אל תזלזלו באוננות", אמר וודי אלן, "זה סקס עם מישהו שאתה אוהב". אבל לאוננות יצא כמובן שם רע לאורך השנים. המילה אוננות מעלה אסוציאציות שליליות בעיקרן. דבר לא מכובד, נושא לבדיחות תפלות, צחקוקי מבוכה, ורגשות אשמה ובושה. "מאונן" הוא מישהו שמבזבז זמן, מברבר, לא אפקטיבי, לא רציני. אפילו אנשים שמתגאים בהיותם "טובים במיטה", לא מכריזים בגאווה על היותם "טובים במיטה לבד".

>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

אזכורים לאוננות מופיעים כבר בעת העתיקה, ולאו דווקא לשלילה. לפי המיתולוגיה המצרית, אל השמש אתום אונן כדי ליצור את מקבילי אדם וחווה, שו ותפנות. לפי המיתולוגיה המסופוטמית, האל אנקי אונן כדי למלא את נהר הטיגריס במים.

ככל שגברה בתרבויות השונות סביב העולם המודעות לקשר בין פריון לשגשוג חברתי, כך הלך והתערער מעמדן של התנהגויות מיניות שאינן תורמות להיריון. עדיין, לדברי תומס וולקר, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי (ומחבר "סקס לבד: היסטוריה תרבותית של אוננות"), אוננות לא הייתה נושא ציבורי מעורר מחלוקת עד 1712, כאשר נוכל אנגלי בשם ג'ון מרטן פרסם ספר שכותרתו מרהיבה: "אונניה; או, החטא הנורא של זיהום עצמי וכל ההשלכות הרוחניות והפיזיות המחרידות שלו לשני המינים, עצות למי שנפגע כבר על ידי המעשה המתועב בפועל ודברי תוכחה אל נוער האומה משני המינים".

ספר זה היה ראשון לטעון שחטאו של אונן המקראי היה אוננות, גם אם רוב פרשני הטקסט המקראי (בראשית ל"ח, פסוק ז'-י') יודעים שחטאו של אונן היה סירוב להפרות את אשת אחיו המת – במילים אחרות, משגל נסוג. הספר הפך ללהיט - ומרטן, שהחל גם מכנה עצמו "רופא מנתח", עשה קופה באמצעות מכירת תרופות בעבור, איך לא, תחלואי האוננות. נוכלים מקצועיים הם מעל לכל קפיטליסטים גדולים (ולפעמים, כידוע, גם להפך).

הספר, כך טוען פרופסור וולקר, הצליח כי התחבר למהלך של שינוי תרבותי. בתקופה ההיא, בהשפעת ערכי תנועת הנאורות באירופה, החלה מתפתחת בציבור תודעת הפרטיות, חירות הפרט. האוננות (יחד עם קריאת ספרים מודפסים - טכנולוגיה חדשה אז) הפכה לפעולה חתרנית ממש, סמל ליכולתו של האינדיווידואל לחשוב על עצמו (סקס כעינוג פרטי) במקום על הציווי החברתי (סקס להולדת ילדים). הלך רוח זה נתפש אז כאיום על הסדר החברתי. שומרי הסדר הזה – פוליטיקאים, אריסטוקרטים, בעלי מקצועות חופשיים – מיהרו להכריז על הסכנות הגלומות במעשה המביש.

טיפולי אוננות

בתוך זמן קצר החלו רופאים מכובדים לגנות את האוננות כגורמת למחלות, לתפקוד לקוי ולאופי רע. לאורך המאה ה־19 נמשכה המתקפה על "התעללות עצמית": ב־1830 טען בנימין ראש, רופא ידוע ואחד החותמים על הכרזת העצמאות האמריקאית, שאוננות גורמת לשחפת, לאיבוד זיכרון ולאפילפסיה. הרופא וחלוץ חקר המיניות ריכרד פון קראפט־אבינג הכריז שאוננות מובילה להומוסקסואליות, ישמור האל.

הכומר סילבסטר גרהם המציא את הקרקרים המפורסמים שלו כדי לרסן את הדחף המיני, ולצמצם בכך את המוטיבציה של הנוער לעסוק בפורקן עצמי.

פרויד עצמו גם כן לא צידד באוננות של מבוגרים, אבל לפחות זיהה את מורכבות הנושא. בתום סימפוזיון על אוננות שערכה האגודה הפסיכואנליטית בווינה ב-1912, פרויד אמר, "אני חושב שאנחנו יכולים להסכים על דבר אחד: את נושא האוננות אי אפשר למצות!"

מעניין ללמוד שאוננות נחשבה אסורה לנשים אפילו בתקופה בה נשים נהגו לקבל טיפולי אוננות מהרופאים שלהן. כן, בשלהי המאה ה-19, רופאים אוננו באופן שגרתי נשים שסבלו מ"היסטריה". זה היה תכסיס ויקטוריאני מחוכם: נדכא ונכחיש את המיניות הנשית, ידיעתה וביטוייה. וכאשר הסבל הנובע מכך פורץ דרך ביטויים כלליים של אי נחת גופנית ורגשית, נאבחן את הנשים בתור חולות ונרפא אותן על ידי טיפול באוננות מידי רופאים גברים.

קוריוז קטן, להרשים את החברים במסיבה הבאה: הוויברטור התחיל דרכו ככלי רפואי, להקל על "עבודת היד" של הרופאים. רק מאוחר יותר, בתחילת המאה העשרים, כשתעשיית הפורנוגרפיה גילתה את הפוטנציאל של המכשיר והחלה להשתלט על יישומיו, משכו הרופאים ידם ממנו. והשאר יסופר בתולדות "סקס והעיר הגדולה".

בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים הגיע שינוי. מחקריהם של אלפרד קינסי ושל מאסטרס וג'ונסון גילו שאוננות היא פעילות מינית נפוצה (בעצם הנפוצה ביותר) ולא מזיקה. מחקרים רבים אישרו מאז את האמת הבסיסית הזו. אנשים משכילים, מתברר גם, מאוננים יותר, וחיי המין שלהם טובים יותר. מחקר שנערך לאחרונה הראה אפילו שאוננות עשויה להגן על גברים מפני סרטן הערמונית (אם כי לא סביר שנראה קמפיין יחסי ציבור בחסות הממשלה לקידום אסטרטגיה מונעת זו). התרבות המודרנית גם היא השתנתה והחלה מקדשת את הפרט ואת זכויותיו הבסיסיות לחירות ולאושר, או לפחות לרדיפה נואשת אחריו באמצעות קנייה כפייתית של עוד ועוד נעליים.

זה בריא בשבילך

לאור תהליכים אלה ניתן היה להניח שהמחלוקת נפתרה וכולם יוכלו מעתה לענג עצמם חופשי, אם ומתי שבא להם. אבל לא זה המצב. לפי המחקרים, למעלה מ־95 אחוז מהגברים אמנם מדווחים שאוננו עד לאורגזמה לפחות פעם אחת (וחמישה אחוז שקרנים, כמאמר הבדיחה). אבל רק 60 אחוז מהנשים מדווחות על התנסות דומה. כמה מחקרים מראים על פער גדול יותר.

פער האוננות הזה בעייתי משום שאוננות, מתברר, היא מקדם חשוב במיוחד של בריאות ותפקוד מיני מוצלח לנשים. אחד המנבאים הטובים ביותר של יכולת אורגזמית אצל אישה הוא היסטוריה של אוננות בגיל ההתבגרות. האוננות חשובה לתפקוד המיני הנשי יותר מאשר לזה הגברי. היא מענגת ומרגיעה בלי שום תופעות לוואי שליליות, ואינה כרוכה בסכנות של מחלת מין או היריון – שני גורמי סיכון בפעילות מינית שנשים חשופות להם (בעיקר לשני) יותר מגברים. למרות זאת, נשים מאוננות הרבה פחות מגברים.

למה כזה פער? יש מי שיאמר שהסיבות ביולוגיות. אם נגדיר "דחף מיני" כרמת התעסקות במין, כולל מחשבות מיניות, פשעי מין, צריכת פורנוגרפיה, הפראפיליות, אז לגברים יש יתרון. כל אלה מופיעים ברמות גבוהות יותר אצלם, בממוצע. התעסקות כללית רבה במין מובילה אולי לרמות אוננות גבוהות יותר.

הבדלים פיזיולוגים יכולים גם הם לשחק פה תפקיד. הפין נגיש מאוד לתפעול ידני, וההשתנה אצל הגבר כרוכה בהתעסקות יומיומית איתו, מה שמוביל להיכרות גדולה יותר עם שימושיו השונים, כמו כיבוי מדורות, ציור בשלג, וגם עינוג עצמי.

אבל הביולוגיה, למרות היותה הכרחית להבנת האדם, אף פעם לא יכולה לבדה להסביר את התנהגותו. ההתנהגות שלנו נקבעת על ידי אינטראקציה מורכבת בין המורשת הביולוגית התורשתית למטען התרבותי הנלמד.

החברה והביולוגיה מנהלות דיאלוג, ולפעמים ויכוח, מתמשך. ביולוגית, כולנו עירומים. חברתית, אנחנו מסתובבים רוב הזמן לבושים. החברה, במילים אחרות, יכולה להסוות או לחשוף, למתן או להקצין נטיות ביולוגיות. הביולוגיה, לדוגמה, הכינה נשים ללדת בגיל 15. הפוריות אז בשיאה, בריאות הביציות בשיאה, האטרקטיביות, יצר המין, החוסן הפיזי והזמן העתידי עם הילד – הכל מוכן ואופטימלי אז.

המחזור החודשי, צריך לזכור, לא נוצר כדי לקדם מכירות טמפונים, אלא כדי לאפשר היריון, והוא מתחיל בשנות העשרה. רוב האמהות לאורך ההיסטוריה היו בנות עשרה. ביולוגית, זה הגיל האידיאלי להולדת ילדים. אבל החברה המודרנית זקוקה לכוח אדם משכיל כדי לתפקד. לכן היא תובעת מנשים להשלים את השכלתן בבית הספר ולהימנע מהיריון בשנות העשרה. רוב הנשים מצייתות לצו התרבות ומפרות את צו הביולוגיה.

עוד דוגמה: האבולוציה הביולוגית פועלת על ידי הריגת ילודים חלשים או פגומים לפני שהם מתבגרים ומתרבים. התרבות שלנו באופן שגרתי פועלת להציל אפילו את התינוקות החלשים והחולים ביותר. החברה, במילים אחרות, בחרה לפעול נגד הביולוגיה.

עוד דוגמה: גברים, בממוצע, חזקים פיזית יותר מנשים, בעלי מסת שרירים גדולה יותר. גבר ממוצע יוכל להתגבר פיזית על אישה ממוצעת. עדיין, החברה המודרנית החליטה לרסן ולצמצם את הפער הזה ואת השלכותיו בחיי היומיום. גבר שינסה להשתמש ביתרון הביולוגי שלו כדי לאכוף את עצמו או את רצונותיו על אישה ימצא עצמו בכלא.

החברה שלנו בחרה לא לעבוד על צמצום פער האוננות. למעשה, נראה שהיא פועלת להעצמתו. החברה מעודדת גברים, מגיל ילדות, לפתח עצמאות, אי תלותיות וחיפוש לא מתנצל אחרי הנאה מינית. המבט החברתי על נשים עצמאיות, אי תלותיות, וכאלה המתעקשות על הנאה מינית בלי בושה ועכבות הוא אמביוולנטי, במקרה הטוב. ניסוי מחשבתי: על איזה ילד ההורים "ירדו" מהר יותר, בן שמשחק באיבר המין שלו, או בת שמשחקת באיבר המין שלה?

קדימה, לעבודה

פער האוננות אינו מחויב המציאות. אנחנו יכולים, כחברה, לדחות מידע מוטעה ואמונות תפלות מן העבר. החברה המערבית המודרנית עשתה זאת כבר בהרבה תחומים אחרים. אף אחד (להוציא, אולי, כמה משרי ש"ס בממשלה) לא חושב יותר שהשמש סובבת סביב כדור הארץ, או שהורות רעה גורמת לאוטיזם, או שניקוטין מועיל לבריאות, או שנשים לא יצלחו לחיי אינטלקט מפותחים – כל אלה אמונות מקובלות לגמרי בעבר הלא כל כך רחוק.

במובן מסוים, הפער המגדרי באוננות דומה לפער המגדרי הידוע ברמת השכר. שניהם סרחי עודף מזיקים ולא הוגנים של תודעה חברתית ישנה, מעוותת. וכמו שנשים יכולות להיאבק על שכר שווה בעבור עבודה שווה בלי לנפנף ברחוב בתלושי השכר הפרטיים שלהן, כך הן יכולות גם לקדם את תודעת חשיבותו של עינוג עצמי בלי להידרש להקרבת פרטיותן.

המסר ההוגן לנשים היום, זה המבוסס על נתונים וערכים עכשוויים, צריך להיות ברור: למדי להכיר את גופך המיני. למדי לאהוב אותו ולענג אותו. כך תוכלי, בבוא היום, אם תרצי, ללמד גם את השותף – או השותפים, או השותפות – שלך איך לעשות זאת, בלי אשמה ובלי בושה.

____________________________________________________________________________________________________________________________________________

עוד בלאשה: