מכורים לזוגיות? אולי אתם סובלים מדימוי עצמי נמוך

הגברים בכתבה שלפניכם הם ההפך מרודפי שמלות: הם משקיעים עצמם במערכות יחסים אינטנסיביות וממושכות, שבהן הם לא יפזלו לצדדים. אז מה הבעיה? הבעיה שהקשרים עם נשים הם צורך קיומי בעבורם. לפעמים יעברו רק שבועות ספורים מרגע שהם נפרדים מבת זוג אחת, ועד שהם מוצאים מישהי חדשה לרוץ איתה. אז מי הם הזוגנים הכרוניים האלה? בחורים רגישים ורומנטיים, או צרכני אהבה כפייתיים, שנשים ממלאות אצלם פונקציה נרקיסיסטית?

"אני כמו סיר של איקאה"

ירון, 37, מתכנת מחשבים, נמצא בזוגיות סדרתית מגיל עשרים, ומתאר זאת כ"צורך בסיסי יום יומי, ממש כמו מים". עם בת זוגו הנוכחית הוא כבר שלוש שנים, ובעשר השנים האחרונות הוא לא היה יותר מכמה חודשים לבדו – כשמערכת יחסים ממוצעת אצלו אורכת כשנתיים.

תקופת הרווקות היחידה בחייו זכורה לו מימיי לימודיו באוניברסיטה, וגם תקופה זו, לדבריו, לא נמשכה יותר מכמה חודשים: "כחוויה סטודנטיאלית יש תחושה של שוק בשר עולץ ותוסס, ושם מרגישים קצת בזבוז להיות בזוגיות, אבל כשחוזרים לחיים בורגניים, התהליך המיידע של ללכת לפאבים עייפים עם אנשים בודדים וסיפורים טראגיים שהם סוחבים על גבם נראה לי מרתיע. זאת כבר לא הקפיטריה השמחה של האוניברסיטה".

איך נתפסת אצלך תחושת הרווקות?

"כשאני לבד, הדימוי העצמי שלי נפגע מאוד, כי הוא נשען במידה גדולה על ההשתקפות שלי בעיניה של בת הזוג. אני בקושי נמצא בבית ועובד יותר ויותר שעות ביום, הרבה מעבר למה שצריך, ומהעבודה אני הולך ישר לאיזה פאב או אירוע חברתי כזה או אחר. אני משתדל לצאת לכמה שיותר אירועים חברתיים כדי למקסם את הסיכוי לפגוש מישהי".

זה בא מתוך דחפים מיניים?

"כשאני רווק הפוקוס הוא על סקס, וכשאני בזוגיות התשוקות שלי מאוזנות יותר ומתפרשות הצורה הומוגנית על פני כל התחומים. לכן, כשאני לבד זה מתחיל בבדחף מיני, ולא מאיזה רצון להתכרבל עם מישהי מול הטלוויזיה. אבל כשאני נכנס עם מישהי ליחסים אינטימיים נוצר גם חיבור רגשי, שיש סיכוי טוב שתתפתח ממנו מערכת יחסים. מובן שאני לא נכנס עם כל אחת למיטה, בחורה חסרת אינטליגנציה לא תהיה סקסית בעיניי".

ומה עם סקס בלי קשר מחייב?

"העניין של הסקס ברווקות הופך להיות משהו שצריך להשקיע בו מאמץ לא מוצדק מבחינתי, זו תחושה של לשאוב מים מהבאר כשבעצם אמור להיות ברז בבית. לא נראה לי הגיוני לנסות להקסים שוב ושוב בחורות שאני פוגש. במקום זה אני מעדיף להשקיע את העבודה הזאת פעם אחת, להגיע להסכמה, ואז להמשיך את ההבנה הזאת".

אז אתה יכול להתאים את עצמך בקלות כמעט לכל אחת?

"אני חושב שאני מתאים בערך לעשרה אחוזים מהאוכלוסייה הנשית, שזה הרבה מאוד".

""אני אכן טיפוס מאוד לא רומנטי, וחושב שהרומנטיקה היא אחד השקרים הגדולים ביותר של האנושות. אין אצלי התאהבות רומנטית כזאת בדמות סובייקט ספציפי שמחכה לי, ואין לי איזה טייפ-קאסט בראש שהיא צריכה להיות רזה או שמנה, גבוהה או נמוכה. אני יותר כמו סיר של איקאה, שיש לו הרבה מכסים. יש שני קריטריונים שאני לא יכול להתפשר עליהם, והם שהיא תהיה אינטליגנטית ושתמשוך אותי".

"כן, לגמרי".

"כיתרון גדול. אני מרגיש שאני יכול לחוות המון נשים בצורה אינטימית. כמו שהרמב"ם אמר הרבה לפניי – אני מוצא בכל אישה עולם ומלואו".

יוסי רבך, במאי בן 45 מנס ציונה, נמצא ב"זוגיות כרונית", לדבריו, עוד מלפני בר המצווה. כיום הוא נשוי בשנית כבר 13 שנים לאישה שהכיר חודש בלבד אחרי שנפרד מאשתו הראשונה, שאיתה היה שבע שנים. גם לפני כן הסתכמו אצלו תקופות הרווקות שבין היחסים בשבועות ספורים.

"בת זוגי הנוכחית עברה לגור אצלי יום אחרי שהכרתי אותה. אני מתאהב מהר, ואם מישהי נותנת לי את עצמה אני הולך עם זה עד הסוף. אני נשאב לזוגיות ואז זה נמשך ונמשך".

בדומה לירון, גם רבך מעיד על עצמו שהוא טיפוס סתגלן, המתאים עצמו לאישה שאיתו. אבל בניגוד אליו, הוא תופס עצמו כגבר רומנטי, שחש מחויבות גדולה במיוחד אחרי שמגע האינטימי.

את הצורך התמידי בבת זוג הוא מייחד בין היתר לחרדת הנטישה שהתפתחה אצלו בילדות: "בכיתה א' הטיסו אותי לשנתיים לפנימייה לחולי אסטמה בשוויץ'", הוא אומר. "הייתי שם בלי הורים, בלי משפחה ובלי שפה, זה היה קשה מאוד והתפתחה אצלי מאז חרדת נטישה, שכנראה השפיעה על מערכות היחסים הזוגיות שלי".

איך אתה מרגיש כשאתה לבד?

"תקופת ההתפרעות בין זוגיות לזוגיות קצרה אצלי, ואני ממצה את זה מהר. אני אף פעם לא מרגיש טוב עם זה. אני חש חוסר שייכות, זה מטלטל אותי ואני אפילו נגעל מזה".

"אני פשוט מדרדר לשם"

רני שטיינר, 34, מעיד על עצמו שנגמל מההתמכרות לבנות זוג: כיום הוא מביט על התכונה הזו בעין ביקורתית ומפוכחת. לראשונה בחייו הוא רווק כבר תקופה ארוכה, אבל עד לפני שנה וחצי עוד היה עיצומן של מערכות יחסים ארוכות ורציפות בנות שנתיים, שלוש ושש שנים, שנמשכו מכיתה י'. ההפסקות ביניהן לא ארכו למעלה מחודשיים.

"כל בנות הזוג שלי היו הבחורה הראשונה שיצאתי איתה אחרי שנפרדתי מהקודמת, ועם כל אחת מהן נשארתי שנים. אני חושב שהייתי כבר מתביית על הבחורה הקודמת, זה ממש היה 'פייד אין, פייד אווט'".

איך אתה מסתכל על זה היום, במבט לאחור?

"היום כל הקלפים נטרפו מחדש, והחוקיות אצלי בראש התבלגנה. אני רווק כבר הרבה זמן, ונראה לי מוזר עכשיו שהייתי פעם ככה, כל כך מכור לזה. בסופו של דבר אני חושב שזה היה מתוך חולשה. היום אני רואה את התופעה הזו כתכונה של אנשים עם הערכה עצמית נמוכה. בגלל שלא אהבתי את עצמי לא יכולתי לראות את עצמי לבד, היה לי נוח במקום הזוגי ופשוט נשאבתי לשם".

אומרים שזה להפך, שאדם שלא אוהב את עצמו לא יכול להיות נאהב.

"אני לא רואה את זה ככה. מאז שנוח לי יותר עם עצמי, פחות הולך לי עם בחורות. אולי היום, כשיש לי ביטחון עצמי, אני משדר יהירות שנתפסת כמשהו לא רציני ומרתיע. בזמנו רציתי בחורות מתוך חולשה, וגם הן רצו אותי מתוך חולשה – זה היה מין בונד כזה של חלשים, בקטע של 'טובים השניים מן האחד', או 'שנינו חסרי עמוד שדרה, אז בואי נהיה יחד ונחזק זה את זה'".

אפשר לומר שאתה גמיש בבחירת הנשים?

"לגמרי. אני חושב שבערך שבעים אחוז מהבחורות הן בשבילי. אני אוהב את כולן, מה לעשות, אני רואה בכל אחת משהו יפה".

בכל זאת, היה משהו משותף לכל בנות הזוג?

"כולן היו צעירות מאוד ואימהיות, סוג של מטפלות כאלה. לחברה השנייה שלי אפילו קראתי 'אמא', זה היה חולני. אפשר לראות את זה בקטע חמוד, אבל ברור שזה היה דפוק. חברים שהסתכלו עליי מבחוץ אמרו לי שהתייחסתי אליהן מאוד לא יפה, זאת הייתה מערבולת לא בריא שלא הצלחתי לצאת ממנה".

איך נראו אצלך תקופות הרווקות הקצרצרות בין חברה לחברה?

"אני זוכר את החודש-חודשיים האלה כהיי-לייטס של החיים שלי. הקשרים עם החברות שלי נגמרו בדרך כלל כי אני לא רציתי, אבל אף פעם לא ידעתי לגמור את זה – אז תמיד כשזה נגמר חשתי שחרור, מין חופש גדול כזה. היה לי הכי כיף באופן מוזר. אבל אז שוב הייתי נתפס על מישהי שדרדרה אותי במדרון החלקלק לפלונטר שאי אפשר לצאת ממנו".

"זה לא מבחירה, אני פשוט מדרדר לשם. זה כמו התמכרות, כמו לחזור לסם".

איך קרה שנגמלת מההתמכרות?

"התבגרתי מנטאלית ונפשית. היום לא חסר לי הדבר האימהי, אלא החום, הקרבה והכיף. חסרים לי הדברים שאמורים להיות חסרים לי בזוגיות".

איך ההרגשה היום, כשאתה לבד?

"היום יש לי סטוצים פה ושם, אבל כבר מצאתי את העצמאות שלי. אם אני רואה שזה לא זה אני נרתע בזמן ונסוג אחורה, כי אני יודע שזה לא יחזיק. לפעמים קצת משעמם לי, אבל אני לא נזכר בערגה במערכות היחסים שהיו לי. אני נהנה להיות לבד".

הכול קשור לאמא

ציפי רוזנברג, פסיכולוגית קלינית בכירה, טוענת שהצורך התמידי בזוגיות, הוא עניין של דימוי עצמי ושל תלות.

"הסיפוק של הגברים המרואיינים בכתבה הוא לא מההחלפה ומההכרח בבת זוג, אלא מדימוי עצמי שאומר, 'אם אין לי חברה אני לא שווה'. יש כאן גם תלות – כשאתה מחליף בנות זוג בלי להיות בין לבין בלבד שלך, התחושה היא שיש ריק שאי אפשר להתמודד איתו. ההרגשה הברורה והמיידית אצל האנשים האלה היא שבת הזוג ממלאת את הריק, לפחות באשליה. אבל בן או בת הזוג לא באמת יכולים למלא את הריק הזה".

זה יכול להיות קשור לחוויות מסוימות מהילדות?

"ודאי. זה יכול להיות קשור ליחסים עם האמא. המון אלמנטים משם קשורים לסוג הקשר שאותו גבר יחפש אצל בת הזוג. לפעמים זה קשר חזק שמוכרח להיות לו, וגם אם הוא לא טוב, הוא חייב שיהיה לו קשר כזה – פשוט כי הוא לא יודע איך לעשות את זה אחרת. הוא לא יכול להיות לבד, וגם אם זה נגמר, הוא חייב את זה שוב. זוהי חזרה על דפוס שנרכש בהיותך ילד, ואתה חוזר עליו ביחסים".

מה לגבי הסתגלנות שמאפיינת את הגברים בכתבה?

"כמו שאני רואה את זה, נכון אולי שהם מוצאים בכל אחת פוטנציאל להתאמה, אבל אצלם זה בדיוק העניין. זה לא שהם רואים את הבחורה או האישה, על תכונותיה ומאווייה. הם שואלים 'מה היא ממלאת אצלי', 'מה היא נותנת לי' – מתוך אהבה נרקיסיסטית וצורך תלותי, שתמלא את הריק שהם עצמם לא מסוגלים למלא. אם מישהו אומר בפירוש שהוא לא יכול בלי ההשתקפות שלו בעיניה של בת זוג, זה בטח לא מראה על ערך עצמי גבוה".

אבל כמעט כולנו מרגישים שאם אין לנו זוגיות, הערך שלנו יורד.

"זה נכון, החברה אומרת לו להיות בזוגיות, ולכן גם רבה נשים שבאות לטיפול מאמינות שכשיש להן בן זוג זאת פסגת ההצלחה שלהו, ואם אין להן – הן נכשלו. גם בתורה כתוב 'לא טוב היות האדם לבדו', אבל פה אנחנו מדברים על משהו שהוא מעבר לזה. בכל קשר יש השקעה רגשית, השקעה של ליבידו, וכשזה נגמר זה כואב, יש תחושה של אובדן, ואתה צריך להתאבל. אבל אם זה נגמר וכבר יש מישהי אחרת, איזו מין השקעה רגשית הייתה שם?

"יכול להיות שהבחורים האלה פשוט לקחו את ההשקעה הזאת והשליכו אותה על אובייקט אחר, בלי קשר למי שנמצאת שם. מישהו שמחליף בנות זוג בצורה כזאת לא באמת רואה את האחר, ובעצם גם לא כל כך רואה ומכיר את עצמו – כי הוא אף פעם לא עצר בלבד שלו. וזה לא חשוב לו כל כך מי היא זאת שמשרתת את הנקודה הזאת אצלו".

אז אם למישהו יש בנות זוג כל הזמן, זה אומר שהוא בעצם משאיר את אמא שלו איתו כל הזמן?

"במידה מסוימת, הכול קשור לתהליך של היפרדות מהאמא, מציאת האינדיבידואל שלך, ועד כמה אתה יכול חזק את הדימוי שלך בעצמך. כל הזמן שאתה משאיר מישהו איתך בלי לעשות היפרדויות מהקשרים, אתה לא יודע עד איפה זה אתה, ומאיפה מתחילה מישהי אחרת".

___________________________________________________________________________________________________________

עוד בלאשה:

• מה עובר לגברים בראש בזמן סקס?
• למה נשים מאוננות פחות מגברים?
• מחפשים את הנשמה התאומה?