כשהייתי ילדה, היה סטנדרטי שהילדים הם אלה שמעצבנים את האמהות שלהם, עושים שטויות וצרות וגורמים להן להתרוצץ סביבן או לגייס גם את האבות להחזרת השקט. אולי ככה חינכו את הדור שלנו לחשוב, ולנסות כל הזמן להיות ילדים טובים יותר.
אחרי שהפכתי לאמא בעצמי, הבנתי שעם הדור הזה זה עובד בדיוק ההיפך –דווקא אנחנו, האמהות, הן אלה שמרגיזות את הילדים שלנו מסביב לשעון, ויש להם גם כל מיני דרכים יצירתיות לומר לנו את זה (לפעמים בסמס). אז במיוחד בשבילכם, ריכזתי את כל המשפטים שילדים אומרים, והמשמעות האמיתית שעומדת מאחוריהם.
אמא תזכרי, בלי פאדיחות
כשאני אומר פאדיחות, אני מתכוון אלייך, כי את פאדיחה מהלכת בפני עצמך. אז כשאת מגיעה לאסוף אותי מהחוג, תעמדי בפינה ותשתקי. לא כל העולם צריך לדעת שאת שם. ותפנימי כבר, אני לא רוצה שתנשקי אותי ותמלאי אותי ברוק, בטח לא מול החברים שלי. ותפסיקי כבר להתרגש מכל מחמאה שאני מקבל כאילו זכיתי בפוליצר. ובחייאת, את מוכנה לא לחפור למורה באסיפת ההורים הבאה? ולהפסיק לזמזם עם השיר של ריהאנה שיש עכשיו ברדיו, כאילו את מכירה את המלים או את הזמרת? ובפעם הבאה שאנחנו הולכים לאירוע משפחתי, יש מצב שאת ואבא לא תרקדו? זה לא "רוקדים עם כוכבים כאן". בקיצור, תצניעי את הקיום שלך למינימום האפשרי עד שאני אהיה בן 30, בסדר?
אמא את חופרת
לא, אני לא רוצה שתשלחי הודעות טקסט, אפילו אם השעה שתיים בלילה ועדיין לא חזרתי הביתה. ולא, אני לא רוצה שתתקשרי אליי כשאני יוצא עם חברים, גם אם קר בחוץ ושכחתי לקחת מעיל. בניגוד אלייך, אני עוד צעיר ויש לי חילוף חומרים שמחמם אותי. ואני גם לא רוצה שתשאלי אותי "מה קורה?", מה את מצפה שאני אענה לך חוץ מ"בסדר"? ואל תשאלי אחר כך "איך היה בבסדר?" כי זה רק מעצבן אותי יותר. ואם את כבר חייבת, מוכרחה, לשלוח לי הודעה, אפשר שתסתפקי באיזה סמיילי במקום המגילות האלה שאת שולחת?
אמא מה אוכלים?
שוב שניצל וצ'יפס? מה את, זכיינית של "בורגר ראנץ'"? את יודעת שאמא של X מכינה לו לצהריים קוסקוס, מפרום, לזניה וקובה? והסנדוויץ’ שהכנת לי היום לבי"ס? על הפנים. אולי תתני לי כסף שאקנה משהו בקיוסק וזהו? ומה זה, שוב עוגת שוקולד? טוב, לפחות הפעם יצא לך טעים, אבל אני לא אגיד לך את זה, כי את פשוט תתלהבי ותכיני לי את העוגה הזו כל יום עד שאצא לפנסיה. אולי נזמין בורגר ראנץ'?
אמא, שחררי לחץ
אז מה אם אנחנו חוזרים מאוחר בלילה? מה כבר יקרה לנו? נפצע את האגודל מרוב הקלדות באייפון? ולא, לא אכפת לנו שמחר יש לימודים ושלא נצליח לקום בבוקר ונתבכיין שאנחנו עייפים ונוציא את זה עלייך. תביני, אנחנו מדחיקים את העובדה הזו שבשביל להתעורר בבוקר עם אנרגיות צריך לישון. מבחינתנו הבעיה האמיתית היא את, כי את זו שמתעקשת להעיר אותנו בבוקר.
אמא, עוד דקה
אני יודע שצריך להוציא את הכלבים לטיול, אבל אני רוצה לגרום לך לעשות את זה במקומי. וכן, זה נכון גם לגבי להוציא את הזבל, לסדר את החדר ולקחת את הכביסה הנקייה לארון שלי. וכן, אני אמשיך להגיד לך "עוד דקה" למשך ה-15 שנים הבאות. בסוף תפנימי שזה שם קוד בינלאומי ל"אני לא אעשה את זה, לא עכשיו, לא בעוד דקה ולא בעוד שנה. עדיף שכבר תעשי את זה בעצמך".
אמא, לא צריך
אל תקני לי בגדים, כי הטעם שלך מזעזע. אל תבואי לקחת אותי, כי את פשוט תעשי לי פאדיחות מול כולם. אל תציעי לי ולחברים שלי כיבוד, כי אנחנו לא בני שלוש. אל תשאלי אם אני רוצה לדבר כי אני נראה לך מוטרד, את מדמיינת. אל תכיני לי את האוכל שאני הכי אוהב, כי כבר החלפתי מאכל אהוב 12 פעמים מאז. אבל אם אני חולה, אז התעלמי מהסעיף הזה, כן?
אמא, בלי לייקים
לא רק שאת מציעה לי חברות בפייסבוק, את גם עושה לי לייקים על כל דבר ומגיבה "חתיך שלי" על כל תמונה שאני מעלה, ועוד מציעה לי להיות חבר גם של דודה רותי ושל סבא יחזקאל? אני כל כך הולך לעשות לך בלוק.
אמא, שקט!
כמה את מדברת בטלפון? ולמה את חייבת לעשות את זה דווקא כאן בסלון, כשאנחנו בדיוק רואים "הישרדות"? את לא מבינה שאת מפריעה? אה, את לא מדברת בטלפון יותר, אה, את מדברת אליי? טוב, לא עכשיו. תהיי בשקט.
אמא, אני אוהב אותך
כמעט לא תשמעי אותי אומר את זה מגיל שש ועד שישים, אבל את צריכה לדעת שזה נכון תמיד. האמת היא שאין לי מושג מה הייתי עושה בלעדייך, אפילו שאת כזו נודניקית, לחוצה, חופרת ומעצבנת באופן כללי. אבל נודניקית, לחוצה, חופרת ומעצבנת שאני מאוד אוהב.
