הסיבוך שבשידוך

ע' יושבת אצלי בסלון עם דמעות בעיניים. היא בדיוק חזרה מדייט עם בחור שהכירה באתר היכרויות, וזה לא הלך מי יודע מה. "היה משעמם", היא אומרת. "והיה ברור שהוא רוצה רק דבר אחד. אוף, אני כבר אף פעם לא אמצא אהבה".

אני יכולה להבין איך היא מרגישה, ולמה היא מרגישה ככה. היא כבר בת 37, ובחודשים האחרונים יצאה ליותר דייטים ממה שאני יצאתי בכל חיי, אבל למרות שהכירה לא מעט בחורים, עם אף אחד מהם לא התפתח שום דבר משמעותי, והיא כבר קרובה ללהיות מיואשת. את רוב הבחורים היא מכירה דרך אתרי היכרויות ובפייסבוק, כמו שרוב הרווקים והרווקות נוהגים להכיר היום, אבל יש דבר אחד שהיא לא מוכנה לשאת בשום פנים ואופן – שישדכו לה.

כבר קרה שהצעתי מספר פעמים להכיר לה איזה בחור חמוד ופנוי, אבל ע' מסרבת בתוקף. כבר מזמן הפסקתי לנסות לשכנע אותה. "רק אני יודעת מה טוב בשבילי", היא אומרת בנחישות שקשה מאוד להתווכח איתה. "בכל פעם שחברים ניסו לשדך לי מישהו, זה נגמר במריבה, כי לפי הבחור שמכירים לך, את יכולה לדעת מה החברים חושבים עלייך, וזה תמיד יוצא די מעליב בסופו של דבר".

חלק ממני מסכים איתה. כמובן שאם פנויה וחברים משדכים לך בחור שלא מתאים לך, למשל לא מאוד אינטליגנטי או מוצלח, זה יכול להעליב אותה מאוד, למרות שהכוונה הייתה טובה. אבל יש בי גם חלק שקצת כועס עליה – איך יכול להיות שאישה שכל כך רוצה למצוא זוגיות, מסרבת בנחישות כזו לאפשרות שישדכו לה? ואז מה אם השידוך עלול להיות לא מוצלח – לא עדיף לנסות לטובת האפשרות שאולי בכל זאת ייצא מזה משהו?

מאז אני מבינה ששידוכים זה יופי של דבר, אם מגיעים אליהם בראש פתוח ובלי יותר מדי ציפיות. אפילו שידכתי בעצמי כמה וכמה זוגות, ושניים מהשידוכים שלי הובילו לחתונה. גם ביהדות אומרים שזו מצווה גדולה לשדך ובלי שום קשר לדת – יש משהו מקסים בידיעה שעזרת לשני אנשים למצוא האחד את השני, ושאת היית החוט המקשר ביניהם. לא סתם אומרים שמי שמשדך מרוויח את מקומו בגן עדן.

העניין הוא גם שבעבר לא היו לנו יותר מדי אופציות. יכולת להכיר מישהו דרך שידוך של חברים, או להשתדך אצל שדכנית שגבתה ממך כסף, או לסמוך על המזל ולקוות שתפגשי את בן הזוג שלך ככה סתם, באמצע החיים. היום כל הסצנה הזו עברה לאינטרנט, והמון אנשים פנויים שאני מכירה רשומים באתר היכרויות כזה או אחר ומדפדפים בין תמונות של רווקים ורווקות אחרים כאילו זה תפריט במסעדה. אני מבינה שיש אנשים שעבורם זה עובד, אבל לפעמים מרוב היצע, אתה כבר הולך לאיבוד ומאבד פרופורציות – בדיוק כמו ע', שלא באמת נותנת צ'אנס לאף אחד, כי היא תמיד בטוחה שיש משהו טוב יותר שם בחוץ.

בעלי מתרגז לפעמים כשאני רוקחת שידוכים ומשכנעת את הסרבנים העקשים שלא רוצים, אבל אני מסבירה לו שזה דומה מאוד למה שאני עושה באתר שלי – כמו שאני יודעת לשדך בין שירותים בקהילה ועסקים קטנים לקהל המתאים, כך אני גם יודעת לזהות איזה בחור יכול להתאים לאיזו חברה. ואפילו אם היא מסרבת, אני תמיד אומרת לה את מה שאמרתי לעצמי כשהתכוננתי לפגישה הראשונה עם בעלי: "זה בסך הכל קפה קצר עם בנאדם חדש, זה הכל". ובמקרה הטוב, תמצאו אהבה - יכול להיות שזו המילה "שידוך" שלא נשמעת טוב ובאוזניי רבים נשמעת מילה מייאשת, בפעם הבאה אציע לע' "להכיר" מישהו.