אחרי החגים ולפני החורף, באופן מסורתי זה הזמן בו אנחנו מחליטות לעשות דיאטה, להתחיל להתעמל ולהשלים את התואר הראשון שדחינו כל כך הרבה זמן. דווקא הסקס הוא תחום די מוזנח, מהבחינה הזאת. הגיע הזמן לתקן את זה: כינסנו שלוש מומחיות וביקשנו מהן רעיונות להתחלות חדשות בתחום המין. הנה מה שהן הציעו.
1. אלמד לאהוב את גופי
במשך רוב חיינו, אנחנו מנהלות עם הגוף שלנו יחסים סאדו־מזוכיסטיים. ברור, מדי פעם אנחנו נזכרות להודות לו על שהוא בריא, מתפקד היטב ועל ההנאה שהוא מעניק לנו. אבל רוב הזמן אנחנו מבקרות אותו, מתבוננות בו (מה בו? בנו) במבט עקום, מוצאות בו פגמים וחסרונות. ככל שהשנים עוברות, הביקורת נעשית קשה יותר: על החזה שנכנע לכוח המשיכה, על הירכיים ששובצו בצלוליט, על המותניים שגידלו צמיג או שניים. ועם המחשבות האלו, אנחנו נכנסות למיטה.
אז, די. מספיק כבר. הגוף הזה משרת אותנו ללא הרף, 24 שעות ביממה, גם כאשר אנחנו ישנות. הוא מחזיק אותנו בחיים, ומאפשר לנו ליהנות מהם. הגיע הזמן להעריך אותו קצת יותר. להתפעל ממנו כשם שמתפעלים ממכונה מופלאה ומשוכללת, כי זה אכן מה שהוא. הרווח יהיה רק שלנו: ככל שנרגיש טוב יותר עם הגוף הזה, שהוא מתנה שקיבלנו, כך נהנה יותר במין, ונהיה מסופקות יותר.
2. אסביר לו איך לענג אותי
כן, אנחנו כבר יודעות שהגבר שנמצא איתנו במיטה – בין אם הוא בן זוגנו זה שנים רבות, ובין אם מדובר בסטוץ ללילה – אינו קורא מחשבות, ואין לו שום אפשרות לדעת מה יעשה לנו טוב בכל רגע נתון. אבל עדיין, אין לנו אומץ לדבר. להגיד בדיוק מה אנחנו רוצות.
זו הזדמנות טובה להתחיל לתמלל את הרצונות שלנו. להפסיק לתת לגברים האומללים לגשש באפילה. כי אם אנחנו לא נגיד להם, הם לא יידעו. והרי לפעמים פספוס של מילימטר עושה את כל ההבדל בין אורגזמה מספקת, לבין תסכול מתמשך. על כן נגיד לאביר חלומותינו – בצורה עדינה ומתחשבת – שכיף לנו איתו, אבל יהיה כיף עוד יותר אם הוא יעשה מה שאנחנו מבקשות. כי הרי אנחנו מכירות את הגוף שלנו כמו שאף אחד אחר לא יכול.
3. אבחר יותר בקפידה את הפרטנרים המיניים שלי
אני מבטיחה לעצמי לא להכניס למיטתי גברים לא ראויים. כאלה שמרוכזים בעצמם. שאינם קשובים מספיק לצרכיי ולרגשותיי. שהכימיה המינית בינינו לוקה בחסר. אהיה בררנית לגבי מי שאני מכניסה למיטתי, גם כאשר ברור שמדובר במין נטו, בלי שום פוטנציאל לקשר ארוך טווח.
לנשים רבות יש התנגדות לשימוש בוויברטור. חלקן רואות בזה משהו שעושות רק נשים מופקרות; לאחרות זה נראה עצוב ופתטי לענג את עצמן באמצעים טכניים. את תהיי חכמה יותר. כי את יודעת שכל מה שמענג אותך ומביא אותך לאורגזמה (בתנאי שזה חוקי, ולא פוגע באף אחד) הוא לגיטימי, מותר ואף מבורך. תקבעי עם חברה נועזת, או שתגייסי בעצמך את האומץ להיכנס לחנות סקס. תקשיבי להסברים, ואם לא ינדבו לך אותם, תבקשי הדרכה. תפנקי את עצמך באבזר מין שהצורה, הצבע והתפקוד שלו יתאימו לטעמך; ואל תתביישי להשתמש בו בכל פעם שתרגישי צורך בפורקן ובהנאה.
כבר שמעת את כל התירוצים בנוסח "המון זמן לא הייתי עם אף אחת", "הקונדום מוריד לי את הזקפה", "אני תורם דם כל חצי שנה, וזה בעצם כמו לעבור בדיקת איידס". שמעת אותם, ואת יודעת גם להתעלם מהם. קונדום הוא תנאי בל יעבור לפני קיום יחסי מין עם גבר שהוא לא בן זוגך הקבוע. אין שום אמצעי אחר שיגן עלייך מפני מחלות מין (מלבד התנזרות, שזו לא השיטה הכי כיפית). חבל לסכן את בריאותך או לחיות בחרדה אחרי סקס לא מוגן, עד שתיבדקי ותוודאי שלא נדבקת. השנה, את לא לוקחת סיכון.
רק אני זו שאחראית לסיפוק המיני שלי. לא הפרטנר שלי ולא אף אחד אחר. על כן, באחריותי ללמוד ולהכיר את גופי, ואת מה שעושה לי טוב. ואם האורגזמה חומקת ממני דרך קבע, אקח אחריות על העניין. אם לא אצליח להגיע לזה לבד, איעזר בטיפול מיני. נכון, סקס זה לא מרוץ לאורגזמה, אבל אם אני רוצה בה – אני זכאית לה.
מספיק עם הטרנינג המרוט וחולצת הטריקו הבלויה. השקיעי במשאב היקר ביותר שיש לך: את עצמך. חזיית תחרה ותחתונים סקסיים הם מותרות שמגיעים לנו. מלתחה מחמיאה וסקסית תגרום לנו להרגיש טוב עם עצמנו, ואת מה שאנחנו מרגישות – אנחנו מקרינות החוצה, לעולם (ולצורך זה, "העולם" יכול להיות גם הגבר שאת נשואה לו כבר שלושים שנה, ושרובץ עכשיו לצידך על הספה). אבל במלתחה בלבד לא די: נפרגן לעצמנו גם איזה חוג – ריקודי בטן, יוגה, פילאטיס, זומבה – כל דבר שיחבר אותנו אל הגוף שלנו בצורה שתגרום לנו עונג וסיפוק מעצמנו.
