שזה יהיה מצחיק. הכי חשוב זה לא לגרום לאף אחד לזוז בחוסר נוחות בכיסא. כדי שלכולם יהיה נוח עם כל נושא, זה צריך להיות ממש מצחיק".
למה אין הרבה נשים בסטנד־אפ?
"בשורה התחתונה - נשים כנראה פחות מצחיקות. זה מקצוע שבמהות שלו הוא יותר גברי, גס, חסר רגישות ומנותק מכל רגש. אנחנו, הנשים, רגשניות יותר. אני צריכה לעלות על הבמה חשופה ולצחוק על כל החסרונות שלי והכישלונות שלי, וזה לא נשי. גבר יכול לצחוק על סקס על הבמה, אבל אישה שעושה את זה תסתכן באיבוד הנשיות שלה. תשאלי כל אישה איזה תכונה היא מחפשת בגבר, רובן יגידו חוש הומור. תשאלי גברים את אותה שאלה, וחוש הומור לא יהיה בראש הרשימה".
למשל, יצאתי עם מישהו ואחרי שבועיים הוא החליט לסיים עניינים. הוא התעקש לעשות את זה פנים מול פנים ובאותו ערב הייתה לי הופעה ופתחתי את זה עם הקהל. אמרתי להם: 'חבר'ה, אתם רוצים לזרוק אותי? אני אישית מעדיפה בסמס: 'ערה? תחזרי לישון'! יאללה, כולה יצאנו שבועיים, לא מתאים לך, אני אבטל את הטעימות באולם וזהו.' בשביל שבועיים אתה עושה לי שיחה של זה לא אני זה את? אני בכלל לא מכירה אותך".
עד כמה ההורים שלך מוטרדים מהרווקות שלך?
"מאוד מוטרדים, מה זאת אומרת? הם מרוקאים! הם לא מפעילים עליי לחץ גלוי, אבל יש לחץ סמוי בהחלט. לפני שבועיים אמא שלי הודיעה לי שתכף יתקשר אליי איזה קובי, רואה חשבון. מה המסקנה? שעד פסח אני חייבת להתחתן. כמה זמן נשאר לנו, חצי שנה? אני מקווה ש'צחוק מהעבודה' יעשה את העבודה".
אבל חשבתי שגברים לא אוהבים נשים מצחיקות.
"זה נכון, אבל זה משתנה. אם תבדקי, תראי שרוב הקומיקאיות הוותיקות בארצות הברית רווקות או לסביות. היום כבר לא צריך להיות 'טום בוי' בשביל להצחיק, אפשר להיות כוסית ומצחיקה וזה לא סותר. תראי את עדי אשכנזי? הכי נשית וסקסית והכי מצחיקה".
היו לך מערכות יחסים רציניות בעבר?
"עד גיל 30 היו לי שלוש מערכות יחסים ארוכות. אחד בצבא וקצת אחרי הצבא, אבל הייתי ילדה ועוד לא ידעתי מי אני. השנייה הייתה כשהייתי דיילת, אבל הוא גר בניו יורק ואני לא ראיתי את עצמי חיה שם. האחרונה נגמרה לפני ארבע שנים, כי אני כבר ידעתי מה אני רוצה בחיים והוא עדיין לא".
למה את עדיין רווקה?
"זאת שאלה שתמיד שואלים אותי. אולי כי לא מספיק רציתי. אני לא ממורמרת, חלילה. עד היום פשוט לא הייתי בשלה לחתונה. צריך להבשיל לתוך דבר כזה, לדעת לפנות מקום למישהו אחר, לתת לו להיכנס לחיים שלך, להיות חשוף, פגיע, אמיתי. היום אני מרגישה מוכנה לגמרי ואני הכי רוצה לחזור בסוף הופעה הביתה ושיהיה לי עם מי לחלוק את זה. נכון שלמדתי להיות לבד, אבל אני מאוד רוצה את הביחד".
למקרה שמישהו מתעניין, מה את מחפשת בגבר?
"פעם חיפשתי מאצ'ו חתיך, והיום זה לא ממש חשוב לי, העיקר שהוא יעניק לי ביטחון. שידע לפרגן ובעיקר שיאהב את מה שאני עושה. הכי חשוב שיהיה לו חוש הומור, כי אם אני לא אצחיק אותו, אז מה עשינו פה".
מה את מאחלת לעצמך?
"לא הרבה. להרים מופע ולפתוח קופות, שאנשים יבואו במיוחד וישלמו בשביל לראות אותי. שתהיה לי פינת סטנד־אפ בתוכנית ראיונות רצינית בפריים טיים, שבה אוכל להגיד את כל מה שאני רוצה. תפקיד ראשי בסדרת דרמה. ואפשר גם בסרט. וכמובן בעל מדהים, שניים־שלושה ילדים, ובית במושב לא רחוק מתל־אביב. בקטנה, לא"?
