מוקשי זוגיות בחגים

אז איפה אתם עושים את החג? אצל המשפחה שלך, או שלו? דלית בלונדר־רון, פסיכולוגית קלינית וחינוכית מומחית: "במשפחות יהודיות, חג קשור לרצון לאסוף את כל המשפחה המורחבת יחד. זה מעלה שאלות של שייכות: למי אנחנו שייכים, לצד שלי או שלך?"

מה באמת קורה פה?

השאלה האמיתית שמסתתרת מאחורי הקונפליקט הנצחי "איפה נהיה בערב החג", היא: "מי חשוב יותר: המשפחה שלי או שלך". פעמים רבות, מי שמוביל את הקרב – ככל שזה יישמע כמו קלישאה – היא החותנת. בלונדר־רון: "כולנו מכירים את התופעה של אם המתקשה לקבל את העובדה שבנה שייך למשפחה גרעינית חדשה. חשוב לה להרגיש שהיא האישה המרכזית בחיי הבן. בחג הקונפליקט הזה מועצם: יש רק ערב חג אחד, אי אפשר להיות בשני מקומות בו זמנית, והאם והכלה מנסות למשוך את הבן כל אחת לכיוון שלה: 'אל תבחר בה, תבחר בי'. בעצם יש כאן מאבק כוחות, ובדיקת הנאמנות של בן הזוג. סיטואציות כאלו יכולות להתרחש רק כאשר המערכת הזוגית אינה יציבה מספיק, והנאמנות של בני הזוג למשפחה הגרעינית אינה ברורה".

בן הזוג לא תמיד מבין שדווקא הניסיון שלו להימנע מקונפליקטים ולא לקחת עמדה ברורה – יוצר יריבות בין האם לבין בת הזוג. לכן חשוב להכיר בכך שמדובר בבעיה משותפת של כולם, ולא בבעיה של האם מול הכלה, שאינה קשורה לבן. בלונדר־רון: "בסופו של דבר, ההיפרדות ממשפחת המוצא לוקחת זמן. זה לא תמיד נפתר בחג אחד, אלא בתהליך".

איך פותרים את זה?

אסתי תירוש, יועצת זוגית ומשפחתית ממרכז "דואט" לטיפוח הזוגיות, ממליצה לקבוע מדיניות חגים ברורה – ראשית בין בני הזוג, ואחר כך מול משפחות המוצא. תירוש: "למשל, חג אחד עם המשפחה שלך, וחג אחד עם המשפחה של בן הזוג. או ראש השנה תמיד עם המשפחה שלי, פסח תמיד עם המשפחה שלך. כדאי גם לתת לגיטימציה לקיטורים בעקבות המפגשים המשפחתיים. לקבוע שמותר להתלונן על המשפחה של בן הזוג אחרי המפגש. כמובן שצריך לשמור על מידתיות, אבל לאוורור של הרגשות השליליים יש אפקט משקם (האישה: 'שמעת איך אמא שלך אמרה שאין לי סבלנות לילד ובגלל זה הוא עצבני? מה היא חושבת לעצמה?' הבעל: 'עזבי, היא חסרת טאקט, את יודעת שאת מדהימה עם הילד'). תמיכה של בן הזוג מקרבת. פתרון נוסף: להיעלם מפעם לפעם בחגים, לנסוע לחו"ל או לצימר, לשמור על היחד הזוגי והגרעיני, ולא לרַצות את משפחת המוצא".

כסף הוא תמיד עילה לחיכוכים בזוגיות, אבל בחג זה יכול להגיע לשיא. בלונדר־רון: "החג עלול להיות מסחטת כסף. משעמם בבית, הילדים רוצים לבלות, נמאס לבשל, ואנחנו חיים בחברה חומרנית שבה הרף של איזה מתנות נביא גבוה. בחג יש תחושה של שחרור מבחינה כספית, והיד נעשית קלה יותר על ההדק בכל מה שקשור בקניות. ייתכן שאחד מבני הזוג מרגיש שבחג מגיע לו לפנק את עצמו, ואילו השני לא רוצה לבזבז כל כך מהר את הכסף ומעדיף לחסוך; או שאחד מבני הזוג נהנה לפנק את הילדים, בעוד הצד השני חושב שאהבה לא צריכה להתבטא בדברים חומריים".

מה באמת קורה פה?

בלונדר־רון: "מאחורי הקונפליקט על כסף מסתתר מאבק כוח: מי שולט ומי מחליט בבית. אני שומעת לא פעם שגברים מעבירים לנשים מסר סמוי של 'את מרוויחה פחות ממני, ולכן אני קובע'. המסר לא מפורש, אך הוא נאמר בין השורות".

איך פותרים את זה?

ד"ר אלי שגיא, מטפל פרטני, זוגי ומשפחתי: "חשוב להגדיר סכום להוצאות, שיכלול את כל מה שהחגים דורשים מאיתנו: מתנות, בילויים, בגדים, אירוח, תעסוקה לילדים. צריך להגדיר קודם את העוגה (התקציב), ורק אז להחליט איך מחלקים את ההוצאות בין התחומים השונים. זה יעזור להבין שהעוגה היא סופית: הגדירו מה התקציב שיקבל נושא הבילויים, כמה כסף ילך על מתנות חג, על בגדים, אירוח וכולי. גישה כזו תעזור לעשות סדר עדיפויות, ולא לחרוג מהתקציב. כדאי מאוד ששני בני הזוג יישבו יחד, יחשבו את ההכנסות וההוצאות הצפויות, ויחליטו איך נערכים לחג מבחינה תקציבית". אם אחד מבני הזוג אחראי בדרך כלל על התקציב, כדאי – ממליץ שגיא – שהוא יפנה לבן הזוג השני ויבקש את עצתו ועזרתו, ושההחלטות ייעשו במשותף.

בימים רגילים, יש לנו עיסוקים ופתחי מילוט רבים: העבודה, המחשב, האייפון, החברים. אבל בחג אנחנו מוצאים עצמנו לפתע מבלים שעות רבות וארוכות עם בן הזוג. פעמים רבות, תוספת הזמן המשותף מובילה דווקא למריבות ולחיכוכים.

מה באמת קורה פה?

תירוש: "מן הסתם, יש אצל בן הזוג שלנו דברים שמציקים לנו במשך כל השנה – אבל בשגרת היומיום העמוסה, אנחנו יכולים להדחיק אותם. כעת, כשהשגרה נעלמת, אנחנו נחשפים לדברים הללו ביתר עוצמה. לדוגמה, כשבן הזוג ביקורתי מדי – כל עוד אנחנו פוגשים אותו רק בערב, זה לא נעים, אבל אפשר להסתדר עם זה. אבל ביקורת אינטנסיבית במשך כל היום, שבוע ימים – זה כבר משהו אחר לגמרי".

איך פותרים את זה?

בהנחה שכל מה שאתם רוצים זה לעבור את החגים בשלום, ממליצה תירוש: "כדאי לתכנן מראש את הזמן, ולצמצם עד כמה שאפשר את 'הזמן המת' שלכם יחד. הזמינו מראש כרטיסים לסרטים ולהצגות, תכננו טיולים ופגישות עם חברים – בקיצור, דאגו להיות עסוקים, כדי לא להרגיש את השיממון הזוגי. זה פתרון שהוא קצת כמו פלסטר או אקמול – מכסה על הבעיה במקום לטפל בה, אבל כפתרון זמני זה יכול לעבוד. לטווח הארוך, אי אפשר להתחמק מזה שצריך לטפל בקשר".

יש הרבה דרכים לבלות את ימי החופשה, ובדרך כלל, לשני בני הזוג יש העדפות שונות. "למשל, אחד אוהב לישון תחת כיפת השמיים והשני רוצה מלון חמישה כוכבים", אומרת תירוש. או שאחד מבני הזוג שונא ללכת ברגל, והשני שונא לשבת הרבה במכונית.

איך פותרים את זה?

בבילוי משותף, אין מנוס מפשרות – מבהירה בלונדר־רון: "תנו צ'אנס לפעילויות חדשות. אל תהיו מקובעים, תפגינו גמישות. גישה כזו הופכת את ההתנהלות לחיובית ומורידה את רמת המתחים. זכרו שהמטרה, בסופו של דבר, היא להיות יחד".

אמנם חשוב מאוד להתחשב, אבל מותר גם למצוא פתרונות אינדיבידואליים – מעודדת תירוש. "צרו מציאות שמתאימה גם לצרכים שלכם. למשל, אם בן הזוג לא אוהב לישון מחוץ לבית, או לא מתחבר לסוג החופשה שאתם חולמים עליה, אתם יכולים להחליט שאתם נוסעים לבד או עם חבר. כמובן, זה מסוג הפתרונות שצריך לעשות בתדירות סבירה, כי אם תעשו כל הזמן בדיוק מה שאתם רוצים לבד, תאבדו את היחד שלכם. האיזון העדין הזה חשוב מאוד". וזה מביא אותנו למוקש מס' 5:

מה קורה כאשר אחד מבני הזוג רואה את הזמן הפנוי בחג כהזדמנות להיות יותר יחד, ואילו האחר רוצה דווקא להשלים חוסרים לבד, בתחביבים פרטיים או בבילוי עם חברים? ברור, זה מתכון לצרות.

מה באמת קורה פה?

"הבדלים בצורך במרחב לא מעידים בהכרח על מידת האהבה", אומרת תירוש. בדרך כלל זה אומר פשוט שלאחד מבני הזוג יש צורך גדול יותר להיות לבד. אבל לפעמים מסתתרים מתחת לפני השטח דברים נוספים: למשל, חרדה מאינטימיות (אצל מי שאוהב להיות לבד) או חוסר ביטחון בקשר (אצל הצד שרוצה לבלות הרבה יחד).

איך פותרים את זה?

תירוש: "ההבנה שהרצון להיות לבד לא בהכרח נובע מאי אהבה, יכולה למנוע תחושות דחייה ועלבון. רצוי מאוד שבן הזוג ששואף לבלות יותר במחיצת האחר לא יהיה 'פושי' מדי, כלומר לא ינסה בכל מחיר להצטרף ולהידחף, או לחילופין לקטר ולנדנד. ההתנהגות הזו הופכת אותו לפחות אטרקטיבי, ויכולה ליצור מתח ומריבות בטווח הקצר, ומרחק גדול עוד יותר בטווח הארוך. חשוב לאפשר לבן הזוג ליהנות מהחופש שנחוץ לו".

בלונדר־רון: "למי שזקוק יותר לחופש, כדאי לגלות רגישות לצד השני ולהסביר למה אתם זקוקים לזמן לבדכם – גם אם לכם זה נראה ברור מאליו. כדאי גם להתחיל לעבוד על החרדה מאינטימיות, ולהבין שלפעמים צריך לוותר: כדי שתקבלו מידה מסוימת של 'לבד', יהיה עליכם לתת מידה מסוימת של 'ביחד'".

ילדים זה שמחה?

"בתקופת החגים, החופש מהגן או מבית הספר גורם לתחושה של פריקת עול אצל הילדים, ולהתנהגות קשה יותר מהרגיל", אומרת בלונדר־רון. "ההורים זקוקים לשקט ולמנוחה שהם לא זוכים לה בגלל השעות הרבות שהם מבלים עם הילדים, מה שעלול להוביל להתחשבנויות ולמריבות בין בני הזוג. כל שינוי בשגרה מצריך התארגנות אחרת של המערכת המשפחתית, ואז עולה השאלה מי מבני הזוג יוותר על יום עבודה כדי להיות עם הילדים".

איך פותרים את זה?

"לא חייבים ליפול לפח המחשבה שההורים כל הזמן צריכים לשעשע את הילדים", אומר ד"ר שגיא. "כדאי לבחור פעילות אחת או שתיים שהילדים רוצים מאוד לעשות, ולקבוע מראש מתי עושים אותן. אלה ישמשו כנקודות עוגן בחג, משהו שהילדים מחכים לו בהתרגשות ואף עסוקים בהתכוננות אליו. למשל: שינה אצל חברים, טיול לנחל כלשהו וכולי".

בלונדר־רון מוסיפה עוד כמה טיפים: "כדאי להתארגן מראש עם עזרה. לא חייבים להעסיק בייביסיטר יקר, אפשר לשלם משהו סמלי לילדים בוגרים יותר בשכונה. עדיף לשלם כמה שקלים מאשר להרגיש שנחנקים, או שהזוגיות נפגעת. אפשר גם לעשות קייטנות הורים: מתארגנים שישה הורים, וכל אחד לוקח אחריות על יום אחד, שבו הוא מעסיק את הילדים".

ומה עם סקס?

גאולה פלדמן, עובדת סוציאלית ומטפלת זוגית ומינית מוסמכת: "המתחים האופייניים לתקופת החגים – כמו מפגשים טעונים עם משפחות המוצא, הוצאות כספיות חריגות, העייפות סביב הצורך להעסיק את הילדים – כל זה לא משאיר הרבה חשק וכוח לסקס. בחופשות מתארכות שעות הערות של הילדים, לעתים אחרי שההורים כבר נרדמו. אצל זוגות שחיי המין שלהם מתחילים רק אחרי שהילדים נרדמו, זו עשויה להיות בעיה. וכשתקופת החגים סמוכה כל כך לחופשת הקיץ הארוכה, זה עשוי להיות אסון לחיי המין של ההורים".

איך פותרים את זה?

פלדמן: "ההמלצה שלי – נצלו את החופש ואת הזמן הפנוי לשיחה אינטימית, כנה וישירה על הנושא. נסו ליהנות יחד ממגע, בלי לחץ להגיע לסקס. בתקציב המתנות לחמות ולגיסה, אל תשכחו להקציב חלק גם למתנה סקסית לבן הזוג. ובעיקר, נסו להשאיר את המתחים, הדאגות והקונפליקטים מחוץ לחדר השינה. ולגבי הילדים – גם כאן הפתרון טמון בהצבת גבולות: קבעו שעת גג להליכה לישון, גם בחופשות. הדבר חיוני לבריאות הילדים ולהפחתת המתח בבית, ונחוץ על מנת לפנות להורים זמן לזוגיות ולמיניות".