לפני שבועיים בר רפאלי, שהיא בעיניי ללא ספק אחת השגרירות הכי טובות שלנו בעולם, התראיינה בתוכניתו של קונאן אוברייאן וסיפרה שגברים לא נוהגים להתחיל איתה. הרבה אנשים אמרו אחר כך שזה לא הגיוני, היא הרי אחת הנשים היפות בעולם (ואני מסכימה), והיא בטח סתם אמרה את זה כדי להיראות צנועה או לעורר הזדהות.
מציאות לעומת סטריאוטיפ
האמת היא שאנשים תמיד מניחים שאם את יפה, ועל אחת כמה וכמה אם את דוגמנית, גברים פשוט נופלים לרגלייך ומחזרים אחרייך כל היום. אבל זה לא יכול להיות רחוק יותר מהאמת. למעשה, היופי בכלל לא קשור לעניין כאן – גברים אולי יסתכלו עלייך, אבל רק מעטים יעזו לגשת, וזה בדרך ככל בגלל שאת מפורסמת. אולי הם מתביישים, חוששים מדחייה, אומרים לעצמם שלא מתאים להם להסתבך עם מישהי עם העולם הזה של הפרסום ואולי הם פשוט מסיקים, כמו כולם, שכל כך הרבה גברים התחילו איתך לפניהם, שאין בכלל טעם לנסות.
כשהייתי צעירה ורווקה, אני זוכרת שהייתי יוצאת עם החברות שלי, גם בישראל וגם בחו"ל, וגברים תמיד היו מתחילים איתן וכמעט אף פעם לא איתי. חשבתי שזה הגובה שלי שהרתיע אותם, וכמובן שזה עורר אצלי קצת חוסר ביטחון וגרם לי לשאול את עצמי למה הם לא ניגשים אליי ושאולי אני משדרת משהו שאומר "תתרחקו ממני" (כשהייתי מצטלמת לשערים, תמיד היו אומרים לי להעביר את המסר "תקנו אותי", אבל כשניסיתי להעביר מסר של "תתחילו איתי" זה אף פעם לא עבד). פעם גם הסופר מודל פאולינה פוריצקובה, התראיינה בתוכנית טלוויזיה כלשהי וסיפרה גם היא – שגברים לעולם לא מתחילים איתה. המראיינת לא האמינה לה.
לי אין ספק שגם רפאלי וגם פוריצקובה אמרו את האמת. העובדה שאת יפה או מרשימה, לא בהכרח מבטיחה שיתחילו איתך. היום, במבט לאחור, אני מבינה שזה נובע משני דברים – ראשית, פרסום הוא באמת משהו שיכול להרתיע אנשים אחרים, במיוחד אם הם לא מגיעים מהעולם הזה, ושנית – הכל באמת תלוי במה שאת משדרת. את יכולה להיות מאוד יפה ומושכת, אבל אם את משדרת לסביבה שלך מסר של "עזבו אותי בשקט", אף אחד לא יתקרב אלייך. וזה קורה לכל הנשים באשר הן, לא רק לדוגמניות.
מישהי בת 60 שאני מכירה סיפרה לי פעם שגם ממרומי גילה היא יכולה לגרום לגברים להתחיל איתה, ושהיא רואה איך בחורות בנות 20 פשוט לא מבינות שהכל תלוי באנרגיה שלהן, ובמה שאהן משדרות לעולם. ייתכן שזה נשמע כמו קשקוש רוחני, אבל זה נכון מאוד. אני מכירה לא מעט נשים יפות בכל הגילאים, שלא פעם מספרות על התסכול הגדול שהן מרגישות מכך שגברים פשוט לא ניגשים אליהן באף סיטואציה – לא משנה כמה הן משקיעות בלבוש, בשיער ובאיפור. אני מנסה להסביר להן שזה לא משנה בכלל, שהן יכולות להיכנס לבר או מסיבה כשהן לבושות בסתם ג'ינס וטישירט, ללא איפור בכלל, ועדיין להיות הנשים הכי אטרקטיביות בסביבה. כל מה שהן צריכות לעשות הוא להרגיש בנוח עם עצמן, לחייך ולא לפחד להסתכל לגברים בעיניים.
אני כבר מזמן מחוץ לסצנה הזו, אבל עד היום אני זוכרת כמה מותח זה יכול להיות, להיכנס לבר, להרגיש עיניים של גברים ננעצות בך ולא לדעת מה לעשות עם עצמך. הרבה נשים לא יודעות איך להתמודד עם המצבים האלה, אז הן פשוט מתיישבות על הבר, מזמינות לעצמן דרינק ומדביקות את העיניים לרצפה, או פוצחות בשיחה עמוקה עם החברה שהגיעה איתן, ובכלל לא מישירות מבט לשאר האנשים שמסביב. מן הסתם, מי שמביט עליהן מהצד מקבל מסר חד משמעי של "אל תתעסקו איתי", אפילו אם זו לא הכוונה שלהן. גברים יכולים לחשוב שהן כנראה תפוסות כבר, או פשוט לא מעוניינות.
שפת הגוף שלנו אומרת עלינו הרבה, אבל לפעמים היא מעבירה את המסר ההפוך ממה שהתכוונו. ביישנות מתפרשת כסנוביזם, סטרס מתפרש כעצבנות וכן הלאה. אז בפעם הבאה שאתן יוצאות עם חברות ומקוות להכיר מישהו, תחליטו עם עצמכן שהערב תחייכו ותרימו את המבט. אם בחור מסתכל עליכן, פשוט חייכו אליו ותראו איך זה עובד כמו קסם. ואתן ממש לא צריכות להיראות כמו דוגמנית על כדי שזה יקרה.
- לאתר של מיכאלה ברקו
